זהו אחד הסיפורים המסעירים של ימי הביניים, סיפור אהבתם של אבלר ואלואיז. שני דמויות מבריקות, משכילות וחריפות שהלכו כנגד הזרם ושילמו על כך מחיר. היום נכיר את סיפורם ואת מכתבי אבלר ואלואיז שמתחיל במאה ה-12 ומסתיים בבית הקברות פר לשז.
פייר אבלר ואלואיז מארז'נטיי
פייר אבלר היה פילוסוף, תיאולוג, משורר, מורה ואיש דת מבריק. נולד בשנת 1079 בעיירה לה פלט ליד נאנט, בן בכור למשפחת אצילים בריטונית. ילד חכם שבניגוד למקובל ולבחור בקריירה צבאית פנה ללימודים. בבגרותו למד את השיטה הדיאלקטית, דרך לוגיקה של אריסטו ופילוסופיה. מסעותיו הביאו אותו לעיר הגדולה, פריז ולמרכז הרוחניות של צרפת- קתדרלת נוטר דם. מורו היה גיום משמפו, והתלמיד החריף כבר יעמוד בשורה אחת מולו בוויכוחים ואף יגבר עליו. אבלר רק בן 22 וכבר מתחיל ללמד, כאשר הוא פותח בית ספר במקומות שונים עד שלבסוף יפתח אחד בפריז, על גבעת סנט ג'נביב הצופה לנוטר דם. אלפי תלמידים נהרו מרחבי צרפת לפריז לשמוע את הרצאותיו של המורה הנערץ אשר הוסמך גם לכמורה בשנת 1115. הוא יעבור לאיל דה לה סיטה וישתקע בביה"ס ששייך לקתדרלת נוטר דם, מכאן חייו ישתנו מקצה לקצה.
אלואיז נולדה בשנת 1100-1101, נערה יתומה שגדלה במנזר לנשים בארז'נטיי שנמצאת ממש מחוץ לפריז. בניגוד גמור לרוח התקופה אלואיז נודעה כילדה משכילה בעלת ידע רב וצימאון לידע. בתקופה שבה לא רבים ידעו קרוא וכתוב, אלואיז כבר הכירה פילוסופים, משוררים וסופרים שאותם נהגה לצטט. אומרים גם ששלטה בשפה הלטינית, היוונית ואף דיברה עברית! השכלה זו התאפשרה בזכות דודה פולבר, שהיה תת דיאקון בבית החולים לעניים דיאו שהיה נמצא לצד קתדרלת נוטר דם על גדת הסיין (נהרס 1878). הדוד פולבר התגורר בסמוך לקתדרלה ובית החולים ברחוב הקנונים, Rue Chanoinesse מס' 10 והוא זה שיביא את הילדה לפריז וידאג למחסורה ולהשכלתה.
סיפור אהבה בין מורה לתלמידה
אבלר שכבר שמע על חוכמתה של אלואיז, מסוקרן להכירה שכנע את דודה פולבר להניח לו ללמד אותה. עכשיו תגידו לי, מי לא ירצה שהמורה הנערץ ילמד את בת חסותו? פייר אבלר היה בשיא תהילתו ואפשר לכנותו אבי תורת ההגיון, שאותה יישם גם בניתוח כתבי קודש וגם בדיונים תיאולוגיים. אך כאשר מערבבים הגיון וחילוניות עם אמונה ודת, כאן מתעוררת הבעיה וניצוצות יכולים לעוף. הקליק היה מיידי, גם מיני וגם אינטלקטואלי, 21 שנות הפרש לא הפריעו לזוג המאוהב. אבלר בן 37 אלואיז בת 16 מתאחדים תחת קורת גגו של הדוד שלא חושד בכלום ומאמין שהזוג עסוק רק בלימודים. התמונה למעלה ממחישה את ציטוטו של אבלר במדויק.
