אין הרבה שדרות מפורסמות כמו שדרת שאנז אליזה פריז Champs-Élysées. שני קילומטרים שמחולקים באמצע באצעות כיכר תנועה, חלק אחד שופע גינות, חלק השני שופע חנויות. רובנו מכירים את החלק שמוביל לשער הניצחון, חנויות יוקרה, סוכנויות רכב ותכשיטים נוצצים. למרבה ההפתעה רובנו פוסחים על החלק המזרחי, הירוק, שנטוע גם בעצים ופסלים אך גם במבנים מסקרנים. היום אני דווקא אתעמק יותר בהיסטוריה של השדרה ואתחיל את מסענו במאה ה-17, לפני 400 שנה כאשר היה כאן רק שדות וביצות. הכתבה ארוכה כמעט כמו השדרה עצמה אך מרתקת, אני מבטיח. שנתחיל את המסע?
כיצד נולדה שדרת שאנז אליזה?
אנחנו בשנת 1617, מלכת צרפת היא מארי דה מדיצ'י, אלמנתו של המלך אנרי הרביעי, ואמו של לואי ה-13. המלכה התגוררה בארמון טווילרי הצנוע, ואת זמנה בילתה בגני טווילרי. ביוזמתה נסלל שביל רחב לאורך גדת הסיין, כזה שאפשר לצאת ברכיבת בוקר על סוסים, או בכרכרה. עצי בוקיצה ניטעו משני הצדדים, והשביל יקרא: Cours de la Reine. כמו אז גם היום כולנו יכולים לטייל בדרך המלכה, אבל לא בכרכרה.. אלא ברגל.
גנן המלך אנדרה לה נוטר סיים לשפץ בשנת 1666את גני טווילרי שיתאימו לארמון שהורחב ע"י לואי ה-14. מאחורי הגנים שדרך אגב ממש לא היו דומים למה שאנו רואים היום, הייתה שממה וביצות. טוב, לא בדיוק שממה, היו גם שאמפס= שדות. בשדות החקלאים היו מגדלים ירקות ופירות, והתוצרת הייתה נמכרת בשווקים מקומיים. התבונן המלך מערבה והחליט להרחיב את הגנים ולהקים שדרה רחבה לכיוון שאיו.
לה נוטר מרחיב את המעבר המרכזי של הגן בנתיב רחב, ומסיים אותו בעלייה קלה בצורת פרסת סוס. מכאן אנו עוברים דרך שער הכניסה לכיכר קונקורד, בצד ימין נוכל לראות שלט הנצחה לגנן המפורסם. משום מה לה נוטר מדלג על חלקת האדמה הגדולה, ומתחיל את השביל הגדול בדיוק היכן שכיום מתחילה שדרת שאנז אליזה. השביל של לה נוטר הגיע עד העיגול הגדול באמצע השדרה (רונד פוינט) כאשר הוא נוטע שורה כפולה של עצי בוקיצה וערוגות פרחים. בשנת- 1710 השדרה מתרחבת עד לגבעה שטוחה ושמה שאיו שם יעמוד בעתיד בגאון שער הניצחון ותקבל את השם שדרת שדות האליסיום בשנת 1724.
שדרת שאנז אליזה במאה ה-18
מקור השם מגיע מהמיתולוגיה היוונית, שאנז מהמילה שאמפ= שדות. אליזה מהמילה אליסיום= גן עדן. שדות האליסיום נמצאים בעולם הבא, ואליו מגיעים מלבד האלים, גם אנשים הגונים שהראו צדק או גבורה. שדות גן העדן הם הצהרת כוונות לעתיד שימגר את הביצות והביוב, ויחליף אותם בתיאטראות ואחוזות פאר. ומה נגיד על הסוסים של מארלי, יצירת המופת של האחים קוסטו שדרכם נכנס לשדרה? צמד הסוסים שהובאו מארמון מארלי, יוצבו בתחילת השדרה בשנת 1745, כיום מדובר ברפליקה של הפסלים העדינים והמקור נמצא במוזיאון הלובר.
