כיכר דופין Place Dauphine
היום אספר לכם על אחד המקומות האהובים עליי בפריז- כיכר דופין( Place Dauphine paris).
קסומה, רומנטית, מסתורית, מקום פסטורלי ושקט שמגן עלייך מהמולת התיירים והעיר. אם לשבת במסעדה, אם להתבונן במקומיים משחקים פטאנק על החול, או פשוט לשבת על ספסל ולנשום אוויר צח. כיכר דופין היא המקום האהוב על פריזאים ופיסת נדלן מבוקשת ביותר ולא סתם. נסתרת מהעין חיצונית, אתה חודר אליה מהרחוב הצר דרך חזיתות בתים זהות שזורות בלבנים אדומות. כאשר אתה נכנס מתגלה לעינייך משולש מקסים עטוף בשבילי אבנים של פעם, חזיתות בתים היסטוריות, מס חנויות ובתי קפה והמון קסם. מה שבטוח זה שההנאה היא מושלמת לכולנו במקום מיוחד זה. אז מה סיפורו? איך הכל התחיל? בשביל זה אני פה בואו נגלה ביחד.
פריז והמלך הנרי הרביעי
אנחנו נמצאים בתחילת המאה ה-17 ומלך צרפת הוא הנרי הרביעי, בעלה של מארי דה מדיצ'י המוכרת לנו מארמון לוקסמבורג. המיקום שלנו הוא איל דה לה סיטה. בשנת 1606 הנרי מוציא הזמנה לבניית כיכר חדשה, היא תהיה הכיכר הציבורית השנייה בפריז אחרי כיכר ווז'. השם הנבחר דופין הוא פשוט, בצרפתית דופין הוא יורש העצר ובמקרה שלנו המלך לעתיד לואי ה-13 בנם של הנרי הרביעי ומארי דה מדיצ'י. הכניסה אליו מאמצע גשר פונט נף שבנייתו הסתיימה בשנת 1607 אותה שנה שהחלו העבודות על הכיכר. תחום משני צדדיו בנהר הסיין הוא שקט ופסטורלי למי שגר בצד הפנימי.
באותה הזדמנות יוצרים ריבוע מאחורי הגשר שאותו ממלאים בחול ועליו אתם רואים היום את פסלו של הנרי הרביעי. בקצה מאחדים שני איים קטנטנים יוצקים חול ויוצרים משולש שאותו אנו מכירים היום כגינה הרומנטית ביותר בעיר- כיכר ורט גלנט. מהצד השני היה נמצא ארמון דה לה סיטה שכיום על שטחו נמצאים משרד המשפטים הקונסיירז'רי וסנט שאפל. הגינה של הארמון הייתה בשטח שיועד לכיכר דופין, והדרך שנסללה בסופו תחמה את המשולש, גאוני. המלך מפקיד בידי נאמנו אשיל דה הארליי( Achille de Harlay) נשיא פרלמנט פריז הראשון את חלוקת הקרקע.
48 הבתים נבנו בצורה שווה בכיכר. מחופים בלוחות אבן ביניהם לבנים אדומות, קומת קרקע שהיא גלריה לחנויות ומעל שני קומות מגורים, עליית גג בעלת חלונות מעוטרים ורעפי צפחה שחורים. שני הבתים שאנו רואים כיום בחזית כשאנו עומדים לפני פסלו של הנרי הרביעי הם היחידים ששרדו בצורתם המקורית! בשנת 1702 עדיין היו 48 בתים מקוריים אבל אז גם בעלים התחלפו ושינויים ושיפוצים נעשו בכיכר. כיום מספר הבתים הצטמצם ל 32. בזמנו יכולתה למצוא בחנויות בנקאים, צורפים, שענים סוחרים ועוד. לכיכר היינו נכנסים משתי כניסות עם שערים, אחת בכל קצה של הכיכר. כיום הרחוב החיצוני בצד של הגדה הימנית נקרא רציף השעונים, ומקבילו בצד הגדה השמאלית נקרא רציף הצורפים, האם זהו רמז לבעלי המלאכה מהמאה ה-17?.
כיכר דופין משנה את פניה
עבודות משמעותיות נעשו בשנת 1748 ע"י מיודענו הארכיטקט ז'רמין בופרנד, ושוב ב 1787 ע"י גיסור.
