היום אנו נכנסים לאחד המבנים המפוארים בפריז- הפנתאון. פנתאון פריז הוא כנסייה ואנדרטה מרשימה ביותר, רבים מהתיירים מכירים אותו בזכות הכיפה והמראה המרשים של המבנה מבחוץ. לאלו שנכנסים פנימה, מזומנת חוויה היסטורית מיוחדת במינה המספרת אודות המבנה במשך השנים, כולל הקריפטה וסיור בין הקברים המצויים בו. אז היום הרשו לי להכיר לכם אותו קצת יותר לעומק ולתת לו את הכבוד הראוי. מוכנים? אז נכנס ונתחיל
פנתאון פריז. שיעור קטן בהיסטוריה
אנחנו בגדה השמאלית ברובע החמישי הקרוי הלטיני, רובע של סטודנטים בגלל הקרבה לאוניברסיטת סורבון. קצת קשה לשים לב אבל אנו עומדים על גבעה שהיא השנייה בגובהה אחרי מונמארטר, בערך 61 מטר גובהה. לגבעה יש שם: סנט ז'נבייב שהיא קדושה קתולית והפטרונית של פריז. שרידיה של סנט ז'נבייב נמצאים צמוד לפנתאון בכנסיית סנט-אטיין-דו-מון. במאה ה-11 עמדה על הגבעה כנסייה על שם ז'נבייב הקדושה אשר נזנחה ונהרסה סופית ב1708. רוצים בכל זאת לראות שריד אחרון? בבקשה, רק תרימו את העיניים ותראו מגדל היכן שנמצא היום ביה"ס הנרי הרביעי מאחורי הפנתאון. זהו האזור של הכנסייה הקדומה.
המלך האהוב(והנואף) מבטיח הבטחות
עכשיו אנו קופצים בזמן לשנת 1774. המלך לואי ה- 15 פתאום החליט לצאת בראש צבאו למלחמה אך נופל למשכב בעיר מץ. המלך חובב הנשים במהלך של חזרה בתשובה הבטיח כי אם יחלים ממחלתו, ישקם את הריסות כנסיית ז'נבייב הקדושה. ולא רק שיבנה במקומה כנסייה מפוארת וראויה, הוא גם יפסיק להחליף פילגש כל כמה חודשים. אתם כבר מנחשים שהמלך שכונה "האהוב", התאושש וגם זכה לניצחונות בקרבות. ולמי שמודאג ההבטחה השנייה לא החזיקה מעמד זמן רב..
בנייתו של הפנתאון
למלך לואי ה-15 היה מנהל כללי לבניינים המלכותיים. למנכ"ל קראו המרקיז דה מריני, והוא במקרה אחיה של מאדאם פומפדור, הפילגש הכי מפורסמת של המלך. למרקיז היה אדריכל מבטיח תחת חסותו בשם ז'אק ז'רמן סופלו. סופלו (1713-1780) שלמד גם ברומא רצה מונומנט גרנדיוזי שישתווה לכנסיית סנט פיטר ברומא שתכנן דונטו ברמנטה והשלים מיכאלאנג'לו. ההשראה באה מהפנתאון המפורסם של רומא, שימו לב לחזית הזהה- עמודים בסגנון קורינתי ופדימנט(משולש) מעוטר ומתחת כתובת. את הכיפה המרהיבה נראה כמובן גם בסנט פיטר וגם בסנט פול אשר בלונדון. גם המלך וגם סופלו לא יזכו לראות את השלמת העבודות.
הכנסייה בנויה בצורת צלב, 110 מטר אורכה, 84 מטר רוחבה והיא מתנוססת לגובה 83 מטר. מתחת לפדימנט חקוקה הכתובת הסגנון הניאו קלאסי-
- לאנשים גדולים, המולדת אסירת תודה AUX GRANDS HOMMES LA PATRIE RECONNAISANTE
24 עמודים בסגנון קורינתי סובבים את המרפסת שמעניקה הגנה מפני גשם ושמש. הבנייה שאמורה הייתה להתחיל בשנת 1758 התעכבה בגלל חוסר תקציב( נשמע מוכר?), ותוכניות שונו עד הטיוטה האחרונה בשנת 1777. סופלו האדריכל נפטר בשנת 1780 טרם סיים את עבודת הבנייה של הפנתאון, ואל הדגל נקרא תלמידו – ז'אן בטיסט רונדלה. למרות העיכוב שנותר, בשנת 1790 נפתח הפנתאון ונחשב עד היום למונומנט הניאו קלאסי הגדול הראשון של צרפת.