המרקיז דה מריני, המנהל הכללי של בנייני המלך ואחיה של מדאם דה פומפדור מאהבת המלך, יעצב מחדש את הגנים בשנת 1765. באותה שנה מחליט המלך לואי ה-15 שאפשר לבנות בצדי השדרה, מה שישנה את פניה לעד. בינתיים המרקיז דה מריני מרחיב את השדרה עד פורט מאיו של היום, וכך נוצרת הדרך המלכותית או ההיסטורית בשנת 1774. בעיה אחת שנשארה זאת תעלת הביוב הגדולה שחצתה את השדרה ושנשפכה לסיין. ביוב פתוח כמובן לא מתאים לנו, ואת הבעיה נפתור כאשר נסלול מעל את רחוב מרבוף. הזונות והשודדים בינתיים יישארו, אבל בשביל ביטחון אישי הקימו עמדת שמירה שוויצרית ב 1777. פריז מתחילה להתפתח, שדרות מונטיין ומטיניון נסללות ובהמשך גם שדרת מריני. הרחוב המקביל סן אונור מתחיל להתמלא באחוזות פאר. אבל היו עוד כמה אטרקציות, על הקולסאום שמעתם?
הקולוסאום
ברוכים הבאים לקולוסאום של פריז, האטרקציה מס 1 בשדרת האליזה במאה ה-18. במקום בתי קפה או גינגטים שם שתו ושיחקו קלפים טיפוסים מפוקפקים, מקום בילוי יוקרתי ומרהיב. בשנת 1769 יצאה הזמנה לבניית מוסד שיזכיר שלא לומר יחקה את גני ווקסהול בלונדון. הפתיחה החגיגית של הקולוסאום המפואר אמורה להתרחש במאי 1770, תאריך הנישואים של הדופן והארכידוכסית מארי-אנטואנט מאוסטריה, אך הבנייה תסתיים בדיוק שנה מאוחר יותר.
למרות האיחור הלא אופנתי אך שכיח, הקולוסאום הופך במהרה ללהיט של פריז. שחקניות, זמרות, רקדניות, ידוענים ביחד עם פריז האלגנטית נמצאו שם. אומרים שאפילו מארי אנטואנט עצמה הגיעה לחזות במקום שכל העיר דיברה עליו, כנראה רצתה לחזות היכן אמור היה להתקיים הנשף עבורה… אולם נשפים ענק, בריכה, גלריה, גן ענק מאחור וגם איך לא בוטיקים של אופנה ותכשיטים. רוצים קונצרט? יש, מופע בלט? קיבלתם, גם מופעי בובות, נשפי מסכות, זיקוקים, מרוצי סוסים ותערוכות ציורים. 40,000 מבקרים מדי ערב לא טועים! הקולוסאום הציע הכל, רק תזהרו מכייסים ביציאה. אך לפני שאתם רצים לשדרה לחפש את המקום, אגיד שימיו היו קצרים. עלויות מטורפות, קהל שכבר לא מעוניין להגיע בחשיכה ולפגוש בדרך זונות ושיכורים, הביאו לפשיטת רגל בשנת 1780.
מי שרוצה לדמיין את המקום מוזמן לעמוד בצומת בין Rue Jean Mermoz ורחוב Rue de Ponthieu כאשר ימינה שדרת מטיניון Av. Matignon . כל השטח מקדימה היה הקולוסאום עד שנחרב ורחוב מרמוז חצה אותו. רחוב הקולסאום שנמצא ממש ליד ונפתח באותה שנה, דווקא נשאר ועכשיו אתם יודעים את משמעות שמו.
טיילת לונגשאמפ
עזבו אתכם מהשטיח האדום בפסטיבל קאן. המקום להיראות במאה ה-18 החל מ 1760 היה מנזר לונגשאמפ בקצה יער בולון. כן לא טעיתי, סופ"ש במנזר ללא לינה, שם בימי רביעי-ראשון ניתן היה ליהנות משירתם של הנזירות במיוחד כאשר זמרי אופרה מפריז הצטרפו "בטעות" לשירה. למרות חרדתו של הארכיבישוף משירת נשים וגברים יחד(נשמע מוכר?), סופי שבוע מיוחדים אלו היו "סולד אאוט" ולא לכולם היה מקום.
