אוטל דה לוזן Hôtel de Lauzun
היום אנו נבקר באחת האחוזות הפרטיות (hôtel particulier) המרשימות שהשתמרו בפריז. אוטל דה לוזן Hôtel de Lauzun. סגורה רוב ימי השנה לקהל התיירים והמקומיים שחולפים ברחובות איל סן לואי השלווים. כשאנו חולפים שם מתפעלים מהמרזבים המרהיבים בעלי ראשי דולפין מוזהבים, מתבוננים בדלת הכניסה החומה שסגורה הסקרנות גוברת. מעל הדלת שלט שנושא את שמו של אחד הבעלים ומעל מרפסת מברזל מחושל מעוטר בזהב. מה מסתתר מאחורי הדלת? אילו דמויות? איזה עושר חזותי ותרבותי מסתתרים שם?. גם אני שאלתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים את אותן השאלות.
באחד הבקרים הקסומים של פריז חציתי את הגשר, הוצאתי מכיסי את אישור ההזמנה והגשתי אותו למדריכה. כך הגשמתי עוד חלום קטן ועברתי את דלת הקסמים ב 2018, במסגרת סיור מודרך והיה שווה לחכות! חוויה מסעירת חושים לאוהבי פריז כמוני, שענתה על כל הציפיות. זהו אוטל דה לוזון המפואר, אחד מאחוזות הפאר בפריז שהשתמרו עד היום לשמחתנו. בואו נעבור את הדלתות.
איל סן לואי במאה ה-17 הופך למקום נחשק
בשנת 1641 שארל גרואין Charles Gruyn des Bordes בנו של בעל קברט ופונדק קטן רוכש חלקת אדמה באי הקטן ברחוב Quai d'Alençon. היום אתם מכירים את הרחוב בשם Quai d'Anjou. גדות נהר הסיין החלו להתפתח, ועד שהאי הפך לנדל"ן מבוקש לא היו שם יותר מביצות ופרות שמשוטטות ומלחחות עשבים. מאיפה הכסף אתם שואלים? שארל היה יועץ המלך וגם ממונה על אספקת החציר לחיל הפרשים הצרפתי. בניית האחוזה החלה בשנת 1654 ועל העבודות הופקד הארכיטקט שארל שמואה Charles Chamois.
גרואין היה סוחר ממולח. תפקידו כנציב יחידת הפרשים של צרפת ואחראי על אספקת החציר לסוסים הקנתה יוקרה ועושר. אבל כמו במקרים רבים עם עושר רב מדי באה גם חמדנות, וזה מתכון לצרות וזה בדיוק מה שיקרה לגרואין שבינתיים אשתו השנייה ג'נביב דה מוני האיצה בעבודות האחוזה ולא חסכה בעיצוב פנים. חברו ומגינו של גרואין היה לא אחר מניקולא פוקה זוכרים אותו? שר האוצר של המלך שבנה לעצמו את ארמון הפאר לה ויקומט וערך נשף מפואר כלכך שקינאת המלך הביא למשפט ראווה וצעידה לכלא.
זה גם מה שקרה לגרואין ב1661שהואשם במרמה אחרי שהניב רווחים יפים לכיסו מהחציר לסוסים ואספקה לחיילים שכנראה סופקה מהצד גם לאחרים. הוא סיים את חייו במאסר בכלא פינרול. את הבעלות על האחוזה העבירה אשתו לבנה. בכלא הכיר חבר למאסר שמו אנטואן נומפר דה קומונט הדוכס מלוזון. Antoine Nompar de Caumont, duc de Lauzun.חטאו? הוא נישא בסתר לאחת הרווקות הנחשקות באירופה אן מארי מאורליאן הדוכסית ממונופוניה, שגם במקרה בת דודתו של לואי ה14. "הגברת הגדולה" כפי שכונתה התאהבה משום מה דווקא בגבר הנמוך והמכוער אבל כנראה עם משיכה שקרצה להרבה נשים אז(תוסיפו לזה תארים וממון רב).החתונה נקבעה ל21 דצמבר 1670.
שלושה ימים לפני קורא לה המלך ואוסר על החתונה. דה לוזון מועבר מהבסטיליה לכלא פינרול ושם פוגש את גרואין ואת ניקולא פוקה שר האוצר לשעבר, חבורה שכזאת במגדל פינרול.