״הלימודים העניקו לנו הזדמנות להתמסר כליל לאהבה ומקום מחבוא, כפי שביקשה האהבה. הספרים היו פתוחים, אולם נאמרו יותר מילות אהבה מאשר מילות לימוד; הנשיקות היו רבות יותר מדברי העיון. ידי נשתלחה תכופות יותר אל חזה מאשר אל הספרים. העיניים שיקפו אהבה יותר משכיוונו אל הכתוב.״
אבלר
כשנה וחצי נמשך הרומן בין השניים ולא היה לו סוף טוב. התלמידים שמו לב שדעתו של המורה נודדת למקומות גשמיים יותר, והרכלנים עבדו שעות נוספות. השמועות הגיעו גם לדוד שסירב כמובן להאמין, אך רצה הגורל והזוג נתפס על חם בשעת מעשה.
"מי האיש המבקש להתרכז במחשבות על דברי קודש או פילוסופיה שיוכל לשאת את בכי התינוקות, את שירי הערש של האומנות שנועדו להרגיעם, את המולתה הרועשת של עדת המשרתים"
אלואיז
הדוד לא ידע את נפשו אל מול הבושה וכמובן חש נבגד ע"י אבלר, השאלה מה עושים עכשיו. אבלר מציע נישואין, היא מתנגדת בטענה שזה לא ירצה את דודה מצד אחד וימיט אסון על אבלר כאיש דת. בינתיים בנם נולד ויקרא שמו אסטרולאב (מכשיר ניווט ימי) ובחוץ השמועות חוגגות והבלאגן גדול.
אנחנו בכל זאת בימי הביניים
אלואיז מוברחת לבית אחותו של אבלר שם היא משאירה את תינוקה ובורחת מהדוד למנזר ארז'נטיי. אבלר הכריח את אלואיז להתחתן ולבסוף טקס חתונה חשאי אכן התקיים, אך אלואיז הזהירה שזה לא ירצה את הדוד. היא צדקה, הדוד הזועם חשב שאבלר מנסה להיפטר מאחייניתו ומחפש נקמה. לילה אחד פרצו שליחים של הדוד אל ביתו של אבלר לא לפני שהם משחדים את משרתו. ברוח התקופה הם מכים אותו ואף מסרסים אותו, עונש ששמור לאנסים בזמנים ההם. אבלר החבול פיזית ונפשית מכריז על חזרה בתשובה וחזרה לחיקו של האל. אלואיז מצידה גם הופכת לנזירה ופורשת לחיי פרישות. לאחר שהנזירות אולצו לעזוב את המנזר בשנת 1129 אבלר נותן לאלואיז שטח אדמה ליד טרוי שם תוכל להקים מנזר.
"ידוע לך, היקר לי מכל, כפי שידוע לכל, מה אבד לי בך; איך מכת גורל אומללה גזלה ממני את עצמי בגוזלה אותך ממני, באותה בגידה איומה (…) ככל שהגורם לצער גדול יותר, כן גדל והולך הצורך בנחמה, וזו לא תוכל לבוא מאיש זולתך. אתה לבדך הנך הגורם ליגוני, ובידך בלבד חסד נחמתי. יתרה מזו — אהבתי לך הגיעה לדרגת שיגעון אשר כזה, שגזלה מעצמה את אשר השתוקקה לו יותר מכל, ללא תקווה להשיבו, כאשר במצוותך הפכתי מיד את רוחי והמרתי את לבושי בלבוש הנזירות כדי להוכיח שאתה לבדך הנך אדון גופי".
אלואיז
אלואיז עצמה איך נגדיר זאת זכתה להצלחה, המנזר בהנהלתה הופך למכובד ומפורסם. בגיל 30 היא הופכת לאם המנזר כאשר תקופה ארוכה אין זכר לאהובה וקיים נתק של לפחות עשר שנים. כאן מתחילה מסכת המכתבים המפורסמת בין השניים ונראה שהגעגוע והאהבה לא חלפו. אך כנראה שמכתב האהבה הראשון התקבל בקרירות.