בפדימנט מאת דויד ד'אנגר נראה אלגוריה לחירות ומתחת תרנגול שמסמל את המדינה. צד שמאל משכילים ומדינאים מצד ימין אנשי צבא בינהם נפוליאון. מי מזהה בצד שמאל את פנלון, מונגי, מיראבו ומלשרב. לאפלס, ברטלו הכימאי, קרנו, ומנואל מחזיק בידו סאטירה שכתב. לאפייט, קורבייה והצייר דויד עם לוח הצבעים בשורה השלישית. בסוף יושבים להם וולטר ורוסו, לרגליהם הפתולוג ביצ'ט ובקצה כמה סטודנטים.
כנסייה מוזלאום ,כנסייה מוזלאום, אולי תחליטו כבר?
המהפכה הצרפתית שפרצה שינתה כמובן את מהלך העניינים.
ב1790 הכיפה הלכה ונשלמה אולם כנסייה לא תהיה. הלאמת הכנסיות בנובמבר 1789 וביטול הסדרי דת בפברואר 1790 הביאו את האספה המייעצת לשנות את תכנונו של סופלו. המרקיז שארל דה וילט(פארק המדע וילט) הציע לשנות את הייעוד לפנתאון צרפתי והטמין שם את גדולי האומה. וילט רצה שחברו הפילוסוף וולטר יקבר שם תחילה. בשני לאפריל 1791 נפטר הרוזן מירבו . ההצעה להקמת פנתאון ולקורת גדולי האומה התקבלה יומיים אח"כ ועוד באותו ערב מירבו "זכה" להיות הנקבר הראשון במיקום זמני.
ב11 ביולי הועבר וולטר לקבורה אחרי שנח בלילה לפני בהריסות הבסטיליה. התהלוכה שליוותה ארון קבורה מונח בכרכרה בגובה 9 מטר ומובלת ע"י 12 סוסים לבנים תנחה את הדרך ללוויות הבאות.
13 לדצמבר 1791 הקריפטה מוכנה ומיראבו וולטר מועברים אליה. שרידי סנט ז'נבייב עושים את הכיוון ההפוך לכנסיית סנט אטיין דו מון הסמוכה. ומה עם גיבורי המהפכה אתם שואלים? לואי מישל לפלטייה דה סן פרז'ו שהצביע בעד עונש מוות ללואי ה-16 ונרצח למחרת יהיה הראשון. לבקשת בתו הוא יוצא משם בפברואר 1795. ז'אן פול מארה נכנס במקום מירבו שהוכרז כבוגד בספטמבר 1794. שרידי מירבו לא נמצאו עד היום. באוקטובר 1794 נכנס רוסו לפנתאון וחצי שנה מאוחר יותר מארה ראה את הדרך החוצה.
באותה הזדמנות הוסרו תמונות וקישוטים בעלי סממן דתי, חלונות נסגרו להפחית את כניסת האור, וגם הפעמונים בקצה הוסרו. ב1801 נפוליאון חותם על קונקורדט(הסכם בין הכס הקדוש לשלטונות מדינה) וכך הפנתאון חוזר לחזקת הכנסייה אך הקריפטה ממשיכה למלא את יעודה. באותו הזמן גם הכיפה נרתמה להאדרת נפוליאון. בזמנו של לואי ה-18 משנים את הפרסקו בכיפה בהתאם לרוח התקופה. בזמנו של לואי פיליפ הראשון שרידי סנט ז'נביב מועברים והצלב מוסר מהכיפה. בתקופת הרפובליקה השלישית (1871-1939) נוספו ציורים שכיסו את הקירות הריקים ופסלים ועל כך נרחיב בהמשך.