אוטל דה לוזן מקבל את שמו
1681 דה לוזון משתחרר מהכלא ואן מארי קונה את הבית מבנה של ג'נביב דה מוני ב24 אוגוסט 1682. דה לוזון משפץ ומרהט את האחוזה עד שלבסוף אחרי אין ספור מריבות בין בני הזוג עוזב דה לוזן את צרפת וחוצה את הים לאנגליה בשנת 1685.
הדוכס מוכר את האחוזה לידי המרקיז רישלייה שנישא לאחייניתו של קרדינל מאזרין, היא נמלטה ממנזר שאלו ברובע ה16 כדי להינשא למרקיז. אפשר לעשות סרט מהסיפורים האלו!
1709 האחוזה נמכרת שוב, והפעם לפייר פרנסואה אוג'יר (PierreFrançois Ogier). המבקר הגדול שהיה אחראי על מכתבי הממלכה. האחוזה עברה לבנו ז'אן שהיה דיפלומט, שופט ואספן.
1764 האחוזה נמכרת לרנה דה פלורי המרקיז דה טס (René de Froulay, Comte de Tessé). אשתו אדריאן Adrienne Catherine de Noailles הייתה ממשפחת נאולי הידועה ולא פחות הפטרונית של מלחין צעיר ומבריק-מוצרט שמו.
1779 נמכרת האחוזה למרקיז דה פימדון (Marquis de Lavallée de Pimodan) שהאחוזה גם נשאה את שמו מס שנים עד שחזרה לשמה המקורי.
בזמן המהפכה הצרפתית האחוזה מחולקת לחדרים להשכרה, חנויות ובתי מלאכה קטנים בקומת הקרקע. שנת 1842 רוכש אותה הברון פישון (Jérome-Frédéric Pichon) שהשכיר חדרים לאומנים שונים בבניין המערבי בעודו משחזר ומשפץ את הבניין המרכזי ומחזיר את תפארתו. נכדו ימשיך בשיפוצים עד 1928.
שארל בודלר ומועדון החשישניקים
בואו נעבור למאה ה19. פריז בשיאה, הספרות, שירה וציור מגיעים לשיאים חדשים. כאמור הוטל דה לוזן הופך לחדרים להשכרה, ואחד השוכרים הוא המשורר המפורסם שארל בודלר שהגיע לשם באוקטובר 1843עד ונשאר עד ספטמבר 1845.
עוד בדיירים נמצא את הסופר רוג'ר דה בובואר, שאותו מחליף הצייר ג'וזף בויסארד (Boisdenier). ביחד עם דוקטור מורו(Jacques-Joseph Moreau) הוא מייסד מועדון מקורי בשם "מועדון החשישניקים"
במועדון "Club des Hashischins" חברים מהבוהמה הצרפתית. הם באו לנסות בפיקוח דוקטור מורו חומרים שונים כמו אופיום וחשיש, שיעזרו למוזות לפעול ולחדד את חושי היצירה. גם נשים הרפתקניות היו נמצאות שם מורידות את כל החסמים ולא רק. מהר מאוד נמצא שם את המשורר והמחזאי תאופיל גוטייה (Théophile Gauthier), אונורה דומייה(Daumier), יוג'ין דלקרואה(Eugène Delcroix), ז'ול מייסונייה. גם אדוארד מאנה ואונורה דה בלזאק ולפעמים בהופעות אורח אלכסנדר דיומא.
במשך השנים שהמועדון התקיים בודלר מעשן וכותב נמרצות עד שהחליט שזה פוגע ביצירתו. תוכלו לקרוא על חוויות אלו בספרו גן עדן מלאכותי "Les Paradises Artificiels".
אורחת מיוחדת הייתה מאדאם אפולוני סבטייה (Apollonie Sabatier). קורטיזונה ודוגמנית בעלת גוף מושלם, שימשה מוזה לבאי המועדון ובמיוחד לשארל בודלר שאיך לא התאהב בה ולא רק הוא. הכנסו למוזיאון אורסי חפשו את הפסל "אישה שהוכשה עי נחש" של הפסל Auguste Clésinger מ1847 הדוגמנית היא אפולוני. סקנדל לא קטן עורר הפסל החושני שמצדיק את תיאורה של אפולוני בזמנו. בודלר ואפולוני היו נאהבים לסרוגין בשנים 1857 עד 1862.
