ברובע המארה השוקק והתוסס, נמצאת אחת הכנסיות היפות בפריז- כנסיית קהילת סן-פול סן-לואי. פעם במקום כביש הייתה דרך עפר. במקום רכבים חנו כרכרות של אצילים שבאו לדרשה של יום ראשון. חזיתה המרשימה עם הדלתות האדומות והשעון הייחודי בולטת לעין ומזמינה אותנו להיכנס פנימה. אמנם אנו פחות בעניין של להתפלל.. אבל הסקרנות משתלמת. אז אם אנחנו כבר בשכונה לא ניכנס ונגלה את סיפורה?
הכל מתחיל בקפלה קטנה
ראשית נחזור בזמן לשנת 1125 לרחוב Saint-Paul פינת Neuve Saint-Pierre 23, שם הייתה ניצבת כנסיית סן פול דה שאן Saint-Paul-des-Champs. הכנסייה הוקדשה לפאולוס, נזיר נוצרי במצרים במאות ה-3-4. אם נמשיך טיפה ונפנה ימינה לרחוב שארלמן 14, נראה את בית ספר התיכון שארל הגדול (Lycée Charlemagne). על חלקת אדמה גדולה זו שנמשכה עד רחוב Prévôt, עמד בעבר אוטל דה לה רושפו עם גינה גדולה שיחולק לשניים. בשנת 1580 מקבלים הישועים במתנה מאת הקרדינל מבורבון, דודו של אנרי הרביעי את אוטל לה רושפו (מספר 14) שבו יוכלו לפתוח אוניברסיטה. הישועים, בנוסף למקום לימודים, פותחים כמובן קפלה קטנה שהוקדשה לסן לואי(המלך לואי התשיעי) בשנת 1582. מאדאם דה סבינייה, אחת הסמלים הגדולים של הספרות הצרפתית של המאה ה-17 שנודעה בזכות מכתביה הוטבלה בקפלה זו בשנת 1626. בשנת 1629 הם רוכשים את אוטל דה לה בר הצמוד במספר 16 שם הייתה גינה גדולה ובית ששימש למגורי הישועים ואורחיהם. עם השנים הקהילה גדלה ויש צורך בכנסייה חדשה וכאן מתחיל סיפרה של הכנסייה הראשונה- כנסיית סן- לואי של הישועים.
הידעת? אוטל דה בר שימש מעונם של הכמרים המוודים הישועים ביניהם גם פר לשז, הכומר המוודה של לואי ה-14 במשך 34 שנים ושעל שמו נקרא כמובן בית הקברות המפורסם בעולם.
הנה מעט משמות התלמידים שלמדו כאן: הסופרים ז'ראר דה נרוואל, ז'ול רנאר, ואונורה דה בלזק, שהיה תלמיד בינוני. הצייר והמאייר גוסטב דורה, המשורר תאופיל גוטייה, ולאון בלום, ראש ממשלת צרפת לשלוש תקופות קצרות.
כנסיית סן-לואי של הישועים
בשביעי למרץ 1627 הונחה אבן הפינה לכנסייה החדשה ע"י לואי ה-13 ושמה "כנסיית סן לואי של בית הישועים המוכרז". הארכיטקט הישועי אטיין מרטלנז (Étienne Martellange 1569-1641), יהיה אחראי על השרטוטים הראשונים. בהמשך הדרך יחליף אותו הארכיטקט הישועי פרנסואה דראן (François Derand 1588-1644) שיתכנן את החזית. כאשר העבודות הסתיימו בשנת 1641 נערכה המיסה הראשונה בבניין החדש ב-9 במאי ע"י הקרדינל רישלייה בנוכחות לואי ה-13. הישועים גורשו שוב מצרפת בשנת 1762 והכנסייה עברה למסדר דתי אחר. לבו של המלך לואי ה-13 ניצב כאן בכד משנת 1643. דרשות יום ראשון היו מבוקשות מאוד. במיוחד בסן-לואי לשם היו מגיעים אנשי אצולה לצד פשוטי העם. דרשותיו של הכומר לואי בורדאלו louis bourdaloue היו מבוקשות במיוחד וארוכות במיוחד.. בורדאלו היה מורה לרטוריקה, פילוסופיה ותיאולוגיה מוסרית. מכיוון שדרשותיו היו ארוכות, חיפשו פיתרון לנשים שהיו צריכות להתפנות. הפיתרון? סיר לילה צר ומוארך שדומה לכלי רטבים. הכלי שהיה לו אוזן גדולה התאים לנשות האצולה שלא יכלו להתאפק והמלווה שלהם פשוט שם להם מתחת לשמלה. מאדם דה סבנייה הייתה מעריצה ולא החמיצה כמעט את הדרשות.
לבו של לואי ה-14 הצטרף בשנת 1715, עד ששניהם הועברו לבזיליקת סן דני שם הם נמצאים עד היום. במהלך המהפכה הצרפתית התרחש טבח השני בספטמבר 1792, בו נטבחו 5 כמרים מקומיים והם מונצחים באמצעות לוחית. בזמן המהפכה הכנסייה נסגרה והפכה למחסן ליצירות אמנות וספרים לפני שהוחזרה לקתוליות בשנת 1802.
הידעת? רובספייר הטיף לפולחן התבונה בסן לואי כנגד האתאיזם ההברטיסטי בשנת 1793. גם עליו לא פסחה הגיליוטינה ב-28 ביולי 1794.