הפנתיאון- מוכנים ליופי שנמצא בפנים?
כשנכנסים בפעם הראשונה לפנתיאון, הנשימה נעתקת למראה החלל המדהים שכל פינה בו מושכת את העין. אז מה בעצם אנו רואים? בואו כנסו איתי אנסה להדריך בקצרה.
כיפת הפנתיאון
הכיפה המרהיבה של הפנתאון נחשבת לסמל וליצירת מופת אדריכלית בשמי פריז. היא בנויה למעשה משלוש כיפות משולבות אחת בתוך השנייה ועל מנת להגיע אליה תצטרכו לטפס במעלה של 267 מדרגות, והמאמץ בהחלט שווה את זה, עם נוף מדהים של 360 מעלות על העיר, על שלל המונומנטים המוכרים כמו מגדל אייפל, שדרות השאנז אליזה, הלובר, קתדרלת הנוטרדאם, בזיליקת סקרה קר, מונמארטר, מרכז פומפידו ואחרים.
תחילה נראה ארבעה תליונים(משולשים בקצה העמוד שתומכים בכיפה) מצוירים ע"י פרנסואה ג'רארד. הארבעה הם אלגוריה לתהילה, מוות, האומה וצדק. כאשר ג'רארד נפטר תלמידו גודפרויד סיים את המלאכה.
בקצה כיפת הצריח נראה פרסקו "הַאֲלָהָה של סנט ז'נבייב" 1811-1824 מאת אנטואן ז'אן גרו.
ציור זה שאנו רואים כיום החליף ציור אחר ברוח התקופה. הציור המקורי הראה את נפוליאון הראשון והקיסרית מארי-לואיז ביחד עם בנם מלך רומא. עוד בציור המלך קלוביס ואשתו קלוטילד מייסדי הכנסייה הראשונה. סנט לואי(לואי ה-9) והמלכה מרגרט. המלך שארלמן והילדגרד, וכמובן שרידי סנט ז'נבייב מועלים לשמיים ע"י מלאכים. את הציור המקורי תוכלו לראות היום במוזיאון קרנוולה.
כיום אנו נראה את סנט ז'נביב יושבת על סלע. מסביבה לואי ה-18 ואחייניתו דוכסית אנגולם עם יורש העצר העתידי הדוכס מבורדו בנו של הדוכס מברי שנרצח. סנט לואי ומרגריט מצביעים לעבר כתר הקוצים של ישו, המלך שארלמן ואשתו הילדגרד וכמובן קלוביס וקלוטילד. שימו לב למעגל הפנימי יותר, תראו שם את המלך לואי ה-16 ומארי אנטואנט יושבים עט נוצה בידם.
המטוטלת של פוקו
האטרקציה הראשית היא המטוטלת המפורסמת של המדען לאון פוקו (Léon Foucault 1819-1868), שהוכיח בעזרתה כי כדור הארץ סובב על צירו. המטוטלת הותקנה כאן בפעם הראשונה ב- 1851, באישורו של נפוליאון בונפרטה. משקלה הוא 28 קילוגרמים שקשורים לחוט ברזל באורך 67 מטרים, על הרצפה משטח גדול ועגול. המטוטלת פורקה בסוף השנה על מנת לא להרגיז את הכנסייה, אך ניסוי נוסף התבצע בשנת 1902 פורקה ב1904 והותקנה מחדש לשמחת המבקרים ביולי 1996. המטוטלת תלויה על כיפת המוזיאון ונחשבת לאטרקציה תיירותית אהובה במיוחד על התיירים והמבקרים הרבים המגיעים לכאן וכמוה ישנן עוד הנמצאות במקומות שונים בעולם, במוזיאונים ואוניברסיטאות וגם בארץ במדעטק, אונ' בן גוריון, מכון וייצמן ומצפה הכוכבים בגבעתיים, אך זו הממוקמת בפנתאון היא המטוטלת הראשונה של פוקו איתה ערך את הניסוי בשנת 1851 מול קהל רב ובגינה זכה במדליית קופלי היוקרתית של בית המלוכה הבריטי בשנת 1855.