האחוזה נקנתה ב1928 עי' עיריית פריז והייתה פתוחה לקהל הרחב. ב2013 מוקם שם המכון למדעים מתקדמים ולא ניתן יותר להכנס אלא בימי מורשת או סיור מודרך.
אוטל דה לוזן מה אנו רואים?
שארל שמואה תכנן את האחוזה בצורת שלוש מבנים מסביב לחצר פנימית גדולה, כאשר בשכנות נמצא אוטל למברט המפואר שנבנה מעט זמן לפניו. על הקיר הצפוני נמצא שעון חול, שיכל גם לשמש בתור לוח שנה! בימים ההם היה נפוץ השימוש בשעוני חול במקומות ציבוריים ועל מבנים בעיר, כך התושבים ידעו מה השעה. באוטל דה לוזן הוא עבד חצי יום בגלל מיקומו בחצר הפנימית…שימו לב לזוג האריות מעל מסדרון הכניסה לחצר ששומרים על האחוזה. במקור בקומת הקרקע בבניין הצפוני היה המטבח וחדרי איחסון. תעמדו במרכז הסתובבו לאט לאט לספוג את היופי המוקפד והאסטטיות שיצר שמואה.
כשאנו נכנסים מולנו נמצא הבניין הדרומי שבו היום משרדים וחדרי למידה, אבל בעבר כפי שסיפרנו היו דירות להשכרה בקומות העליונות ולמטה חנויות קטנות וגם אטלייה או בית מלאכה. יש להזכיר שבמקור בקומה הכי גבוהה עם החלונות הקטנים היו גרים דווקא המשרתים של אדוני האחוזה. קומת הקרקע אכלסה את הסוסים. במזרח ישנו קיר השועל שמפריד בין הוטל דה לוזן לשכנים.
בצד ימין הבניין המערבי ובחזיתו 4 קשתות ששם שכנו הכרכרות וצמוד אליהם אנו נמצא את הכניסה הראשית שבה נמצאים המדרגות המפוארות שמובילות לקומה השניה. שמואה בונה את המדרגות בצד הבית ולא באמצע כניסה ראשית גדולה, ממש כמו באוטל פייבה.
העיצוב המרהיב של האחוזה
כשאנו עולים במדרגות השיש המרהיבות אנו מתרשמים מהעיטורים, הפסלים ומציור התקרה הגדול ששמו "הזמן חושף את האמת" מאת Michel Dorigny. בתוך גומחה נראה את פסלו המרשים של אפולו אל האומנות. רגלו על שריד ארכיטקטוני ובידו לוח עם אותיות זהב שאומרות-אני זוכר את העבר. מולו מינרווה אלת החוכמה, לבושה בטוניקה לראשה קסדה מעוטרת בנוצות, בידה האחת סמלה וביד השני מגן מעוטר בשוליו בזהב. איזה יופי! מעל הדלתות אנו נראה תבליטים מעוטרים בילדים שמדמים את המדע ואת האומנות.
שמואה בונה ארבעה חדרים גדולים, חדר המוזיקה, חדר הפרוזדור הקטן, חדר האירוח הרשמי וחדר שינה בינהם מסדרון ארוך שמעניק תחושה של אין סוף. זהו סגנון ה trompe-l'oeil אשליה אופטית, סגנון שנראה אותו גם בארמון ורסאי. בתקרת המרהיבות נראה עוד ציורים של מישל דוריני. נתרשם מקורות העץ המגולפות בתקרת החדר הגדול, ומלאכת המחשבת של הפרטים הקטנים. חפשו את האותיותG &M שהטביעו גרואין ואשתו מוני ברחבי החדרים מוטבעים בקירות ובתקרות.
שימו לב לאפיריון שנח לו במסדרון השיש, הוא נועד להשיא את בעלי האחוזה שלא יתאמצו חלילה.
אוטל דה לוזן כמו אוטל למברט, ז'אקמר אנדרה, אוטל פייבה או אוטל מרואה שעליו כתבתי נותנים לנו הצצה נדירה ועדות משומרת היטב איך נראו חייהם של האריסטוקרטים במאה הגדולה היא המאה ה17. מקווה שנהניתם.
נהניתם מהכתבה? בואו לבקר איתי באוטל פייבה