המלעיזים יאמרו שהסיבה האמתית לנהירה למנזר היא תחרות סמויה, למי יש "הכי גדול". בניגוד למה שאתם חושבים, אני מדבר למי יש את הכרכרה המפוארת ביותר, הסוסים המרשימים ביותר והלבוש היפה ביותר. הייתם צריכים לראות את כרכרת הפורצלן של הדוכסית דה ולנטינואה, נמשכת ע"י ארבעה סוסים אפורים מנומרים עם רתמות משי ארגמן, רקומות בכסף. המהפכה הצרפתית סיימה את החגיגה בלונגשאמפ, עכשיו הסוסים גויסו לצבא' ובכיכר לואי ה-15 לשעבר נשפך דם מדי יום.
ביתן לדויאן Pavillon Ledoyen
מה שהתחיל ב 1779 כפונדק דרכים-קברט קטן ליד שדרת גבריאל בצד השני הפך לבית קפה בשנת 1792 בניהול פייר מישל לדויאן. לדואין, שלמשפחתו היה עסק קייטרינג קרא למקום תחילה "בית קפה ההפתעה". בשנת 1842 הארכיטקט ז'אק היטורף יבנה מסעדה חדשה במקומה הנוכחי בגינה מאחורי הפטי פאלה. לואי דה סן-ג'וסט ומקסימיליאן רובספייר סעדו כאן ב-26 ביולי 1794, מעניין אם הם ידעו שיומיים אח"כ ראשם ייערף בגיליוטינה.. ציפור קטנה לחשה לי בגינה שגם נפוליאון וג'וזפין בוארנה נפגשו לראשונה במסעדה. כיום המקום שהיה חביב על דגה, מונה, פלובר, אמיל זולא וגי דה מופסן מציע 2 מסעדות, האחת בעלת כוכב מישלן והשנייה בעלת שני כוכבי מישלן.
שדרת שאנז אליזה במאה ה-19
משנת 1828 חידושים נכנסים לשדרה. מדרכות, מוסדות ציבור, בתי קפה, מסעדות, תיאטרון ואולם קונצרטים והחידוש האחרון, מנורות גז, 1200 במספר שהוצבו לאורך השדרה. אחוזות פאר שנבנו ייעלמו מהנוף ויפנו דרך לבניינים מודרניים ורווחיים יותר. ז'אק היטורף בכבודו ובעצמו יתכנן בשנת 1842 את מסעדת Le Laurent בגינה עם חזית הפסטל. המסעדה תיפתח בסתיו הקרוב לאחר שיפוץ מקיף.
ב-1834, תחת המלך לואי פיליפ הראשון, האדריכל מריאנו צ'אבס עיצב מחדש את כיכר הקונקורד ואת הגנים של השאנז אליזה. הוא שמר על הגנים והערוגות הרשמיות שלמות בעיקרן, אבל הפך את הגן למעין פארק שעשועים חיצוני, עם בית קפה, שתי מסעדות, ה- Ledoyen ומסעדת de l'Horloge; תיאטרון, פנורמה, שנבנתה ב-1839, שבה הוצגו ציורים היסטוריים גדולים, וקרקס הקיץ. הוא גם הציב מספר מזרקות נוי ברחבי הפארק, מתוכן שלוש עדיין במקומן.
נפוליאון השלישי החליט שבשנת 1855 שהפארק בתחילת השדרה יקום אתר התערוכה הבינלאומית הגדולה הראשונה שתתקיים בפריז, Exposition Universelle. הפארק היה המיקום של ארמון התעשייה, אולם תצוגה ענק שהתפרש על פני שלושים אלף מטרים רבועים, במקום בו נמצא היום הגראנד פאלה. בשנת 1858, בעקבות התערוכה, הברון האוסמן, משנה את הגנים מסגנון צרפתי רשמי לגן ציורי בסגנון אנגלי. הרעיון מבוסס על עיירה קטנה בשם סאות'פורט, עם מטעי עצים, ערוגות פרחים ושבילים מתפתלים. שורות עצי הבוקיצה, עשו את שלהם, והוחלפו בשורות של עצי ערמונים.
