למרקיזה דה לה פייבה שהתגוררה בארמון בשדרת שאנז אליזה פריז, היה הכל. תואר אצולה, בית מרהיב עושר בלתי נתפס לזמנו וגברים נפלו לרגליה כזבובים. מעניין כמה מהם ידעו את סיפורה של אסתר לכמן, יהודייה ענייה בת לפליטים שהגיעה לפריז הושפלה עד עפר ומשם נסקה הכי גבוה שאפשר. הייתה לי הזכות לבקר בשדרה המפורסמת במס' 25 לעלות במדרגות להתרשם מאוטל דה לה פייבה ולחוות את סיפורה המדהים.
קדימון- אסתר לכמן לה פייבה
כל המי ומי של פריז, אצילים וידוענים הגיעו במיטב לבושם לכתובת היוקרתית שעמדה לה בשדרת שאנז אליזה Av des Champs-Élysées 25. האירוע? חנוכת האחוזה- ארמון שבנתה הרוזנת בלאנש דה דוֹנֵרְסמרק, המכונה לה פָּיְיבָה, רעייתו של הרוזן הגרמני גווידו הֵנְקֶל פון דונרסמרק. לה פייבה, יהודייה ענייה מהגטו של מוסקבה, בת של פליטים יהודים מפולין אשר שמה האמיתי אסתר לכמן. בעברה יצאנית רחוב ויצאנית צמרת, כיום אשתו של רוזן עשיר כקורח, בן דוד של אוטו פון ביסמרק, הגשימה את חלומה להיות בעלת ארמון בשדרות האליזה.
מספרים שבתחילת דרכה נאלצה לה פייבה, שקראה לעצמה אז תרז, להרוויח למחייתה כיצאנית מן השורה. יום אחד דחף אותה מכרכרתו לרחוב לאחר שעשו מה שעשו, לקוח מנוול. אסתר- תרז נפלה ונחבלה קלות, הכתובת הייתה שדרת האליזה מספר 25.
“במקום זה יום יבוא ואקים בו את הארמון היפה ביותר בשדרות האליזה”,
אמרה תרז בעלבונה. וכאן מתחיל בעצם סיפורה של הנערה היהודייה הענייה, המושפלת, אסתר לכמן.
בעתיד יתאהב בה רוזן עשיר, ממשפחת אצולה שלזית נודעת, ויקנה לה מגרש במקום נפילתה. על המגרש בשדרת האליזה הנחשקת, בין בתי מידות אחרים שכבר אינם, תבנה ארמון, מהמפוארים ביותר בעיר. הבית יסמל את עלייתה והצלחתה החברתית ויישאר בהיסטוריה. ארמונה של לה פייבה הוא היחיד מהמאה ה-19 העומד עדיין על תילו בשדרות האליזה במתכונתו המקורית. בואו נחזור להתחלה.
אסתר לכמן מגיעה מממוסקבה לפריז
המרקיזה דה לה פייבה נולדה בשביעי למאי 1819 במוסקבה כאסתר בלאנש לכמן, בת להורים יהודים, פליטים מפולניה. אביה מרטין היה אורג בדים שנישא לאנה אמלי קליין, משפחה פשוטה וענייה. בגיל 17 אסתר נישאה לאנטואן, חייט יהודי שגר במוסקבה אך נולד בצרפת. שנה אחרי שנולד בנם, עזבה אסתר החליטה לעזוב הכל, בעל, ילד ואת מוסקבה כדי לצאת להרפתקה שתביא אותה לפריז בשנת 1839. ההרפתקה תתחיל במסע שיעבור בברלין, וינה ואיסטנבול(קונסטנטינופול) שם תלמד דבר או שניים על גברים ומין. בפריז היא התיישבה ליד כנסיית נוטרדאם דה לורט, שם נכנסה למקצוע הלורט. מהי לורט אתם שואלים? במאה ה-19, לורט הייתה סוג של צעירה אלגנטית שחייתה ממערכות יחסים עם גברים. השם מגיע מכנסיית נוטרדאם דה לורט ברובע התשיעי בשכונת "אתונה החדשה" שסביבה היו נשים רבות שעסקו במקצוע העתיק בעולם. לורט הייתה דרגה מתחת לקורטיזנה
עכשיו היא כבר תרז במקום אסתר, לאחר שמכרה את גופתה במשך זמן מה באתונה החדשה, היא הפכה במהירות מלורט פשוט ללביאה: קורטיזנה המתוחזקת על ידי פטרונים עשירים. חכמתה הרבה תביא אותה לאירועים הנכונים עם האנשים הנכונים, תיאטרון ואופרה הם המקומות לפגוש את קהל היעד. היא התאהבה בפסנתרן אנרי הרץ ב-1841 שהביא אותה למעגל הסגור מאוד של האינטלקטואלים הפריזאים של אותה תקופה. אומרים שהיא משכה את תשומת לבו של הפסנתרן כשהתעלפה באחת מהופעותיו. רבים חושבים היום שהכל היה מתוכנן, בכל מקרה זה עבד ואנרי מאוד מאוהב ומציג את אסתר כאשתו. למרות שהיא עדיין נשואה היא מעמידה פנים שהיא גברת הרץ ומשנה את שמה שוב, לבלנש. לזוג המאוד אוהב זה יש בת בשנת 1842, הנרייט, שהמשמורת עליה מופקדת בידי משפחת הרץ. למרבה הצער היא תמות בגיל 12. אנרי ישיג שם בינלאומי כפסנתרן, יחבר יצירות רבות לפסנתר, ויקים מפעל משפחתי לייצור פסנתרים, ב-48 rue de la victoire.