הפסלים של הפנתיאון
פסלים רבים פזורים בחלל המרשים הנה כמה מהם:
בקצה הפנתאון אי אפשר להתעלם מפסלו הענק של סיקארד משנת 1913 "האספה הלאומית" עם הכיתוב לחיות חופשי או למות. בצד שמאל(ימין שלנו), הפסל מתאר קבוצת גברים וחיילים שנלחמו נגד המלוכה במהלך המהפכה המחודשת. בצד השני פסלים של הגברים שיצרו את האמנה הלאומית לאחר הפלת המלוכה. במרכז עומדת חירות, אוחזת בחרב. מרהיב! מאחורי הפסל נמצא גם את פסלם של מירבו ושל גנרל לאזאר הוש שנפטר בגיל 29 בלבד.
פסלים שניצבים בגב העמודים שתומכים בכיפה:
- אנדרטאה לז'אן ז'אק רוסו מאת אלבר ברתולמיאו 1912. בחלק המרכזי נראה שלוש נשים יושבות, אלגוריה לפילוסופיה, האמת וטבע. מימין נמצאת "תפארת" ומשמאל "מוזיקה". בתחתית מדליון של רוסו. פשוט נפלא!
- valmy מאת ז'ול דבואה. הפסל מתאר את קרב ואלמי 1792 שהתרחש בחבל שאמפאן והיה הניצחון הראשון של הצבא הצרפתי נגד הכוחות האוסטרו-פרוסיה. ברקע תוכלו לראות את תחנת הרוח של סן-סאוב.
- "דידרו והאנציקלופדיות" מאת טרואר. מתחת לאובליסק שני נשים ולצידם אלגוריות לאמת וחוזקה, בתחתית מדליון של דידרו הפילוסוף.
- "לנואמים ולכותבי השחזור" מאת לורן אונור מרקסט
- "לתהילת הגנרלים של המהפכה" מאת גסק שבו נראה את נפוליאון על סוסו מתחת לאלגוריה של הרפובליקה על האובליסק.
- "הנוקם" מאת דובואה. מתאר את גבורתם של הלוחמים בקרב הימי שהתרחש בראשון ליוני 1794בין צרפת לבריטניה שבו 260 צרפתים נפלו בשבי.
עוד פסלים
- "לגיבורים אלמוניים" מאת בושרד נמצא צד ימין ממטוטלת פוקו. תהילה וזיכרון מחזיקות ידיים ובתחתית גופת לוחם.
- "לזכרם של אמנים ששמותיהם אבדו" מאת פול לנדובסקי נמצא במקביל אליו בצד שמאל. הפסל הוצב בפנתאון ב1914. שני דמויות גבריות גדולות וחסונות מחזיקות ארון על כתפיהן, דמויות חקוקות עליו.
הציורים בפנתאון
בזמן הרפובליקה השלישית החליטו על סדרת ציורי קיר ופסלים. לאורך הקירות נראה סדרת ציורים שמספרים על מחזור חיים.
ציור מרשים אחד הוא של סנט דני מרים את ראשו וקם לתחיה. אחריו אטילה מלך ההונים כובש ושורף את פריז. סנט ז'נבייב אחריהם מרגיעה את תושבי פריז.
בסדרה על קלוביס נראה את הטבלתו של קלוביס מלך הפרנקים לאחר הניצחון בקרב טוביאק, ואת הקרב בטוביאק.
בואו נתעכב רגע על סדרת ז'אן ד'ארק. נתחיל מצד ימין, ז'אן תווה צמר בכפרה כאשר המלאך מתגלה בפניה. ז'אן במצור על אורלאן, ז'אן נוכחת בהכתרת הדופן למלך צרפת שארל השביעי, ולבסוף העלתה למוקד של ז'אן ד'ארק בעיר רואן.
בעוד סדרה של סנט ז'נבייב נראה את הקדושה מביאה אספקה לתושבי פריס על סירה.
בסדרה של סנט לואי(לואי ה-9) נראה אותו משמאל כילד בשיעור עם אמו המלכה. לואי יושב על כס המלך עושה משפט צדק, וכאסיר בארץ ישראל מאת אלכס קבאנל.
בסדרה על שארלמן מלך הפרנקים. האפיפיור לאון השלישי מכתיר את שארלמן בבזיליקת סנט פייר ברומא לקיסר המערב.
שימו לב לחצי כיפה בסוף האולם שמעוטרת במוזאיקה. נראה את ישו מראה למלאך צרפת את עתיד עמה. מימין כורעת סנט ז'נבייב, משמאל כורעת ז'אן ד'ארק בשריונה.
מתחת למוזאיקה נראה את הציור "לקראת התהילה" מאת דטאייה. נראה את ניצחון על סוסה המכונף מובילה את צבא הרפובליקה.
הקריפטה
הפנתאון הוא מקום קבורתם של גדולי האומה. מאז ועד היום נקברים כאן האישים המכובדים וזאת רק לאחר קבורה רגילה בבית קברות. הממשלה היא זו שמחליטה האם ראוי האדם להיקבר כאן. טקסי הקבורה בפנתאון נערכים בהשתתפות קהל רב, ובמכובדות רבה, כולל נאום הספד של נשיא הרפובליקה.
מאוחר יותר נבנתה כניסה אחורית לפנתאון ונוספו המדרגות המרשימות שמובילות לקריפטה. בתוך הקריפטה נחצבו 242 שקעים לקברים. כיום קבורים שם 78 אישים. רגע אחד לפני שאנו נכנסים לקריפטה נעמוד ונסתובב. אנו נראה כד ענק בתוך גומחה בקיר, בתוך הכד נמצא ליבו של לאון גמבטה הפוליטיקאי שהכריז על כינון הרפובליקה השלישית. כד עם ליבו הועבר לפנתאון במרכבה בה הוסע חייל אלמוני לקבר החייל האלמוני תחת שער הניצחון באותו היום.
בחלל הגדול נמצאים שלושה אישים:
- וולטר 1694-1778 גדול הפילוסופים הצרפתים, אשר שרידי גופתו הועברו אל הקריפטה ב-1791 לאחר המהפכה הצרפתית. לפני קברו נמצא גם פסלו מאת הודון.
- הארכיטקט סופלו מקבל את הכבוד הראוי לו וקברו נמצא היכן ששרידי סנט ז'נביב עצמה היו טמונים.
- ממול וולטר נמצא קברו של רוסו הפילוסוף. הקבר דמוי מקדש שממנה מבצבצת יד שמנופפת בלפיד הפילוסופיה.
מי נמצא מתחת לאדמה?
הנה כמה קברים מעניינים:
- חדר XXII נמצא קבר יחיד מקושט וזהו מרשל ז'אן לנה דה מונטבלו שנפצע אנושות בקרב אסלינג ומת בזרועות נפוליאון בונפרטה. לנה הוא המרשל היחידי מתקופת האימפריה הראשונה שקבור שם.
- חדר XXIII נשיא הרפובליקה סדי קארנו שנרצח בשנת 1894 ונטמן לצד סבו לאזר קארנו. סדי קארנו הוא הנשיא היחידי שקבור שם. עוד תמצאו שם את גנרל מרסו.
- חדר III גו'זף מארי ויין הוא האומן הראשון להיקבר. ג'וזף מארי האחרון להחזיק בתואר "צייר המלך הרשמי".
- חדר XXV לואי ברייל 1809-1852 ממציא כתב הברייל לעיוורים, שהיה גם מוזיקאי מוערך ונערץ שניגן בכמה כנסיות מהמפורסמות של העיר. הועבר לפנתאון בשנת ה100 למותו.
