בשכונת אוטיי השקטה בדרום-מערב פריז, על גדות הסן, עמד עד לא מזמן מבנה תעשייתי ישן שסיפורו משקף כמעט מאתיים שנה של יחסי העיר עם המים שלה. הבניין נודע בשם Pavillon de l'Eau: פביליון המים, והיה במשך יותר מעשור אחד המוזיאונים הקטנים והמקסימים ביותר של פריז: מקום שבו אפשר היה ללמוד כיצד בכלל מגיעים מים לברז של עיר בת מיליוני תושבים. הסיפור שלו, לרבות תפנית דרמטית שהתרחשה ממש עכשיו, ב-2026, ממחיש היטב איך פריז נוהגת במורשת התשתיות שלה: לא הורסת אותה, אלא הופכת אותה שוב ושוב לזירה ציבורית חדשה.
פביליון המים: סיפורם של תחנות השאיבה העתיקות
הסיפור מתחיל ב-1828, כשהותקנה על גדת הסן, בין הרציף הישן של אוטיי לדרך ורסאי, משאבת קיטור ("pompe à feu") שתפקידה היה למשוך את מי נהר הסן ולהעלותם אל מאגרים קטנים ששירתו את הכפרים העצמאיים אוטיי ופאסי, אשר סופחו לפריז רק ב-1860. משאבה שנייה הייתה בכפר שאיו שסיפקה מים לתושבי המקום. עם גידולה המהיר של האוכלוסייה במחצית השנייה של המאה ה-19, המתקנים הישנים ותחנות השאיבה הפכו מיושנים ומזהמים מדי, ומועצת העיר הזמינה מתקן הרמה חדש ומתקדם יותר.
דרך אגב אתם לא הולכים לחפש את משאבת שאיו נכון? אם בכל זאת, אז גשו לרחוב האחים פרייר 4 שדרת ניו יורק ליד כיכר אלמה מרשו והלפיד שם היה מיקומה.
בשנת 1900 משאבה חדשה הוקמה במורד הנהר בשכונת פאסי על אתר משאבת אוטיי הישנה. למפעל חדש היו שני אולמות, בצד הרחוב בשדרת ורסאי (75-91 Avenue de Versailles) היה חדר המכונות, ובצד הנהר חדר הדוודים. יש לציין חידוש שהיה והוא סינון מים באיכות לא גבוהה במיוחד. בשנת 1925 נבנה בצד הנהר מבנה לבנים אדומות שמי שירים מבטו יבחין בגמלון הנושא את שנת ההקמה. מפעל זה עבר לחשמול מלא בשנת 1952 ופועל עד היום, ומספק מים לאגמי יער בולון, לניקיון הרחובות ולהשקיית שטחי ירק ברחבי העיר. מפעל א', לעומת זאת, הוצא משימוש כבר ב-1955, ושימש בהמשך כמוסך ואז כמשרדים, עד שהומר, בתחילת שנות האלפיים, למרכז מבקרים. מצד שני ארובת האבן הגבוהה שניצבה בין שני הבניינים אינה נמצא עוד.
מוזיאון המים בתוך תחנת שאיבה
ב-4 ביוני 2007 נחנך במפעל א' לשעבר "פביליון המים", בטקס שבו נכח ראש עיריית פריז דאז, ברטראן דלנוֶה. מדובר היה במרחב תצוגה חינמי בשטח של כ-400 מ"ר, שהופעל על ידי Eau de Paris, חברת המים הציבורית של העיר. תערוכת הקבע המרכזית, "Alimenter Paris en eau" ("לספק מים לפריז"), סיפרה את תולדות אספקת המים לעיר משילוט האקוודוקטים הגאלו-רומיים ועד ימינו, דרך ארבע תקופות מרכזיות: העת העתיקה, ימי הביניים, העת החדשה המוקדמת, והמהפכה התעשייתית של המאה ה-19 בתקופת הוסמן ובלגראן. לצד התערוכה הקבועה התארחו בפביליון לאורך השנים עשרות תערוכות זמניות, על מקצועות המים, על נהר הסן, על שינויי האקלים, על זיהום פלסטיק, על האקוודוקטים ההיסטוריים, על שיטפון 1910 המיתולוגי, ואפילו תערוכה משפחתית על בוב ספוג ב-2009.
מבחינה אדריכלית, המבנה משמר את האופי התעשייתי המקורי שלו: חזיתות עם בסיס אבן מוליר (meulière) גסה, קירות לבנים בהירים עם מסגרות חלונות מוקפות לבנים אדומות, וגג מתכת עם קורות גלויות. גגות רחבים נושאים "פנסי גג" (lanterneaux) שסיפקו תאורה טבעית ואוורור לאולמות המכונות. בעבר ניצבה בין שני המפעלים ארובת לבנים גבוהה שאינה קיימת עוד. חשיבותו ההיסטורית של המתחם הוכרה רשמית ב-30 בינואר 2020, כשמפעל א', מפעל ב' ומדרגות המתכת של מפעל ב' הוכרזו כאתרים מוכרזים לשימור (monuments historiques).
המים כרכוש הציבור
הפביליון היה חלון ראווה של Eau de Paris, הגוף הציבורי שמנהל את ייצור והפצת המים בעיר מאז 2010. אז, ביטלה העירייה את ההפרטה של תשתיות המים והחזירה את הניהול לידיים ציבוריות, לאחר עשרות שנות פעילות של חברות פרטיות כמו ויאוֹלִיָה וסוּאֶז. עבור Eau de Paris, הפביליון שימש כזרוע החינוכית וההסברתית של הארגון: מקום שבו תושבים, תלמידים ותיירים יכלו להבין שהמים שיוצאים מהברז אינם מובנים מאליהם, אלא תוצר של תשתית ציבורית עתיקת יומין שדורשת תחזוקה, השקעה וערנות סביבתית מתמדת.
סגירה, מעבר ופרק חדש
בסוף 2023 נסגר הפביליון הוותיק בשדרות ורסאי 77 לצמיתות. הבניין ההיסטורי לא ננטש: החל מ-2024 הוא משמש כמשכנה של "בית אירופה של פריז" (Maison de l'Europe de Paris), כך שהמורשת האדריכלית ממשיכה לשרת מטרה ציבורית, אך כבר לא כמוזיאון מים.
הסיפור לא הסתיים שם. באפריל 2026, עברו Eau de Paris למשכן חדש ואקולוגי ברחוב פרנאן ברודל, שברובע ה-13 של פריז. מוזיאון המים הקטן והחדש גם הוא נפתח מחדש ממש בצמוד בשדרת ואנסאן אוריול (19 Bd Vincent Auriol) ומכיל מרחב לימודי בן כ-210 מ"ר, המיועד בעיקר לילדים בגילי 6 עד 12 ולקבוצות בית ספר, בקיבולת של עד 80 מבקרים בו-זמנית. חלל הזכוכית הגבוה נראה היטב מקו הרכבת התחתית המוגבה הסמוך. במקום התערוכה ההיסטורית הישנה מוצע כעת סיור מודרך אינטראקטיבי בן 75 דקות שכותרתו "חקירה" על מסע המים ממקור עד ברז, לצד תחנות חושיות ומעבדות מדע (עד 30 משתתפים) שעוסקות בייצור מי שתייה, בזיהום ובטעם המים, במטרה להנחיל מסרים של אזרחות סביבתית מגיל צעיר.
- בואו לקרוא על גלריית הצילום של פריז
- אל תחמיצו את המוזיאון לאמנויות דקורטביות
- בואו להכיא את מוזיאון הארכיון הלאומי