מאהבים כמו חול ויש מה לאכול..
בזכות הרץ נסעה אחריו אסתר במסעותיו באירופה ופגשה את וגנר, פרנץ ליסט, תאופיל גוטייה, לאון גמבטה והאחים גונקור. אבל סיפור האוהבים הזה לא החזיק מעמד, לאחר שבזבזה את הונו של הרץ, היא גורשה על ידי משפחתו ב 1848 ומצאה את עצמה ללא כסף. זה לא מה שיעצור אותה. כאשר רוצים לשנות אווירה מפליגים ללונדון לחופשה, שם לא חסר לורדים עשירים. מבטא צרפתי בתוספת יכולות מיניות מרשימות, והכסף זורם לכיסה. אחד המאהבים היה לורד אדוארד סטנלי אלדרלי שמימן אותה בנדיבות, אך זה עוד כלום לעומת הסיפור הבא. מספרים שמאחד המאהבים, בנקאי עשיר ושמו אדולף גייף דרשה למלא 20 שטרות כסף, 1000 פרנק כל אחד. את 20 השטרות עליו לשרוף דקה כל אחד במהלך האקט המיני הסוער!
כאשר חזרה לפריז נחשו מי גם חזר? בעלה החייט של אסתר, אבי בנם, הגיע לפריז בתקווה להשיבה אל חיקו, כמובן שלא היה לזה סיכוי והבעל מת שבור לב ב-1849. אבל מעז יצא מתוק, ואסתר שלנו עכשיו אלמנה כדין, מה לעשות אלו החיים.בנה של אסתר מנישואיה לחייט גם הוא נפטר, כנראה משחפת בגיל 25, בשעה שלמד רפואה בפריז.
בסוף 1848, לאחר שהקופה התמלאה, אסתר פוצחת ברומן עם הדוכס דה גְּרַמון, שהיה גם מאהבן של השחקנית המפורסמת רשל ושל הקורטיזנה מרי דופלסי, גיבורת “הגברת עם הקמליות”. ב-1851 נישאה תרז לפורטוגלי קתולי המרקיז אלבינו פרנסיסקו דה פייבה. את המרקיז פגשה במרחצאות באדן באדן בגרמניה, ובחתונתם בפאסי אחד העדים היה תאופיל גוטייה. עכשיו עלתה בסולם והפכה למרקיזה, אך את בעלה הנאיבי ציננה די מהר כשהודיעה לו: “אתה השגת את שלך, אני השגתי את שלי, ובזה נגמר העניין". המרקיז שבור הלב, שרק את תארו ורכושו חמדה הקורטיזנה, חזר לפורטוגל, שם התאבד עתיר חובות בשנת 1872. הנישואים עצמם בוטלו רק ב-1871. המרקיזה מקבלת ירושה נכבדה שבה היא משתמשת לבניית אחוזה די מרשימה. האחוזה העירונית נבנתה ב-1840 על ידי האדריכל אדואר רנו וחזיתה מקושטת במלאכים, ופסלים בסגנון נאו-גותי ונאו-רנסאנס. בקומת הקרקע של הבית מארחת המרקיזה דה פייבה אורחים מכובדים לארוחות ערב, הקדמה לאלה שתגיש בארמונה בשדרות האליזה. ממליץ מאוד לבקר באזור היפה ובכתובת 28 Place Saint-Georges במסגרת מסלול טיול שלי ברובע התשיעי.
