בארבעה ביוני אותה שנה התכנס טריבונל שיפוטי בפריז ואישר את גזר הדין. בבוקר הראשון ליולי לה בר עונה קשות על מנת לגלות שותפים אך הוא לא גילה כלום. כף ידו נכרתה, לשונו נחתכה, ובסוף ראשו נערף וגופתו נזרקה לאש ביחד עם הספרים. בניגוד לסנט דני הוא לא קם לתחייה ואפרו פוזר בנהר הסום, 19 בלבד היה גילו. לאחר מותו האכזרי הפך לה בר לסמל הקנאות הדתית הקתולית כלפי האחר.

צ'ארלס דיקנס התייחס למקרה בספרו "בין שתי ערים".

בשלישי למרץ 1905 התאסף קהל של 25,000 איש מול כנסיית סקרה קר במונמארטר. הכנסייה הוקמה ב1871 אחרי סופה של הקומונה של פריז ומיקומה נבחר בקפידה להראות את עליונות החוק והמוסר. בחזית הכנסייה שנועדה לכפר על הפשעים ולהחזיר סדר ואמונה הוסר הלוט מעל פסלו של האביר לה בר. בפסל המקורי של ארמנד בלוך יכולנו לראות את לה בר כפות לעמוד, לרגליו ספרו של וולטר. הפסל הועבר לגינה ליד בשנת 1926, כנראה עקב עבודות הרחבה וסלילת דרכים. נסתר לו מעיניי המאמינים הפסל הותך ב 1941 תחת שלטון וישי כמו רוב הפסלים בעיר לטובת מאמצי המלחמה.

בשנת 2001 פסל חדש מאת עמנואל בול הוצב בגינה באותו מיקום של הפסל המקורי. לה בר ידיו בכיסי מעילו, חיוך על פניו שפונות לעבר הכנסייה. הכובע עדיין על ראשו כאשר תהלוכות דתיות עוברות ליד..

מקווה שנהניתם מכתבה זו, תודה.