בזמן המהפכה שמה של Place Dauphine שונה לכיכר ת'יונוויל(Place Thionville). שם שהחזיק עד שנת 1814 כמחווה להתנגדות העיר לחיל המצב הפרוסי. אפילו מזרקה הייתה שם בשם fontaine Desaix הוקרה לגנרל דסה שנהרג בקרב בשנת 1800. המזרקה נחנכה ביוני 1803 ע"י הקונסול הראשון נפוליאון בונפרטה שדסה שירת תחתו ונפל בקרב. אם אתם במקרה בעיר מגוריו של גנרל דסה, ריום riom תוכלו לראותה גם היום. לשם היא הועברה אחרי שפורקה מכיכר דופין ב 1874.
שינוי מהותי נוסף התבצע ע"י לא אחר מויולה לה-דוק האחראי לשיפוץ קתדרלת נוטר דם. לה-דוק הרס את הבתים בקצה המשולש שכבר ניזוקו משריפות בזמן הקומונה, עצים ניטעו ונפתח נוף לבית המשפט החדש שנפתח ממול.
בואו נתעניין קצת בכתובות
כנראה שהדיירים הכי מפורסמים או לפחות הכי מוכרים בכיכר במס' 15, היו איב מונטאן אשתו השחקנית סימון סניורה ובתה מנישואיה הראשונים. אך כמה מכם יודעים שאשתו השנייה קרול עמיאל אם בנו היחיד גרה ממול?.
עוד במס' 15 התגוררו לאונה דלקורט, אומנית שציירה בשם נדיה. גם הסופר אנדרה ברטון שספרו "נדיה" הוא על שם לאונה.
דיירת נוספת מוכרת לחובבי היסטוריה ושמה מאדאם רולנד, דמות מפתח פוליטית במהפכה הצרפתית ויריבתם המרה של דנטון, מארה ורובספייר. היא גדלה במס' 28 עד שנת 1780.
השחקן, ובימאי בקומדי פרנסייז, מקים התיאטרון החופשי אנדרה אנטואין גר שם בשנים 1912-1934.
Place Dauphine מספר 12 תוכלו לראות את דלת עתיקה, שריד יחידי לכתב עט בנושאי משפט פסיקות ודיונים שהודפס בקומת הקרקע שמו La gazette des tribunaux.
במספר 11 התגורר הסופר הצרפתי ז'אק פרבר.
מס 2-4 גר הממציא לואי דגורה, צייר, צלם, כימאי בתחום הדפסת תמונות. שימו לב גם לחזית הבית במס' 14, ישנה טענה שחזית הבית השתמרה ללא שינוי, אם כי כמובן עבר שיפוץ וניקוי.
אחד הבתים היפים והשמורים ביותר נמצא אחרון ברחוב Harlay מס' 2. קשה כיום לדמיין את רחוב הארלי, שערי כניסה בכל גדה ועוד שער באמצע לכיכר דופין. משרדי משטרת פריז היו בצד של בית המשפט. אוטל דה הארלי נחשב לבית היחידי ברחוב ששרד מהמאה ה-17.
שימו לב לבניין במס' 25. למי שמחפש חוויה פריזאית עד הסוף מוזמן לישון באחת הדירות המשופצות במקום, לקום בבוקר ולצאת לטיול רגלי בעיר. אך שימו לב המחיר לא זול בכלל. הרבה השתנה מאז שכן שם מלון הנרי הרביעי שהיה אחד הזולים בפריז!
כיכר דופין מכילה כיום גם כמה חנויות ספרים וכלי כתיבה אך גם כמה מסעדות פסטורליות. המפורסמת שבהם היא Restaurant Paul במס' 15, שם גם צולמה סצנה מסרטו של וודי אלן "חצות בפריז".
מקווה שנהניתם מכתבה זו, נתראה בקרוב עם עוד סיפורים מרתקים מפריז, תודה.
בואו להכיר את פלאס דה ווז' הכיכר הראשונה של פריז.
לפוסט הזה יש 2 תגובות
תודה רבה על הכתבה
זו באמת ככר קסומה. מקווה להיות שם בקרוב.
תודה רבה נקווה באמת בקרוב