אהבה חדשה- בן הדוד של ביסמרק
שנה לאחר הנישואים הקצרים למרקיז דה פייבה, אסתר לכמן, לה פייבה, בגיל 33 שוברת עוד תקרת זכוכית. היא פוגשת סוף סוף את האיש שאיתו תסיים את ימיה ואשר יממן את שיגעון הגדלות שלה: הרוזן גווידו הנקל פון דונרסמרק. בן דודו של ביסמרק, בן 22 בלבד וכבר רוזן בעל מכרות פחם ואבץ, תעשיין, יזם, ועשיר כקורח. מצד שני הבחור די ביישן וחסר ניסיון עם נשים, נפל חיש קל ברשת והתאהב קשות באסתר.
הרוזן המאוהב פתח את הלב ואת הארנק, היא פתחה בפניו את שער גן עדן שנמצא בין רגליה. פער הגילים לא שיחק פה כי אין תחליף לניסיון. גווידו הנקל פון דונרסמרק, הוא זה שמימן לאשתו האהובה את הקמת הארמון בשדרות האליזה. הערכות מדברות על עלות של עשרה מיליון פרנקים מזהב, 40 מליון אירו של היום. מעכשיו במקום אסתר היא תיקרא בלאנש. בני הזוג, גווידו הנקל פון דונרסמרק, ורעייתו בלאנש, חיו יחד בפריז, בעושר ובאושר. ב-1870 בוטלו נישואיה של לה פייבה למרקיז הפורטוגזי שנתן לה את שמו וחודשיים לאחר הביטול נישאה לרוזן הגרמני.
אוטל דה לה פייבה
האדריכל פייר מנגן יבנה את הארמון, במשך יותר מעשר שנים, מ-1856 עד ל-1866, כאשר טובי הפסלים והציירים לרשותו כמו הצייר פול בודרי שלימים יקשט את המבואה של בית האופרה גרנייה. אחד מהם היה פסל בתחיל דרכו ז'ול דאלו שמו. החומרים הטובים ביותר– אוניקס צהוב, זהב, כסף, שיש אדום, שיש לבן, ברונזה, קרמיקה של תאודור דק, חרסינה, מוזאיקה, אמייל, גילופי עץ, הדפסי משי, מלכיט, בהט ואבני טורקיז שימשו לבנייה. הרוזן לא חוסך על אשתו וסכומי כסף גדולים נשפכים כדי להגשים את כל חלומותיה.
בעלת הבית, כיום הרוזנת דה דונרסמרק, ניצבה בראש גרם המדרגות הענק. כזה העשוי כולו אוניקס צהוב, יחיד מסוגו בפריז ואולי אף בעולם כולו, לא היה. האורחים רמי המעלה- אריסטוקרטים, פוליטיקאים, אמנים, סופרים ועיתונאים, לצד פסלי שיש של ורגיליוס, דנטה ופטררקה. הרוזנת מציגה לראווה לא רק את עושרה כי אם גם את טעמה האישי באומנות וספרות. יש המשתאים ובצדק לנוכח הפאר המרהיב, הכולל יצירות של מיטב אמני התקופה. יש כאלו הלועגים לפאר מנקר העיניים, ולעיצוב בסגנון האימפריה השנייה, על טעם ועל ריח אי אפשר להתווכח אומרים.
לאחוזה הייתה כניסה נפרדת בצד שהובילו למדרגות, משם נכנסתם ישר למבואה. בצד כניסה לכרכרות ואורווה לסוסים(כיום מסעדה). מאחור גן חורף קירותיו צבועים בירוק וכסאות לשעת תה בין הצמחיה השופעת. ומה בפנים אתם שאלים? על גרם המדרגות המפואר דיברנו עם גושי שיש ענקיים שמחפים את הקירות. באחד הסלונים תקרה כחלחלה עם קרניזים, ובאמצע מדליון ענק של אישה שוכבת ערומה, כנראה בעלת הבית. אח גדולה משיש אדום מאת ברבדיין מפאר את “הסלון הגדול” כששני פסלים נשיים, אחת מהן בדמות בעלת הבית ישובות בצדדים. אלגוריה למוסיקה ולהרמוניה. בסלון אחר ציורו של פול בודרי מפאר את התקרה. בתפקיד היום אפולו, אל השמש, דורך את קשתו ובתפקיד הלילה, ניחשתם נכון, בעלת הבית עירומה בעלת קימורי גוף נדיבים, מתעוררת משנתה.
