באה מרקע צנוע, היא מטפסת, בכישרונה ובטעם שלה, לתחומים הגבוהים של האמנות והחוגים הפריסאים. היא צוברת אוסף יוצא דופן במהלך חייה. עם מותה, על פי המודל של הדוכס מאומלה ותחום שנטילי, היא הורישה למכון דה פראנס את אוספה ושני מקרים יוצאי דופן: האחוזה הפריסאית של שדרות האוסמן (מוזיאון ז'קמארט-אנדרה) ומנזר חאליס שב אויז. נלי נולדה קורנלי ז'קמארט בשנת 1841. הוא נלקח במהירות בחסותה של מאדאם דה ווטרי שהיתה אז בבעלותה של מנזר חאליס. בזכות תמיכתה חזרה נלי לבית הספר לציור לאמנויות יפות שם הייתה אחת הנשים הראשונות שהתקבלו. היא התמחתה במהירות בדיוקן החברתי. בזכות קשריה, היא ציירה את פריז כולה בפני נשיא הרפובליקה עצמו, אדולף תיירס.

אדוארד אנדרה מאת פרנץ זאבר וינטרהלטר, שהוחזק במוזיאון ז'קמארט-אנדרה כך פנה אליו אדוארד אנדרה, בנקאי עשיר, לצייר את דיוקנה. מתחיל סיפור ארוך אשר מגיע לשיאו בנישואיהם, כעבור 10 שנים. הונו של בעלה מאפשר לנלי לספק את תשוקתה ליצירות אמנות. על אחת כמה וכמה אדוארד אנדרה הוא גם חובבן נהדר. הוא מנהל שותף של Gazette des Beaux-Arts. יחד הם מטיילים באירופה ובמיוחד באיטליה, שם נלי יכולה לרכוש יצירות פרימיטיביות איטלקיות, תקופה שהיא מעריכה במיוחד. במהלך אחד הנסיעות האלה הם קונים את ציור הקיר המדהים של טיפולו שמקשט בימינו את גרם המדרגות של אחוזת פריז. הם גם מתלהבים מאמנות צרפתית מהמאה ה -18 או אפילו מציורים מבית הספר הצפוני, שיש להם יצירת מופת: עולי הרגל של רמברנדט לאמאוס.

אדוארד נפטר בשנת 1894 לאחר שלוש עשרה שנות נישואים עם נלי.

להוטה לגילוי ונלהבת לבצע רכישות חדשות, היא יוצאת למסע חדש, תמיד רחוק יותר. לאחר שגילתה את טורקיה, מצרים והודו, היא נסעה לבורמה. היא אפילו מתכננת ללכת לקוטב הצפוני. כשהיא נודעת למכירה את מנזר חאליס, מקום בו ביקרה בצעירותה, היא קוטעת את נסיעתה. בסירה שמחזירה אותה לצרפת, נלי כבר מעצבת את החדר שלה ומתכננת תוכניות