ברובע השישי של פריז נחבאת לה אחת החצרות העתיקות והיפות בפריז- קור דה רוהאן Cour de Rohan. חצר פרטית וכמעט בלתי נגישה, פסטורלית וציורית, במיוחד באביב עת הפריחה. לחצר שני כניסות, אחת מקור דה קומרס והשנייה מרחוב ז'רדנה. מי שזוכה להיכנס לשם כמוני, כמו שעובר בדלת הקסמים שלוקחת אותו מאות שנים אחורה. אז בואו נכנס ונגלה מעט את קסמה, ואיזה שריד אחרון ומפתיע ממתין לנו בפנים.
קור דה רוהאן- היסטוריה קטנה
הדרך שנקראת "רוהאן", היא שיבוש של המילה "רואן". הסיבה שבעבר שכן בקרבת מקום אוטל פרטיקולר (בית אחוזה) שנקרא אוטל רואן על שמו של הארכיבישוף של רואן. הבית עצמו השקיף על רחוב ז'רדנה. האזור עצמו מוזכר כבר במאה ה-14 אך התפרסם לראשונה כאשר המלך אנרי השני בנה שם בית לבנים אדומות לבנות עבור פילגשו, דיאן דה פואטייה במאה ה-16. קן אוהבים זה בבירה שנבנה בשנת 1550 הוא דוגמא מושלמת לאדריכלות בסגנון רנסנס. החצר עצמה בעצם מחולקת לשלוש חצרות קטנות, מופרדות בשערי ברזל. לחצר הייתה כניסה אחת מרחוב ז'רדנה כי הכניסה מקור דה קומרס הייתה חסומה ע"י חומת פיליפ אוגוסט עד הריסתה בשנת 1791. הבניין שנבנה בהוראת אנרי השני נמצא במספר 3BIS.
הייתה זו דיאן שבשנת 1525 נשקה על לחיו של אנרי הדוכס מאורלאן כאשר הוא ואחיו הבכור הדופין פרנסיס נשלחו לספרד כפיקדון עבור שחרור אביהם פרנסיס הראשון. השניים נשארו כלואים בטירה למשך ארבע שנים (אנרי היה בגיל 7 ופרנסיס 8) עד ששוחררו. כאשר פרנסיס הראשון נישא בשנית לאלינור מאוסטריה אנרי לבש את צבעיה של דיאן בניגוד למקובל ללבוש את צבעי המלכה החדשה. דיאן הייתה הפילגש המלכותית ואשת סודו של אנרי השני עד יום מותו. את דמותה של דיאן גילמו על המסך לנה טרנר, לודיווין סנייה ולאחרונה איזבל אדג'אני. מי שיבקר בלובר, כדאי לו לגשת לאגף הפסלים ולחפש את מזרקת דיאן שהייתה פעם מוצבת בשאטו ד'אנט, טירתה של דיאן.
החצרות של קור דה רוהאן
- החצר הראשונה
לחצר זו נכנסים מרחוב ז'רדינה, שנקרא כך מאז המאה ה-16 משום שהיה קרוב לגן של מלון ונדום לשעבר בשנת 1441. מבנה הלבנים והאבן בסגנון לואי ה-13 נבנה עבור עבור ז'אן ד'אולטרי, ויקונט לויניאן,(Jean d'Aultry Viscount of Lévignan) על ידי הבנאי פייר הורו בסביבות שנת 1636. בניין זה רשום כאנדרטה היסטורית, ושימש כפנימייה לבנות צעירות בסוף המאה ה-19. מצד שמאל נמצא באר עתיקה עם מרזב(גרגויל) ומעל גלגלת אשר נמצאת בשקע בקיר ובעזרתה היו שואבים מים. בשנים שלאחר המלחמה, ז'ורז' בטי ארגן שם מסיבות, בהן השתתפו סארטר, סימון דה בובואר ואלבר קאמי. בחצר זו נולד גם המוזיקאי קמיל סן-סנס בשנת 1835.
