אוטל מרואה נבנה ע"י הארכיטקט אנרי פארנט(Henri Parent) בשנת  1863 עבור הרוזן ז'ול לה מרואה. סנטור בתקופת האימפריה השנייה תחת לואי נפוליאון בונפרטה(נפוליאון השלישי), ויורש הון עצום של אביו. לואי נפוליאון כנראה זכר לו שאביו ז'אן שירת נאמנה שנים רבות את נפוליאון בונפרטה וגם היה נוכח בחתונתו של נפוליאון עם ז'וזפין. 

נכנס דרך שביל שצמוד לביתן קטן וחמוד עם גינת ירק מטופחת, נתבונן בחזית הבניין המפוארת, שבעה חלונות לאורך כל קומה מעוטרים ומגולפים. נדחוף את דלת העץ המסיבית שעיטורי זכוכית מעטרים אותה ונכנס היישר למאה ה-19 .

מאחורי הדלתות של האחוזה המרהיבה בסגנון אוסמני, נוכל לגלות באחוזה שמונה טרקלינים המעוטרים בעבודות עץ וציורים מהמאה ה -18 מקושטים בריהוט עכשווי. במבואת הכניסה חלל עצום שמוביל לטרסה ירוקה גדולה ומלבלבת, מקום אירוח מושלם בערב או לחלום שאנו במאה ה19 אוכלים ארוחת בוקר טובה מוגשת ע"י משרתים מסביבנו פסלי שיש ומזרקות מים. אל הקומה השנייה אנו נעלה בגרם המדרגות שהוא יצירת מופת, שיש לבן שטיח אדום, עיננו נישאות מעלה אל עבר שבעת ציורי התקרה מהמיתולוגיה היוונית פרי עבודתו של ג'וליו קרפיוני מוונציה, קל לנו לדמות את עצמנו אדוני האחוזה.

קירות השיש האדמדם, העיצוב והפאר לא מרפים. בצד גרם המדרגות ניצבים ארבעה פסלי פורטרט של ג'ורג וושינגטון, סימון בוליבר, חוסה סן מרטין ומיגל הידלגו י קוסטילה. אנו נכנסים לטרקלינים המפוארים שהיום עורכים בהם אירועים פרטיים. הגדולים שבהם פאר האימפריה השנייה נושאים את שמם של לאפייט, וושינגטון ובוליבר. אנו יכולים בקלות לדמיין את ערבי החברה המפוארים שנערכו כאן לאצולת העיר. בתקופת הרוזנת ז'אן אלברטין דה גאנאי היה פה גם סלון מפורסם שעל ערבי החברה בו מעט ידוע לנו אבל אני יכול לתאר לעצמי שזה היה המקום להימצא בו. התקרות צבועות בכחול הים, מעוטרות בדמויות מלאכים המגינים על נשים וילדיהן. גילופי זהב מקשטים את התקרות והקירות, דלתות עץ לבנות מובילות אותך לעוד סלון ולעוד אחד.