אחת האטרקציות הגדולות של פריז, שער הניצחון נחנך לבסוף בשנת 1836, וישלים את המראה המוכר והמפורסם של השדרה. הגנים ישמשו שוב כאתר תערוכות במהלך התערוכה האוניברסלית של 1900. נקבל קרקס חדש, ותיאטרון. בואו נקרא עליהם קצת בהרחבה למטה:
קרקס הקיץ Cirque d'Été
אמרתם קרקס אמרתם משפחת פרנקוני. ברוכים הבאים לקרקס הקיץ. ב-1836 קיבל לואי דז'אן, בעלים של תיאטרון- קרקס ברחוב טמפל רישיון לאוהל קרקס בגני שאנז אליזה. האוהל יעבור שדרוג בשנת 1841 למבנה אבן מצולע עם 16 צלעות לפי שרטוט של ז'אק היטורף. אפילו עבודות של גדולי הפסלים נמצא כאן, פסל רכיבה מברונזה מאת פארדייה התנוסס מעל, ותבליטי ראשי סוסים מאת בוסיו ודורנט בצדדים. התיאטרון עצמו היה מרווח עם 16 שורות ביציע והכיל כ4,000 עד 6,000 צופים.
אך לא רק סוסים ליצנים ואקרובטים היו כאן, מה דעתכם על סדרה של ארבעה קונצרטים בניצוחו של המלחין הנודע הקטור ברליוז? בשיאו גם "לה בל אוטרו" שגברים נפלו לרגליה כמו פירות מהעץ, התחילה כאן את דרכה, אך האטרקציה המרכזית היה האקרובט והליצן הנודע ז'אן בטיסט אוריול. הקרקס שהיה פתוח מהראשון במאי עד 30 באוקטובר נסגר ונהרס לבסוף בשנת 1902. מי שירצה לקבל מושג איך היה נראה מוזמן לפנות לקרקס החורף שנמצא מול תחנת המטרו Filles du Calvaire.
גם הקרקס זכה לרחוב על שמו- "רחוב הקרקס", הקרקס שיוצא משדרת גבריאל הסמוכה למקומו המקורי.
תיאטרון מריני Théâtre Marigny
אחרי המהפכה של 1848 בחדר קטן בגינת האליזה, הציעו מופעי אשליות ופיזיקה משעשעת, כך זה נקרא. למנהל המקום קראו איפוליט ריביי, אתם דווקא תכירו אותו בשם אלאן קרדק אבי הספיריטיזם. קרדק היה שם העט שבו השתמש לפרסום ספריו ושאותו כולם מכירים. לאחר שסגר את שעריו התעניין במקום המלחין הנודע ז'אק אופנבך שפתח שם תיאטרון בשם "ארוחות קיץ" בשנת 1855. בהמשך החוזה של אופנבך הסתיים והמקום עובר כמה בעלים עד הריסת המבנה ובניית פנורמה חדשה בשנת 1883שתכנן שארל גרנייה ארכיטקט האופרה. הפנורמה תהפוך לרוטנדה בשנת 1894 ע"י אדוארד נירמנס וזהו גם הצורה שנראה כיום.
בשנת 2018 התיאטרון פתח מחדש את שעריו לאחר שיפוץ מקיף.
ארמון התעשייה Palais de l'Industrie
מה עושים כדי להרשים את המבקרים שיגיעו לתערוכה האוניברסלית של 1855? בונים את ארמון התעשייה. נפוליאון השלישי, התקנא בתערוכה הגדולה שהתקיימה בהייד פארק לונדון ארבע שנים מוקדם יותר, ובצדק. גולת הכותרת היה ארמון הקריסטל, מבנה מתכת וזכוכית על שטח 92 דונם שפיאר את מלכותה של המלכה ויקטוריה. בפריז יוצאים לתחרות עיצובים עבור מבנה תערוכה בשנת 1852, שם הצעתו של הארכיטקט ז'אן מארי ויקטור ויאל זוכה במקום הראשון.