- החצר השנייה
החצר האמצעית קטנה ואינטימית יותר, אך לא פחות מרהיבה. אי אפשר שלא להתרשם ממבנה אחוזה מפואר מהמאה ה-16, שחלונותיו גבוהים. הלבנים המעטרות את החזיתות תורמות למראה של בית מגורים בעל יחוס זה. אוטל פרטיקולר זה נבנה עבור דיאן דה פואטייה (Diane de Poitiers 1500-1566) בשנת 1550. כאמור, דיאן הייתה פילגשו של המלך אנרי השני (Henri II 1519-1559), בנו השני של המלך פרנסואה הראשון.
בחצר זו, נותר שריד מעניין: ה"פא-דה-מול" האחרון בפריז. מתקן רכיבה מברזל יצוק בעל שלוש רגלים, ששימש נשים ומבוגרים כדי להרים את עצמם על סוסיהם. שימו לב שיש רחוב פא-דה-לה-מול ברובע השלישי של פריז
אמנים, סרטים וחומה אחת
החצר השלישית פונה לקור דה קומרס וקפה פרוקופ שמלא בהיסטוריה. הזכרנו שבעבר כאן עברה חומת פיליפ אוגוסט עד שנת 1791 אז נהרסה. במסעדה הצמודה לכניסה לקור דה רוהאן תוכלו לראות שריד מהחומה- את אחד מבסיסי המגדלים שהיו. כיום שער הכניסה לחצר רוהאן אטום לחלוטין ביריעות ברזל, מרחיק סקרנים מהמקום. החצר עצמה מוקפת בניינים קטנים ומוצלים המוקפים בירק, חלקם עם טרסות קטנות ונדירות יש להוסיף. על הית השמאלי עדיין ניתן לראות שבר מחומת פיליפ אוגוסט. בצד ימין ממוקם גרם מדרגות אבן חיצוני עם מעקה ברזל שהובילו לסטודיו לשעבר של בלתוס, צייר ממוצא פולני מהמאה ה-20. הוא כונה מלך החתולים, משום שברוב ציוריו חתול מופיע בקדמה. כשעוברים מתחת לבית שמובילה לחצר השנייה, עדיין נמצאים שני עמודי ההגנה הגדולים שנועדו להגן על הקירות כאשר מכוניות או כרכרות חולפות.
בחצר זו צולמו סרטים כמו: אביר הבית האדום משנת 1914 או הסרט ג'יג'י משנת 1958 עם לסלי קרון ומוריס שאבלייה. בסרט זה אתם תראו את המדרגות המדוברות.
מלבד בלתוס (Balthus) התגוררו כאן עוד אמנים כמו שילה היקס (-Sheila Hicks 1934) האמריקאית שהחזיקה כאן סטודיו משנת 1964. הצייר דיוויד הוקני שהה בקור דה רוהאן, לפני שחזר לקליפורניה.
הצייר והמאייר שארל ז'ואס (Charles Jouas 1866-1942) ואשתו, הציירת הסימבוליסטית לואיז דסבורדס(Louise Desbordes 1848-1929), ניהלו סטודיו במספר 3 bis משנת 1894. אני בהחלט יכול לדמיין אותו יושב על ה"פה דה מיול" ומאייר את קור דה רוהאן, נפלא!
הפסל הנודע אלברטו ג'קומטי החזיק שם בסטודיו קטן משנת 1926 ועד מותו בשנת 1966. אשתו הורישה את הסטודיו לאחר מותה לקרן אלברטו ואנט ג'קומטי.
לסיכום קור דה רוהאן הוא מקום פסטורלי נפלא ומיוחד, שנותן הצצה לפריז של פעם. כאן בתוך הירוק והשקט אתה מנותק מפריז הסואנת שממתינה לך מחוץ לשער.
רוצה לגלות עוד מקומות מסקרנים בפריז?