Hôtel de la Païva
בואו נדבר רגע על חדר הרחצה בסגנון מורי. אמבטיה מוכספת מגוש שיש אוניקס צהוב שנמצא במחצבה רומית שהתגלתה חדש בשנת 1849 ליד אוראן (אלג'יריה) ע"י דלמונטה. 900 ק”ג, מצויידת בברזים מצופי זהב, שלושה במספר, אחד למים קרים שני למים חמים והשלישי תחזיקו חזק.. לשמפניה. כן המרקיזה אהבה את החיים הטובים, ואם אין שמפניה אמבטיית חלב ופריחת ליים מספקת.
אך לא הכל ורוד, האחים גונקור שהוזמנו לכאן לא מעט פעמים כינו את הארמון "הלובר של התחת". כנראה כי הקורטיזנה לשעבר מופיעה בלא מעט ציורים, תבליטים ופסלים בביתה כולם מציגים אותה בעירום מלא.
בלאנש- לה פייבה, נשואה ובעלת תואר, אך עדיין יש גבולות להשתלבות החברתית שלה. הזוג הקיסרי, נפוליאון השלישי ויוג'יני לעולם לא יקבלו אותה בטווילרי. אף אישה הגונה לא תתפשר על עצמה להופיע אצל לה פייבה. בלאנש היא אולי קורטיזנית לשעבר, אבל היא גם אישה אינטליגנטית, מוכשרת ותרבותית. בלאנש דוברת מספר שפות, מנגנת בפסנתר, רוכבת על סוס וקוראת הרבה, דבר בסיסי בזמנו למי שרצתה לגלות עומק מול בן שיחה העשיר והמשכיל.
מתחרה נוסף היה הסלון של הנסיכה מתילד, בתו של ג'רום בונאפרטה שלא ראתה כמובן בעין יפה את הצלחתה של יריבתה. כמה "חברים" של לה פייבה, בדומה לאחים גונקור, משמיצים את הארמון ביחד עם בעלת הבית ודואגים להזכיר את עברה ומוצאה.
החיים באוטל לה פייבה
כאשר השנים התקדמו לה פייבה לא אהבה את מראה החדש ונמנעה מלהצטלם או להצטייר כפי שהיא. כנראה שרוב התמונות כביכול של “לה פייבה” מראות רובן נשים אחרות. בלאנש גם התאפרה בכבדות משום שהרגישה ששנותיה היפות מאחוריה. כסף לא חסר לארח את הידוענים של אותה תקופה, ובסלונים התיישבו פוליטיקאים, פסלים, ציירים, סופרים חלקם צעירים שהרוזנת רצתה לתמוך ולקדם אותם.
ארוחות ערב מפוארות היו לגברים בלבד, כמו שסיפרנו נשים מכובדות לא נכנסו בשער. על השולחן כל טוב, היינות משובחים, האוכל מחלקה ראשונה. צדפות לפתיחה, אספרגוס חלוט, דגים טריים כי ים לא חסר ולקינוח פירות כמו דובדבנים, אפרסקים וענבים. שירות כמו במלון פאר, כלי הגשה מהודרים בהתאם, וצוות משרתים שנבחר בקפידה. השיחות כמו בכל סלון סובבות סביב אמנות, ספרות פוליטיקה וכסף. בלאנש כאמור דוברת מספר שפות, קוראת עיתונים וספרים, מבקרת באופרה ותיאטרון, ויודעת את מי לארח. לאחר שתיית תה או קפה, עוברים לגן החורף, איזה דרך טובה יותר לסיים ערב נפלא?
טירת פּוֹנְשַׁרְטְרָן
ארמון בפריז זה נחמד אך מה עושים כשרוצים לצאת ולהתאורר מחוץ לעיר הגדולה? רוכשים בית נופש כמובן. בשנת 1857 הרוזן גווידו הנקל פון דונרסמרק רוכש עבור פילגשו אסתר או תרז לכמן, את טירת פונשרטרן (Château de Pontchartrain). האריסטוקרט הפרוסי הצעיר העשיר הזה, בן דודו של ביסמרק, שיחזר ושיפץ את הבית ע"י האדריכל פייר מנגן. המאהבת שלו עיצבה אותו מחדש ושיפצה את הפארק שבו יצרה נופים ושתלה מינים נדירים. האיכרים המקומיים היו נדהמים לראות אותה דוהרת בפארק לבושה כגבר, ומשתתפת במסעות ציד. ירקות ופירות טריים הובאו מכאן לבית המפואר בשדרת שאנז אליזה.