ויאל יצרף אליו את המהנדס אלכסיס בארו לשיפור התכנית שתכלול שילוב אבן, ברזל וזכוכית וכמובן עיטורים נהדרים. רוחבה של חזית הבניין שפנה לשדרה היה 105 מטר ואורכה 260 מטר. בפנים ממש כמו בקתדרלה הייתה שדרה ראשית באורך 190 מטר ורוחב 48 מטר ובצדי המעברים שני קומות ותקרה מקומרת בגובה 24 מטר. את הכניסה יעטר פסלו של אליאס רוברט "צרפת מכתירה את האומנות והתעשייה". אך המבנה המרשים גם הוא לא היה מספיק גדול להכיל את התערוכות הבאות וכך בשנת 1897 הוא ייהרס. במקומו נקבל בשנת 1900 את הגראנד פאלה ואת פטי פאלה שמהם אנו נהנים עד היום.
Pavillon Gabriel
בתחילת שדרת גבריאל מול בניין שגרירות בריטניה נמצא ביתן גבריאל. המקום דווקא התחיל כבית קפה קטן בשם "קפה מורל". הבעלים של תיאטרון- קפה אלקזר, ארסן גוברט, יקנה את המקום ב1860 ויקרא למקום אלקזר הקיץ. גם מקום זה יסגור שעריו בשנת 1914 ויעמוד נטוש שנים רבות.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 ישופץ המקום ויקבל את שמו הנוכחי ביתן גבריאל. המקום שייך לקבוצת פוטל-שבו ומשמש אולם קונצרטים, הופעות, חתונות, וישנו גם אולפן טלוויזיה.
Espace Cardin תיאטרון עירוני
מול שגרירות ארה"ב נמצא תיאטרון מודרני שקרוי על שמו של מעצב האופנה פייר קארדן. מסתבר שכאן הקים הארכיטקט ז'אק גבריאל כבר בשנת 1772בית קפה בשם "השגרירים". ולמה השם אתם שואלים? כאשר גבריאל תכנן את האחוזות בצד כיכר קונקורד, הם היו אמורות לאכלס שגרירויות אז לא נדאג להם לקפה? בסוף השגרירים לא הגיעו ובמקום יבנה ז'אק היטורף קפה-תיאטרון גדול יותר ב-1841. גם מוסד זה ייהרס בשנת 1929 ובמקומו יבנה תיאטרון חדש עם מסעדה עד שבשנת 1970 יקבל פייר קארדן זיכיון למבנה שכיום נמצא בבעלות העירייה. רק שאלה אחת נשארה: מה קרה לפסל הברונזה של פייר קארדן שעמד בצד המבנה בשדרת גבריאל?
שדרת שאנז אליזה במאה ה-20
שדרת שאנז אליזה תקבל דחיפה עם הקמת קו המטרו הראשון של פריז, קו 1 בשנת 1900. באותה שנה גם מתקיימת התערוכה האוניברסלית, הגראנד פאלה והפטי פאלה עומדים על כנם מוכנים לאכלס תערוכות. בנייתו של גשר אלכסנדר מסתיימת, שער הניצחון מקבל מבקרים, וכיכר קונקורד הומה אנשים. 1.9 ק"מ אורכה של השדרה והיא ראתה הכל.
סיפור די מעניין התרחש במספר 103. הבניין הענק שכיום אתם מכירים כסניף בית האופנה דיור היה בעבר מלון האליזה. כאן באחד החדרים נתפסה בתאריך ה-13 לפברואר 1917, המרגלת המפורסמת מאטה הארי. המלון עצמו פשט רגל בסיומה של מלחמת העולם הראשונה. אחת החנויות היפות בשדרה היא חנות הבשמים גרלן שנפתחה במס 68 בשנת 1913. לא רבים יודעים זאת, אבל פייר גרלן שהיה כימאי התחיל דווקא במפעל סבונים קטן שפתח ממש קרוב לכיכר אטואל לפני שהמשיך לייצר בשמים.
נפוליאון בונפרטה יעבור שם פעמיים, פעם אחת בחייו עם אשתו מארי- לואיז, ופעם שנייה במסע ההלוויה שעבר מתחת לשער הניצחון. צבא גרמניה צעד שם ב-1870 ושוב בשנת 1940 כאשר הנאצים צעדו דרך שער הניצחון. מצד שני השדרה ראתה גם תהלוכות ניצחון, בעלות הברית ב-1919 לאחר מלחמת העולם הראשונה, ושוב באוגוסט 1944 עם תהלוכות של צבא ארה"ב וכוחות מצבא צרפת.
