כששאלתי אנשים האם הם שמעו על גני טיבולי בפריז, אף אחד מהם לא השיב בחיוב. בכל זאת גני טיבולי נמצאים ברומא איטליה לא? הכל התחיל בסיור תמים ברובע התשיעי של פריז, אבל כשהבחנתי בשעון ובשלט כמובן החלטתי לחקור בעניין. קומפלקס מבנים די תמים, מעל שער הברזל נמצא פסל מרשים באמצעו שעון וכתובת- Le Tivoli, חייב להיות מעניין לא? אז בואו נגלה מה היה מאחורי שער הברזל.
החולות של סן לזר שהפכו לגני טיבולי
דמיינו לעצמכם את אזור סן לזר לפני בערך 250 שנה. אין תחנת רכבת, אין בניינים מרהיבים, וגם הרחוב עצמו היה בשם אחר. מסביב לרחוב צריפי המשתלה rue de la caserne pépinière היו מבנים ספורים ובעיקר חולות. לא היו חנויות שוקקות ולא מטרו, מקסימום בית סוהר ומושבת מצורעים. אבל לאיש אחד עשיר היה חזיון וחלומות שמו סיימון בוטן simon boutin.
ב 1766 סיימון בוטן בנו של חקלאי-כללי עשיר, רוכש שטח אדמה של 80 דונם ובונה מס' בתים שם. השטח הגדול נוצל להקמת פארק ירוק ענק עם מגוון סגנונות גנים מאנגליה איטליה וגרמניה. למקום הירוק עם מפלי מים, מזרקות, גבעות ומערות מלאכותיות הוא הקדיש לוילה ד'אסטה ברומא. המקום יקרא le tivoli על שם עיר קטנה ליד רומא איטליה. הכניסה הראשית דווקא הייתה ממוקמת ברחוב דה קלישי ושני כניסות משניות ברחוב סן לזאר של היום. ביתן אחד הכיל אוסף מינרלוגי מרשים להנאת האורחים לדוגמא הצייר הובר רוברט, והאדריכל אלכסנדר-תאודור ברונגיארט.
simon boutin- le tivoli
כל פריז כולל החצר של המלך לואי ה-15 מדברים על הפלא החדש, "La Folie Boutin". הגנים המרהיבים שלו המעוטרים בצמחים נדירים, מרחצאות טרמיים, חממות פרחים, אורוות, משתלה בוסתן, יש כאן הכל.
במשך יותר מעשרים שנה היא הייתה פתוחה באופן חופשי, אך בתשלום, לפריזאים בימי חמישי, ראשון וחגים. 10,000 איש מילאו את המקום, אפילו מארי אנטואנט הלכה שם כמו טווס ב 20 ביוני 1791 אחרי שנמלטה מארמון טווילרי. הכל הלך כשורה עד טעות קריטית אחת מצדו של בוטן. יום אחד בימי שלטון האימה סיימון בוטן נעצר ב- 17 ביולי 1794 בדרכו לרחיצה בספא. האשמה הייתה שסיימון היה מהגר ואורח חייו ראוותני. סופו היה שראשו נערף בגליוטינה!
מרחצאות טרמיים ומארי אנטואנט בגני טיבולי
בשנת 1795 שנתיים לאחר מותו של לואי ה- 16 המקום המיוחד יפתח מחדש כגן שעשועים ציבורי עם בעלים חדש. ה-Folie Boutin נפתח לציבור, קיבל רשמית את השם טיבולי והפך לאב הקדמון של פארקי השעשועים. הגן הציבורי היה מקום בילוי מועדף על החברה הגבוהה הפריזאית, עם שעשועים כולל פנורמות, בובות, מופעי עששיות וקסמים.
האתר האטרקטיבי עובר בעלות מ-1796 לידי חברה אנטי-מהפכנית, בשם קלישי. יורשיו של בוטן השיבו את גני טיבולי בתביעה משפטית ב-1797, אך בעקבות נזקים שנגרמו כתוצאה מחניית חיילי נפוליאון שם לפני יציאתם לספרד, הגן נסגר ב-30 באוגוסט 1810. באותה שנה המוזיקאי baneux, המשיך להפעיל את השטח באווירה רגועה יותר. טיבולי השני כמו שנקרא ,השתרע בשטח העליון של רחוב קלישי ובלאנש. שטח זה אינו זר לבידור, מאחר והיה שם בעבר גן ששייך למרשל רישליו. הגנים החדשים נסגרו ביוני 1825, במסיבה לכבוד הכתרתו של שארל העשירי.
גני טיבולי החדשים
אטיין-גאספרד רוברט היה פיזיקאי, אשף תאורה וחזיון תעתועים. גאספרד הפך את גני טיבולי ב 1826 לפארק שעשועים עם גלגל ענק, הופעות פנטומימה, רכבת הרים ומבוכים. גם מופעי מופעי זיקוקים מדהימים לתקופה היו מאת המאסטר קלוד רוג'רי. אטרקציה שונה ומשונה הייתה ירי ביונים, מסתבר שזה יבוא מאנגליה ב 1831 ו 300,000 יונים מסכנות שימו בחייהן.
בינתיים ב1837 תחנת הרכבת סן לזר מוקמת האזור משתנה ומתפתח עד לסגירת המקום סופית ב 1842. חברת הרכבות פריז-ליון והים התיכון- PLM קונה את המקום בשנת 1866. המרחצאות הטרמיים נהרסו ומטה החברה מוקם ב 1869. החברה נבלעת ב 1958 ע'י חברת הרכבות SNCF שם עמד המטה המרכזי עד 1999. כיום המבנה שייך לקבוצת AXE. מקווה שנהינתם מעוד פרק בסודות של פריז, אל תשכחו לעקוב אחרי עוד סודות!
נהניתם מהכתבה ? בואו לקרוא על felix potin
לפוסט הזה יש 2 תגובות
ש שםמעניין. אפילו פריזאי ותיק כמוני לא הכיר את הסיפור. מה יש שם עכשיו פרט לתחנת הרכבת?
שלום גיל. יש הרבה על חלק תוכל לקרוא בכתבה מסלול טיול ברובע התשיעי