הנקל פון דונרסמרק השתתף במלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870 שהסתיימה בתבוסה מוחצת של צרפת. צרפת אולצה למסור לגרמניה את מחוז אלזס-לורן ולשלם פיצויים כבדים. הנקל פון דונרסמרק הוא זה שיעץ לבן דודו אוטו פון ביסמרק לדרוש תשלום מהיר של 6 מיליארד פרנק, סכום ששולם אכן כבר בשנת 1873. הרוזן פון דונרסמרק מונה גם למושל חבל אלזס-לורן כאשר מאחורי הקלעים, אשתו מקבלת עצות מלאון גמבטה כיצד לפעול לקירוב בין המדינות אך ללא הועיל.
סוף הסיפור וגלות ב”ורסאי הקטנה” בשלזיה
ב-1877 הסתיים הסיפור הצרפתי. אשת הרוזן נאלצה לעזוב את צרפת לאחר שנחשדה בריגול לטובת פרוסיה. לא עזרו הקשרים הפוליטיים וגם לא כסף, צריך לעזוב. בני הזוג עוברים לגור באחוזה שעברה במשפחה במשך דורות, טירת נוֹידֶּק Le Château de Neudeck. הטירה הישנה הייתה בעלת שני צריחים עגולים אך כנראה לא מפוארת מספיק עבור בני הזוג. האדריכל פייר מנגן, נפטר בטרם עת, ועבודת שיפוץ הטירה תוטל על משפץ מוזיאון הלובר ומרחיבו, האדריכל אקטור לפואל.
לאדריכל הנודע, היה תקציב בלתי מוגבל שהעמיד לרשותו הרוזן, ושיפץ את הטירה בסגנון לואי ה-13. האדריכל יבנה גם טירה שנייה ליד האגם הגדול שבפארק שעוצב בסגנון גני הטווילרי, "ורסאי הקטנה" יקראו לה. הרוזן ואשתו העסיקו אמנים ומעצבים צרפתים מן השורה הראשונה בשיפוצי האחוזה וקנו רהיטים וחפצים רבים מתוצרת צרפת, בנוסף על חלק מתכולת הארמון בשדרות האליזה שהביאו למגוריהם החדשים. מטרתה של הרוזנת הייתה לשחזר בגדול, את חייה הטובים בארמונה הפריזאי האהוב שבו חייתה את תריסר השנים הטובות, ושאותו נאלצה לעזוב. אך לא כולם אהבו את הדיירים החדשים, אוהבי צרפת האויבת ותרבותה.
הזוג קיוו שהחיים בטירה בשלזיה ישפרו את בריאותה הרופפת של בלאנש שהחלה להידרדר. אך את הבלתי נמנע אי אפשר לעצור, וב- 21 לינואר 1884 אסתר בלאנש לכמן נפחה נשמתה בגיל 65. אומרים שבעלה שבור הלב שמר על גופתה בנוזל חניטה בארון זכוכית בעליית הגג של הטירה. האלמן הטרי היה שבור לב ונשבע שלא יתחתן שוב, אך הזמן עושה את שלו. במאי 1887 ישא לאישה את קתרין סלפסוב הרוסיה בת ה 25, הרוזן היה אז בן 56. לזוג היו שני בנים.
המורשת של לה פייבה
”ורסאי הקטנה” הייתה יצירתה האחרונה של לה פייבה, טירת הפאר בשלזיה נשרפה ב-1945 על ידי הצבא האדום. בשנת 1962 הרסו הפולנים את שרידי שתי הטירות, מחו את שלדיהן מעל פני האדמה. נותרו רק הפארק, הארמון הקטן שנוסף לה ב-1906, הקפלה הפרטית של המשפחה ועוד כמה אגפי משנה, ופסלים.
ארבעת פסלי ברונזה של הפסל הנודע עמנואל פרמייה, Emmanuel Fremiet נוצרו בצרפת שריד אחרון לפאר שנגוז. האייל שנאבק בדוב, הסוס שנאבק בלביאה, בת יענה נאבקת בנחש והשקנאי דג בפיו. לצידם מזרקה עם עוד פסל של נשים ערומות מחזיקות גלובוס מאת פרמייה.
