המוזיאון לאמנויות דקורטיביות פריז (Musée des arts decoratifs paris)

ברחוב ריבולי, ממש בצמוד למוזיאון הלובר וגן הטווילרי, מסתתר אחד המוזיאונים המרתקים והפחות מוכרים של פריז: המוזיאון לאמנויות דקורטיביות, הידוע כיום בשמו המקוצר MAD (Musée des Arts Décoratifs). בעוד מיליוני תיירים עומדים בתור לפירמידת הלובר, רק מעטים יודעים שדלת אחת משמאל, באגף הצפון-מערבי של הארמון עצמו, מובילה לאוסף שמונה כמעט מיליון פריטים: רהיטים, תכשיטים, אופנה, זכוכית, טפטים, צעצועים ועיצוב עכשווי, הפרושים על פני שמונה מאות שנות טעם צרפתי. זהו המוזיאון הגדול באירופה היבשתית בתחומו, ולמרות זאת הוא נותר, לא פעם, סוד שמור היטב. הכתבה הזו תיקח אתכם דרך ההיסטוריה הסוערת של הבניין, תפרט את כל המידע השימושי לביקור, ותסביר מה בדיוק משך אותי למקום הנפלא הזה.

המוזיאון לאמנויות דקורטיביות: מה היה פה לפני?

הסיפור של המוזיאון לאמנויות דקורטיביות עצמו מרתק לא פחות מהתכולה שבתוכו. אגף מרסאן נבנה במקור בשנות ה-60 של המאה ה-17, בין 1659 ל-1666. האדריכלים לואי לה וו ופרנסואה ד'אורבה, בנו אותו שיחבר את הקצה הצפוני של ארמון הטווילרי, ארמון המלוכה שהשתרע פעם לאורך כל הרצועה שבין אגפי הלובר. במשך מאתיים שנה שימש הארמון כמעון מלכים, קיסרים ונשיאים, ובו התגוררו בין היתר לואי ה-14, נפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי.

הפרק הדרמטי ביותר בתולדות המקום התרחש במאי 1871, בשלהי מרד הקומונה הפריזאית. לוחמי הקומונה, שנסוגו מפני הצבא הצרפתי, הציתו את ארמון הטווילרי כדי שלא ייפול בשלמותו לידי כוחות הממשלה. השריפה בערה במשך יומיים שלמים והרסה את הארמון כמעט כליל, כולל אגף מרסאן. במשך יותר מעשור עמדו שרידי הארמון השרוף כחורבה מזעזעת בלב פריז, עד שבשנת 1882 הוחלט סופית להרוס את מה שנותר ולא לשקם את הארמון המרכזי.

אגף מרסאן עצמו זכה לגורל שונה: הוא נהרס כליל ונבנה מחדש בין השנים 1874 ל-1879 בידי האדריכל הקטור-מרטן לפואל, זה שהיה אחראי גם על הרחבות מרכזיות אחרות בלובר בתקופת נפוליאון השלישי. כך נוצר המבנה שרואים היום: מבחוץ הוא נראה כחלק אינטגרלי מארמון הלובר ההיסטורי, אך למעשה מדובר בשחזור מהמאה ה-19 שקם על אפרו של הארמון המלכותי שנשרף.

המוזיאון לאמנויות דקורטיביות, המוזיאון לאמנויות דקורטיביות פריז (Musée des arts decoratifs paris)
מוזיאון לאמנויות דקורטיביות פריז מבט לחלל מרכזי

Musée des Arts Décoratifs כיצד הפך למוזיאון?

בשנת 1882 הוקם באיחוד עם בעלי מלאכה ואמנים צרפתים גוף בשם "האיחוד המרכזי לאמנויות דקורטיביות", שמטרתו הייתה לקדם את מלאכות היד והעיצוב הצרפתיים מול המהפכה התעשייתית שאיימה להצניע אותם. הגוף הזה, שקיים עד היום ונקרא בקיצור "האמנויות הדקורטיביות" (Les Arts Décoratifs), החל לאסוף פריטי אמנות שימושית מתקופות שונות.

בשנת 1897 קיבל הארגון מהמדינה הצרפתית זיכיון להתמקם באגף מרסאן שנבנה מחדש, ובשנת 1905 נחנך רשמית האוסף במתחם, בעיצובו האדריכלי של גסטון רדון. מאז ועד היום ממוקם המוזיאון באותו מקום בדיוק, בלב ארמון הלובר, אך כמוסד עצמאי לחלוטין מבחינה מנהלית מהלובר עצמו.

בשנות ה-90 של המאה העשרים חווה המוזיאון שיפוץ ענק: הוא נסגר לחלוטין לציבור בין השנים 1996 ל-2006, כאשר כ-6,000 פריטים מהאוסף עברו שימור והבניין עצמו עבר שיפוץ שעלה כ-35 מיליון יורו. המוזיאון נפתח מחדש בפומפיות ב-15 בספטמבר 2006, עם תצוגה מודרנית ומחודשת לגמרי. בשנת 2016 עבר המוזיאון מיתוג מחדש ואומץ עבורו הכינוי "MAD", ראשי תיבות של Mode, Arts, Design (אופנה, אמנות, עיצוב) בצרפתית – שם שמשקף טוב יותר את המגוון העצום של האוסף, שחורג הרבה מעבר להגדרה הצרה של "אמנות דקורטיבית".

מה מוצג באגפי המוזיאון לאמנויות דקורטיביות?

האוסף הקבוע של המוזיאון לאמנויות דקורטיביות פרוש על פני חמש מפלסים ומציג כ-6,000 פריטים נבחרים מתוך האוסף העצום, במסע כרונולוגי שנפתח בימי הביניים ומגיע עד לעיצוב העכשווי. הביקור מאורגן בדרך כלל כך שהמבקר עולה מלמעלה למטה, ופוסע לאחור בזמן. בקומות העליונות ניתן למצוא את אולמות ימי הביניים והרנסנס, עם פסלי מזבח, ריהוט מוקדם, שטיחי קיר ואמנות דתית מהמאה ה-13 ואילך. משם ממשיך המסע אל המאות ה-17 וה-18, שם בולטים "חדרי התקופה" (period rooms) המרשימים: שחזור של "קבינט הזהב" מאוויניון משנת 1752, וכן חדרי אירוח מפוארים המציגים ריהוט מלכותי, שטיחי אובוסון ופורצלן עדין מבית החרושת הלאומי בסבר (Sèvres), שמעטרים שולחנות מלכותיים צרפתיים כבר מאות שנים.

אגף שלם מוקדש למאה ה-19 ולתחילת המאה ה-20, עם דגש מיוחד על תקופת ה"ארט נובו" וה"ארט דקו". כאן נמצאים פריטי הזכוכית המרהיבים של רנה לאליק ואמיל גאלה, יוצרים שהפכו את אמנות הזכוכית לפיסול ממש. חדר אחר, ששוחזר במלואו, הוא חדר האוכל של האמן הגרפי אז'ין גראסה משנת 1880, ולידו אולם המשחזר את חדר השינה של אמילי וולטס דה לה בין, קורטיזנית פריזאית מפורסמת שהמיטה המפוארת היוותה השראה לרומן "נאנה" מאת אמיל זולא.

בקומות התחתונות יותר מתמקד האוסף באמנות ובעיצוב המודרניים והעכשוויים: רהיטים וחפצים של אמנים כמו איילין גריי ושרלוט פרייאן, לצד תערוכות המציגות עיצוב תעשייתי בן זמננו. חלק נכבד מהמוזיאון מוקדש גם לחדרי דירתה של מעצבת האופנה ז'אן לנואן, ובהם ריהוט וקישוט שעוצבו בידי אלבר-ארמן רטו בשנות ה-20 המוקדמות, ונחשבים לאחד ההישגים המרשימים ביותר של סגנון הארט דקו הצרפתי.

מעבר לתערוכה הכרונולוגית המרכזית, מארח המוזיאון גם גלריות ייעודיות ותמטיות: גלריית זכוכית, גלריית טפטים (papiers peints) הכוללת אחת מאוספי הטפטים ההיסטוריים הגדולים בעולם, גלריית תכשיטים המציגה גם פריטי תכשיט אסייתיים נדירים, אולם צעצועים היסטוריים שמקסים ילדים ומבוגרים כאחד, וגלריית שרטוט וגרפיקה. תחת מטריית הארגון "Les Arts Décoratifs" פועלים גם מוזיאון הפרסומת (Musée de la Publicité), ומוזיאון ניסים דה קמונדו (Musée Nissim de Camondo).

המוזיאון לאמנויות דקורטיביות, המוזיאון לאמנויות דקורטיביות פריז (Musée des arts decoratifs paris)
Musée des arts decoratifs חדר שינה מהמאה ה-15 צילום: אתר רשמי

תערוכות זמניות עדכניות

מלבד האוסף הקבוע, המוזיאון מציג לאורך השנה תערוכות אורח מתחלפות ברחבי אגף מרסאן. נכון לקיץ 2026, מוצגות במוזיאון שתי תערוכות בולטות. הראשונה, "האופנה בהדר: אופנה עילית ומסורת בחצר המלוכה התאילנדית", מוקדשת להתפתחות הלבוש בחצר המלוכה של תאילנד ומציגה פריטים נדירים מהאוסף המלכותי עצמו, והיא פתוחה עד ה-1 בנובמבר 2026. השנייה, "יום אחד במאה ה-18: כרוניקה של ארמון פרטי", בוחנת את חיי היומיום בבית אצולה צרפתי בתקופת שלטון המלוכה הישן, ופתוחה עד ה-4 באוקטובר 2026.

מכיוון שתערוכות אלה מתחלפות באופן קבוע, ולעיתים גוררות סגירה זמנית של אגפים מסוימים לצורכי פירוק והתקנה, מומלץ בחום לבדוק את לוח התערוכות המעודכן באתר הרשמי של המוזיאון סמוך לתאריך הביקור המתוכנן.

המוזיאון לאמנויות דקורטיביות: טיפים לביקור מוצלח

מומלץ להקדיש להמוזיאון לאמנויות דקורטיביות לפחות שעתיים עד שלוש שעות, שכן שטח התצוגה נרחב ומחולק על פני קומות רבות. מי שמעוניין לחוות גם את התערוכות הזמניות וגם את האוסף הקבוע בעומק, כדאי שיתכנן חצי יום שלם. מכיוון שהמוזיאון פחות עמוס מהלובר הסמוך, השעות הראשונות שלאחר הפתיחה, בבוקר, נוטות להיות שקטות במיוחד, ומומחיות לצילום ולביקור נינוח.

חובבי אדריכלות ותיירים שכבר מתכננים לבקר בלובר יכולים לשקול לשלב את שני המוזיאונים באותו יום, בזכות הקרבה הפיזית הרבה ביניהם, אם כי מומלץ לזכור שמדובר בשני מוסדות נפרדים לחלוטין עם כרטיסים נפרדים. משפחות עם ילדים ימצאו עניין מיוחד בגלריית הצעצועים ההיסטוריים, בעוד חובבי אופנה ועיצוב ייהנו במיוחד מקומות הארט נובו, הארט דקו והעיצוב המודרני.

מידע שימושי

Musée des Arts Décoratifs

האוסף הקבוע של המוזיאון פתוח לציבור בימים שלישי עד ראשון, בין השעות 11:00 עד 18:00. יום שני וחגים סגור.

תערוכות הזמניות: פתיחה מוארכת בימי חמישי עד השעה 21:00. חשוב לשים לב: בשעות הערב הללו האוסף הקבוע עצמו סגור, ורק חלק מהתערוכות הזמניות פתוחות. 

כרטיסים: מבוגר 15 אירו. עד גיל 18 כניסה חינם. גילאים 18-26 כניסה חינם בכפוף למקומות פנויים.

מטרו: תחנה Palais Royal –  Musée du Louvre קווים 1-7.

 

כתיבת תגובה

הרשמו לעדכונים שלנו על כל מה שחם בפריז

תוכלו להפרד מהרשימה בכל עת. אנו לא שולחים דואר זבל ולא נעביר את פרטיכם לאף גורם אחר !

כתיבת תגובה

שתפו עם חברים ומשפחה

https://www.paristhroughthelens.com/?p=15572