היה זה נפוליאון בונפרטה שבחר בכנסיית סן לואי ככנסיית הקהילה של המארה לאחר חורבן כנסיית סן פול דה שאן במהלך המהפכה. שנה מאוחר יותר נוסף השם סן-פול לכנסייה.
כנסיית סן לואי סן פול- מבט מבחוץ
בואו נתבונן בחזית הבארוק המרשימה. שלוש מפלסים, שלוש דלתות, אחת מרכזית וגדולה. עמודים קורינתיים כפולים בכל המפלסים, כיפה ומגדל שעונים שנסתרים מהעין וקשה לראות אותם מהחזית אבל הם קיימים.. כיפת הכנסייה בגובה 55 מטרים, והייתה אחת הראשונות שנבנו בפריז. מי שיתבונן בחלק העליון של דלת הכניסה הראשית יבחין בראשי תיבות מזהב של סן לואי. במפלס השני משמאל פסלה של קתרין הקדושה מאת פרו ומימין פסלה של אן הקדושה מאת אטקס. ביניהם כמובן השעון המקורי מאת אנרי לפוט ששופץ להפליא והוא מתוארך לשנת 1627! השעון שנשמר הותקן בכנסייה בשנת 1806 וביתו הקודם היה כנסיית סן פול דה שאן שהזכרנו בתחילה ונהרסה בשנת 1797. במפלס העליון פסלו של סן לואי ומעליו סמלו של לואי ה-13 מייסד הכנסייה.
בואו נכנס פנימה
דבר ראשון שמבחינים בפנים זה שרוב הוויטרז'ים בחלונות הם בצבע לבן, כדי להכניס אור מקסימלי לכנסייה. בנוסף, רבים מהחלונות עוטרו בסמל המשפחה שתרמה את החלון. הכנסייה כמובן מכילה פסלים רבים אתעכב על ארבעה מהם:
פסל "הבתולה מרי בצערה" מאת ז'רמן פילון
הבתולה מוצגת יושבת על סלע ומתאבלת על מות בנה, ישוע המשיח. הועבר לכנסיית סן-פול-סן-לואי בשנת 1802. הפסל עצמו משנת 1588, וכאן בניגוד לגרסה המקובלת גופתו של ישו אינה מונחת על ברכיה אלא מרי יושבת לבדה על גבעת הגולגולתא. רק הבעת פניה וגופה מבטאת את רגשותיה.
פסל "הדת מנחה את הילידים" מאת ניקולא אדם
הפסל משנת 1745 מסמל את הקולוניה שפשטה באירופה במאה ה-18. האשה מגלמת את הנצרות שמדריכה/ מלמדת את הנער שרכון על רגלה כפות ידיו חבוקות והוא מקבל בהכנעה את דבריה.
פסל "מלאך הדת מצליף בעבודת אלילים" מאת ז'אן-ז'וזף וינאש
גבר שוכב מסוכך בידיו על ילד, נוצות לראשו, ומעליו ניצב מלאך הדת, ספר בידו האחת וענף בידו השנייה. 1745
פסל "סן וינסנט דה פול עם ילדים" מאת ז'וזף אינייה רפל
וינסנט הקדוש עזר למשפחות עניות בפריז בעזרת תרומות מנשים עשירות לאגודת צדקה שהקים. וינסנט היה גם יועצה הרוחני של המלכה אן מאוסטריה, אשתו של המלך לואי ה-13.
דלקרואה וויקטור הוגו בשירות הכנסייה
בכניסה לכנסייה תבחינו בשני צדפות ים ענקיום שמשמשות כאגן לנטילת ידיים. הצדפות נתרמו ע"י הסופר ויקטור הוגו וכאן לא מסתיים הקשר שלו לכנסייה. בתו של הוגו לאופולדין נישאה כאן בחשאי לשארל ואקרי ב-15 פברואר 1843. אך טרגדיה קרתה ושני בני הזוג טבעו למוות בנהר הסיין אך מס חודשים מאוחר יותר. לאופלדין הייתה רק בת 19 ובהריון במותה. אביה, מוכה צער כתב מספר פואמות לפני ששקע בדיכאון והפסיק לכתוב למספר שנים. בנוסף יכולנו להתבונן בציורו של אז'ן דלקרואה "ישו בגן הזיתים". אני כותב בכוונה יכולנו כי הציור מושאל למוזיאון המטרופולין בניו יורק לתקופה ארוכה. עוד מוטיב עיקרי בציורים הוא לואי התשיעי (הקדוש) לדוגמא: "לואי ה-13 מציע ללואי הקדוש דגם של כנסיית סן לואי" "מותו של סן לואי" ו "לואי הקדוש מקבל את כתר הקוצים מידי ישו".
עוד מוטיב הוא כמובן ישו עצמו, עם ציור מעניין שמראה את ישו הנער בסדנת הנגרות של אביו יוסף. ציור נוסף מראה לנו את ישו מוטבל בנהר הירדן. מצד שני תמצאו גרפיטי עתיק על אחד העמודים- "רפובליקה צרפתית או מוות" כנראה מזמן הקומונה של 1871.
אני מקווה שנהניתם לקרוא את הכתבה והיא תשפוך לכם אור חדש בביקורכם הבא בפריז.
בואו להכיא את:







