גינת המגלים הגדולים פריז
מזרקת ארבעת חלקי העולם Fontaine des Quatre Parties du Monde, ברובע השישי תתגלה לנו כאשר אנו עוזבים את גינת לוקסמבורג הנפלאה מצידה הדרומי. אנו ניכנס לרצועה ירוקה נפלאה, לגינת המגלים הגדולים ( jardin des Grands-Explorateurs) שנוסדה בשנת 1867. הגינה עצמה באה לחלק כבוד לשני מגלי עולמות מפורסמים-מרקו פולו הנודע, והשני רנה רוברט קאבלייה. אולי שמו של קאבלייה לא אומר לכם הרבה אבל בצרפת הוא מוכר היטב. קאבלייה חקר את מפרץ מקסיקו, וגם אגמים ונהרות כמו המיסיסיפי בארה"ב, שם סיים את חייו בגיל 43. קאבלייה תבע בעלות צרפתית על אדמה ליד נהר מיסיסיפי, וקרא לה-לואיזיאנה על שמו של לואי ה-14. בשנת 1803 ארה"ב תקנה את השטח חזרה תמורת 15,000,000 דולר. השם נשאר עד היום.
כאשר נטייל לאורך השבילים בצל עצי הערמונים שסובבים את הדשא הירוק נטוע בעמודים ופסלים, לא נוכל שלא להתפעל מסילוני המים ששוטפים את אחת המזרקות היפות בפריז- "מזרקת ארבעת חלקי העולם". היא נודעת גם בשם "מזרקת המצפה" משום שמצפה פריז נמצא ממש ליד, בכל מקרה סיפורה מתחיל בשנת 1866. הברון האוסמן במסגרת שינוי פני העיר, מנחה את הפסל הנודע גבריאל דויאו ליצור מזרקה חדשה שתוצב בגינה. המזרקה תוצב על ציר קו מרידיאן ותחבר את מצפה פריז לארמון לוקסמבורג. דויאו באותו זמן הוא מנהל שירות הגנים והמטעים בפריז.
מזרקת ארבעת חלקי העולם
דויאו מבקש שהמזרקה תכיל את שעות היום, ציר מרידיאן וארבע נקודות קרדינליות- ארבעת חלקי העולם שתומכים בכדור הארץ השמימי בתוך טבעות שמעוטרות בגלגל המזלות וחישוקים שמייצגים את קו המשווה ומסוגל להסתובב על צירו.
הפסל ז'אן בטיסט קרפו Jean-Baptiste Carpeaux (1827–1875), מתחיל לתכנן בשנת 1867 את המזרקה חושב איזה אלגוריה תעביר את המסר. הוא מכין ארבעה דמויות נשיות אשר מחזיקות את כדור הארץ מעל ראשן. במודל השני קרפו הופך את הנשים לנציגות ארבע יבשות- אירופה, אסיה, אמריקה ואפריקה, ומוסיף תנועה לגופן ע"י סיבוב גופן לכיוון הכדור. קרפו מבקש לומר לנו שהארץ מסתובבת, לכן ביקש ליצור מעין תנועה זורמת שנחשוב שהדמויות מסתובבות גם הן. יוג'ין לגראין תלמידו של קרפו קיבל לידיו את המשימה להכין את הכדור. הפסל עמנואל פרמייט היה אמון על פיסול שמונה סוסים במים, ארבעה דולפינים ושמונה צבי ים שבבריכה. הפסל לואי וילמינו יצר עיטורי צמחי מים וצדפות בבריכה.
בשנת 1872הפסל מוצג בתערוכה במוזיאון הלובר בפריז. היצירה מעוררת ויכוחים על סגנונו של קרפו שגרם כבר לסערה בפסלו "הריקוד" באופרה גרנייה, אבל נשאיר זאת לפעם אחרת. נשים רוקדות בעירום לא התקבל בקלות אבל קרפו נאמן לעצמו(איזה מזל שלא שמעו למבקרים) ממשיך להסעיר כאשר הוא מצמיד סטריאוטיפ לכל דמות. אפריקה מיוצגת ע"י אישה עם אף פחוס(לא הרבה מבחינים בזאת) לקרסולה שרשרת מנותצת סמל העבדות, ידה מונפת למעלה דורשת חירות. על השרשרת דורכת כף רגלה של אמריקה. אסיה היא סינית קירחת עם צמה ארוכה, אמריקה אינדיאנית עם נוצות לראשה. אירופה נשארה קלאסית עם אישה לבנה.
למי שתוהה לזמן הרב בין הזמנת המזרקה ועד השלמתה זה כיוון שבשנת 1870 פרצה מלחמת צרפת-פרוסיה. המזרקה הותקנה בשנת 1874 שנה לפני מותו של קרפו כאשר הוא עצמו חולה מתבונן מרחוק ביצירתו שמותקנת.
סך עלות הפסל 200,000 פרנק צרפתי 60,000 מתוכם לבית היציקה Matifat. קרפו קיבל 25,000 פרנק ופרמייט קיבל 24,000 פרנק.
היום תוכלו לראות במוזיאון ד'אורסה את מודל הגבס של הפסל שנרכש מאלמנת הפסל בשנת 1889.
מה עוד נראה בגינה?
בואו נשב רגע על אחד הספסלים, ננוח לנו ביחד עם עשרות הצעירים שלומדים במוסדות השונים מסביב. אנו נבחין בעמודי שיש דקורטיביים, ובסדרה של פסלי אבן שסימני הזמן ניכרים בהם. סדרת ארבעת הפסלים הזאת שמה- היום "Le Jour". כל יצירה בוצעה ע"י פסל אחר ובכולם דמות גבר ואישה.
בחלק של קאבלייה שהוא הקרוב למזרקה נמצא שני פסלים:
L'Aurore- השחר מאת פרנסואה ג'ופרוי(François Jouffroy).
Le jour- היום מאת ז'אן ג'וזף פרוד (Jean–Joseph Perraud).
בחלק של מרקו פולו נמצא את הפסלים הבאים:
Le crépuscule- הדמדומים מאת גוסטב קראוק (Gustave Crauk).
La nuit- הלילה מאת שארל גומרי (Charles Alphonse Gumery).
מקווה שנהניתם מהסיור הקצר שלנו באחת מפינות החמד של פריז. אל תשכחו לעקוב ולהירשם לרשימת התפוצה על מנת לקבל ראשונים את הכתבות החדשות. תודה.