הסוף המר
לאבלר לעומת זו לא האירו החיים פנים, והוא סבל עד יום מותו. הוא הואשם בכפירה, הועמד לדין פעמיים, הוגלה לאזור נידח בצרפת וספריו נידונו לשריפה. וכך במנזר סנט מרסל המרוחק, מושפל ובודד, הלך לעולמו פייר אבלר ב-21 אפריל 1142 והוא בן 63. אלואיז דאגה להעביר את גופתו לקבורה במנזר פארקלה (Paraclet) אותו ייסד אבלר. רצה הגורל ו- 22 שנה לאחר מכן נפטרה אלואיז בשנת 1164, והיא בת 63 גם כן. אלואיז בצוואתה ביקשה לפני מותה לאחד אותה יחד עם אבלר, וכך קרה. שני האוהבים שכבו זה לצד זה באותו קבר עד שנת 1497. האגדה אומרת, שכאשר הכניסו את אלואיז לקבר, נפרשו לפתע ידיו של אבלר כמו מזמין בפעם האחרונה את אהובתו לזרועותיו. עצמותיהם נקברו מחדש כמה פעמים עד שהגיעו בשנת 1817 למקום מנוחתם האחרון בבית הקברות פר לשז בפריז. קברם הוא נקודת חובה בכל ביקור בפר לשז גם לצרפתים וגם למטיילים.
לטייל בעקבות אבלר ואלואיז
מלבד רחוב Rue Chanoinesse מס' 10 שם התגורר הדוד פובר וגם אבלר ואלואיז, יש עוד כתובת שטוענת לכתר. פשוט מס' דקות הליכה על גדת הסיין נמצא 11 Quai aux Fleurs בית שמתיימר להיות ביתם של אבלר ואלואיז לפי הכתובת שמתנוססת. שימו לב לפסליהם מעל הדלתות. למרות יופיו של חזית הבניין אין לנו מידע על קידום המכירות הזה.
באם תכנסו לקונסיירז'רי בחנו את העמודים היטב. בעמוד המרכזי בקומת הקרקע באולם המשמר תבחינו בדמותם של אבלר ואלואיז כאשר בידה של אלואיז נמצאים אברי הרבייה של אבלר שסורס..שימו לב בצד לחיה, זהו בונה שמסמל את עונשו של אבלר. הבונה, כאשר נרדף ע"י צייד, סירס את עצמו כאשר תלש את אבריו בשיניו וזרק אותם בפניו של הצייד אך כך הציל את חייו. הבונה הוא סמלו של הנוצרי שרוצה לחיות בצניעות, הצייד הוא השטן. בלטינית קסטור= בונה, סירוס=קסטררה. נחמד לא?
- את פסלו של אבלר שצילמתי אפשר לראות ברחבת הלובר. פשוט עמדו עם הפנים לפירמידה הפנו מבתכם שמאלה למרפסת. הפסל הרביעי מצש שמאל הוא של אבלר.
- הסורבון- תמונה של אבלר ותלמידיו על גבעת סנט ג'נביב.
- מי לא אוהב לבקר במוזיאון החינמי פטי פאלה? אבל עכשיו הרימו עינכם למעלה בגלריה הצפונית וחפשו את ציור הקיר של אבלר ואלואיז.
Rue Notre-Dame-de-Lorette n° 49. מדליון עם פניהם מופיעים בדלתות(מופיע בעוד רבים).
Rue Notre-Dame-de-Lorette n° 54. ממול במס' 54 פסליהם מעטרים את החזית בקומה הראשונה.
סיכום
כיום שמו של הפילוסוף שסבל כה רבות נישא בפי כל. עבודותיו נלמדות מאות שנים לאחר מותו. המורה הנערץ שעל תלמידיו נמנו פילוסופים, משוררים, פוליטיקאים, תיאולוגים ונזירים. אפילו מלכים לעתיד ושלושה אפיפיורים וכמה ראשי מדינה היו תלמידיו. אפילו ג'ון מסולסברי האנגלי (סופר, פילוסוף, איש חינוך, דיפלומט), שהפך לבישופ שארטר בצרפת למד אצלו. מי שמעוניין לדעת עוד ולקרוא את מכתבי האהבה אני ממליץ על תרגומה של פרופ' שולמית שחר שיצא בהוצאת מפרשים ב 2017.
"זה לא כבר, אהובי, הביא לי מישהו במקרה את מכתב הנחמה ששלחת לידיד. מן השורה הראשונה הכרתי מיד ששלך הוא. מאחר שהכותב כה יקר ללבי, והוא עצמו אבד לי, החלתי לקרוא בו בלהיטות כדי להחיות מעט את דמותו, ולו אך באמצעות המילים."
אלואיז
אני חושב שמילים אלו ממצות את הכתבה שהכנתי לכם ומצאם בה עניין רב כמוני. תודה