מדי שנה ב-14 ביולי מתקיימת תהלוכה צבאית לציון יום הבסטיליה בהשתתפות נשיא הרפובליקה.
משנת 1975 השדרה מארחת בקביעות את הקטע האחרון המסורתי של הטור דה פראנס, וטקס הענקת הגביעים של תחרות האופניים הכי מפורסמת בעולם.
האם אנשים פרטיים גרים בשדרה? כמעט ולא, מחיר נדל"ן מטורפים הבריחו את רובם. את מקומם תפסו חברות ענק כלואי ויטון, דיור ופירמות עורכי דין שהשתלטו על בניינים שלמים.
האם בכלל כדאי להגיע לשדרה?
התשובה היא כן. אמנם השיפוצים שנמצאים בכל מקום כרגע מונעים מאתנו למצות את החוויה, אך הקדישו זמן לגנים, שוטטו בשבילים. חפשו את פסליהם של ג'ורג' קלימנסו, וינסטון צ'רצ'יל ושארל דה גול. קחו מנוחה על אחד הספסלים ליד אחת המזרקות שפזורות. חפשו את שריד חומת ברלין בגינה מול פאלה דקורטיף, התפעלו מזר הטוליפים, יצירתו המודרנית של האמן ג'ף קונס.
הפעילו את הדמיון כאשר אתם נעמדים מול הבניין במס 92 פינת רחוב ברי Hôtel de Langeac. הדוכס דה לה-ורייר שר הפנים של לואי ה-15 רצה לבנות שם בית עבור הפילגש שלו, המרקיזה דה לאנגאק אך המציאות רצתה אחרת. דייר מפורסם שאולי אתם מכירים התגורר שם בשנים 1785-1789, תומס ג'פרסון שמו, ושגריר ארה"ב בצרפת ונשיא ארה"ב לעתיד. הבניין יהרס בשנת 1842.
עמדו מול Hôtel de Castillo במספר 124 פינת בלזאק 12 שהוקם ב-1856 עבור סנטיאגו דרייק דל קסטילו ושמו. סנטיאגו היה מולטי-מיליונר אנגלו-היספני, שאביו עשה הון בקובה במטעי סוכר. לאחר מותו התגוררו כאן בנו ונכדו עד שנמכר ב1974 לקבוצת האצ'סון.
הקיפו את רונד פוינט ותתחילו במספר 12-14 ותכירו את hôtel Bamberger שנבנה עבור אנרי במברג'ה, בנקאי יהודי. פרנסואה קוטי אבי תעשיית הבשמים המודרנית ובעלים של לה פיגארו יתגורר שם אחריו.
עברו לצד השני, בשנת 1840, שארל ד'מורני (1811-1865), הדוכס לעתיד ממורני, בנה אחוזה מפוארת על הכיכר של השאנז אליזה- hôtel Le Hon. שארל הוא בנם של מלכת הולנד הורטנס דה בוארנה והרוזן דה פלאה. נפוליאון השלישי, אחיו למחצה, הפך אותו לדוכס ממורני. למרבה ההפתעה האחוזה(מספר 9) נועדה דווקא לפילגשו של מורני, הרוזנת לה הון, בעוד מורני עצמו התגורר בבית צנוע סמוך. בשנת 1874 אוטל לה הון נרכש ע"י פליסי דוראנד, אלמנתו של סבטייר ד'אספיראן. בשנת 1888 האלמנה רוכשת את האחוזה הצמודה. אוטל ד'אספיראן במספר 7 שהוא מבנה מרהיב, בעבר התגוררה שם השחקנית המפורסמת סופי קרואזט, ובעלה הבנקאי ז'אק שטרן.
בשנת 1952 רכש תעשיין התעופה מרסל דאסו את שני האחוזות. את אוטל לה הון הרחיב תוך כדי הריסת הבית הקטן של הדוכס ממורני, וכיום הנהלת קבוצת דאסו שוכנת בבניין זה. אוטל ד'אספיראן היה מקום מגוריו של דאסו ומשנת 2002 שוכן שם בית המכירות הפומביות Artcurial שבו ביקרתי ואני ממליץ גם לכם.