- חדר VIIIמארי קירי 1867-1934 מדענית זוכת פרס נובל לפיזיקה וכימיה, על שמה נקרא היסוד הכימי קוריום. מארי קירי היא האישה הראשונה אשר נקברה כאן, ארונה וארונו של בעלה פייר, הועברו לפנתאון בשנת 1995
חדר VI נמצא כמה מפורסמים בתוכה:
- רנה קאסן 1887-1976 משפטן יהודי צרפתי, חתן פרס נובל לשלום (ביה"ס רנה קאסן בי-ם נקרא על שמו). הועבר לפנתאון בשנת ה100 למותו.
- ז'אן מולן לוחם המחתרת המפורסם. אפרו של לוחם הרזיסטאנס הועבר מבית הקברות פר לשז.
- ז'אן מונה יזם, דיפלומט, איש כספים, מנהל ואיש חזון פוליטי ונחשב לאחד מהאבות המייסדים של האיחוד האירופי.
- סימון וויל ובעלה אנטואן שהועברו בשנת 2018.
- אנדרה מלרו- משורר, סופר, משורר ושר התרבות של צרפת. איתם בחדר יושבת חתולה שחורה פניה אל קברו של מלרו. זוהי לא סתם חתולה, אלא באסט, כנראה אלת החתולים הידועה ביותר ממצרים.
חדר הסופרים
דווקא כאן, בחדר קטן וממש לא מפואר ונטול קישוטיות, קבורים שלושת גדולי הסופרים של צרפת, אמיל זולא, ויקטור הוגו ואלכסנדר דיומא. דמיינו לעצמכם את הפשטות העוצמתית בעודכם עומדים כאן, בוודאי באם אתם נמנים עם מעריציהם של הסופרים הדגולים. אלכסנדר דיומא הועבר לפנתאון 132 שנים לאחר מותו בכרכרה, מלווה בארבעה רוכבים לבושים כמוסקטרים מספרו המפורסם.
מותו של ויקטור הוגו 22 במאי 1885 הגיע ממש בזמן הנכון עבור הפנתאון, ועבור נפוליאון השלישי. הימים ימי האימפריה השנייה הסוערים, ומה יותר טוב ממסע קבורה עם מעל מליון משתתפים של הסופר הנערץ אשר מסתיים בפנתאון?
זהו, אני מקווה שנהניתם מסקירת הפנתאון של פריז. מקום חובה לכל אוהבי פריז וצרפת.
מידע שימושי
חשוב לדעת
- מבנה הפנתאון גדול ורחב ידיים, ולכן מומלץ להגיע בנעליים נוחות להליכה.
- אם הגעתם לכאן בענות הקיץ, מן הסתם לא תהיו היחידים ולכן, מומלץ לרכוש כרטיסים מראש.
- הביקור בפנתאון מתאים לכל המשפחה, פחות לקטנטנים, אך בהחלט למתבגרים שלכם.
- על מנת להצליח לסייר בנעימות בפנתאון, מומלץ לפנות כשעה בערך ואם נרשמתם לסיור מודרך, קחו עוד כחצי שעה תוספת זמן.
ימים ושעות פתיחה
- פתוח בכל ימות שבוע בין 10:00-18:30
- בתאריכים 1/1, 1/5, 25/12 הפנתאון סגור למבקרים.
- בחודשים נובמבר – מרץ, בכל יום ראשון, הראשון לחודש – הכניסה לפנתאון חינם.
- מחיר כרטיס כניסה מבוגר רק לפנתאון 11.5 אירו
- מחיר כרטיס+ מרפסת פנורמית 15 אירו.
- ניתן לרכוש מדריכי שמע במחיר 3 יורו בשפות שונות כמו אנגלית, ספרדית, גרמנית ועוד. (אין מדריך שמע בעברית)
דרכי הגעה
מטרו: קו 10 ירידה בתחנת Maubert- Mutualite או בתחנת Cardinal Lemoine.
אוטובוס : קו 21, 27, 35, 38, 75, 82, 8, 4, 85 או 89.
רכבת (RER) קו B ירידה בתחנת Luxembourg.
אם נהניתם מהפנתאון אתם חייבים לבקר באינווליד- מוזיאון הצבא