ויש לי עוד הפתעה עבורכם. אוטל מאסה Hôtel De Massa, נבנה עוד ב 1778 בפינת שאנז אליזה ורחוב בוטי ע"י האדריכל לה בורסייה עבור הכונס הכללי של הכספים של פריז. בשנת 1929 במקום להיהרס, פורק לבנה אחר לבנה ועבר למיקומו החדש צמוד לגני מצפה פריז.
וכמובן, שריד נפלא לעבר המפואר, נמצא במס' 25- אוטל דה לה פייבה. שער הכניסה לאחוזה הפרטית מסתיר סיפור נפלא אודות אסתר בלאנש לכמן הקורטיזנה המפורסמת., ממליץ בחום לקרוא את הכתבה המרתקת שהכנתי עבורכם.
מי שממש מתעקש ימשיך למס' 30: מקום מגוריו של הרוזן ממונטה-כריסטו ברומן מאת אלכסנדר דיומא. לא ממש כן..?
מה עתידה של השדרה
שדרת השאנז אליזה, כיכר אטואל וגם כיכר קונקורד סובלות מבעיה חמורה של זיהום אוויר כתוצאה מ-3,000 כלי רכב בשעה המוערכים שנוסעים דרך שמונת הנתיבים שלו. רמות חנקן דו חמצני בו גבוהות פי שניים מהגבול המומלץ שנקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי. מאז 2016 השדרה סגורה לתנועה מוטורית ביום ראשון הראשון של כל חודש, במטרה לצמצם את הזיהום בעיר. השדרה היא גם בעיקרה אטרקציה תיירותית, שהפריזאים עצמם מדירים ממנה את רגליהם מלבד מי שעובד שם.
בתחילת 2021, ראש עיריית פריז, אן הידלגו, הודיעה כי העיר תהפוך את השאנז אליזה ל"גן יוצא דופן". התכנית כוללת צמצום שטח תנועת רכבים בחצי, הוספת שטח להולכי רגל, ובעיקר נטיעת עצים לשיפור איכות האוויר. שביל הליכה יחבר למעלה מ-200 דונם של שטחים ירוקים הנמתחים בין שער הניצחון, פלאס דה לה קונקורד וגני טווילרי. המחיר מוערך בכ-250 מיליון אירו, והשלב הראשון יתחיל בכיכר קונקורד שכרגע בשיפוצים. החלק השני כנראה יתחיל אחרי אולימפיאדת 2024 שתתקיים בפריז, אך המטרה היא להשלים את הפרויקט עד 2030. בהצלחה, אני בעד.
בשנת 1840, שארל ד'מורני (1811-1865), הדוכס לעתיד ממורני, בנה אחוזה מפוארת על הכיכר של השאנז אליזה- hôtel Le Hon. שארל הוא בנם של מלכת הולנד הורטנס דה בוארנה והרוזן דה פלאה. נפוליאון השלישי, אחיו למחצה, הפך אותו לדוכס ממורני. למרבה ההפתעה האחוזה(מספר 9) נועדה דווקא לפילגשו של מורני, הרוזנת לה הון, בעוד מורני עצמו התגורר בבית צנוע סמוך. בשנת 1874 אוטל לה הון נרכש ע"י פליסי דוראנד, אלמנתו של סבטייר ד'אספיראן, ובשנת 1888 האלמנה רוכשת את האחוזה הצמודה. אוטל ד'אספיראן במספר 7 הוא מבנה מרהיב, בעבר התגוררה שם השחקנית המפורסמת סופי קרואזט, ובעלה הבנקאי ז'אק שטרן.
בשנת 1952 רכש תעשיין התעופה מרסל דאסו את שני האחוזות. את אוטל לה הון הרחיב תוך כדי הריסת הבית הקטן של הדוכס ממורני, וכיום הנהלת קבוצת דאסו שוכנת בבניין זה. אוטל ד'אספיראן היה מקום מגוריו של דאסו ומשנת 2002 שוכן שם בית המכירות הפומביות.