תכולת טירת פונשרטרן תימכר במכירה פומבית לאחר מותה שך לה פייבה. הטירה עצמה והשטח העצום ימכרו בשנת 1888 לאוגוסט דרייפוס איש עסקים צרפתי שאת רוב הונו עשה במסחר בדרום אמריקה. יורשיו של דרייפוס מכרו את הטירה למשפחת לאגאס, כיום הטירה בבעלות חברה פרטית. הארמון בשדרת האליזה, סמלה של אשתו הראשונה פאולין בלאנש ולחייהם המשותפים המאושרים, ימכר בשנת 1893 לטבח הצרפתי פייר קובה. מי שבישל לצארים אלכסנדר השני, השלישי וניקולאי השני, פתח במקום מסעדה מצליחה שכל המי ומי של פריז פקדו אותה. בשנת 1896 חזר לבקשת הצאר לרוסיה, ומכר את המסעדה לאחיו. אולם לאחר שרפת הענק בבאזר הצדקה ב-1897, שגבתה את חייהם של יותר ממאה עשרים אנשים, המסעדה נאלצה לסגור.
לבסוף ב 1903 אוטל לה פייבה ירכש ע"י מועדון בריטי פרטי, שעשה בו שיפוצים רבים ורשם אותו ב-1980 כאתר היסטורי. ביתה של לה פייבה, הוא היחיד מהמאה ה-19 שנותר בשדרות האליזה במתכונתו המקורית. מועדון החברים מחזיק באוטל עד היום ומאפשר ביקורים מודרכים בלבד.
לסיכום
החברים הכי טובים של האישה הם יהלומים אומרים. המדריכה הראתה לנו צילום של שני יהלומים צהובים נדירים, האחד דמוי אגס בגודל של 82 קראט. השני דמוי כרית בגודל של 102 קראט, את שניהם העניק הרוזן לאשתו בלאנש ונמכרו ב-2007 על ידי בית המכירות הפומביות סותביס בז’נבה. מחיר? האחד במחיר של 3.5 מיליון פרנקים שוויצרים (2 מיליון יורו) והשני במחיר של 5 מיליון פרנקים שוויצרים (3 מיליון יורו). ב 2017 הוצעו שוב למכירה תמורת 12 מיליון אירו אך באופן מפתיע לא נמכרו. גם מתנת החתן לכלה ביום הכלולות, לא הייתה רעה בכלל. מדובר בשרשרת פנינים בעל שלוש שורות, בעבר בבעלות הקיסרית המודחת יוג'יני.
עוד תכשיט נחמד מבית בושרון הייתה מחרוזת של 15 אבני אזמרגד מרובעות, נחות להן בין יהלומים שמפרידים בינהם. את הכל מחבר שרשרת זהב 18 קראט. השרשרת עברה מאסתר בלאנש לאשתו השנייה, קתרין. אה כמעט שכחתי, המחיר 1.9 מיליון אירו. לברון לא הייתה בעיה לשפוך כאלו סכומים על נשותיו, בכל זאת הגרמני העשיר ביותר, שני רק לברטה קורפ נצר למשפחת תעשיינים האישה העשירה בגרמניה.
מסתבר שהבוטיק של בושרון בפאלה רויאל היה חביב על המרקיזה לה פייבה, יעידו על כך כ-30 ביקורים שהסתיימו בשלל רב כפי שמעיד היומן ב27 אוקטובר 1882.
מדאם הרוזנת הנקל דה דונרסמרק קנתה פנינה אחת ב-60,000 פרנק, 2 אזמרגדים (144 קראט לשניים מהם) ב-14,256 פרנקים, 1 אזמרגד. (59 קראט) ב-4,974 פרנק, 2 אודם (10 קראט) ב-17,540 פרנק, 2 אודם אחרים (12 קראט) ב-8,050 פרנק, 1 ספיר (43 קראט) ב-23,000 פרנק ו-24 פנינים (391 פרנקים) 30 107 פרנקים. היא הוציאה באותו יום 157 957 פרנקי זהב״
אז זהו סיפורה של אסתר בלאנש לכמן, יהודיה ענייה שהפכה בפריז לתרז, יצאנית רחוב. שם "התקדמה" ללורט עם לקוחות עשירים וקבועים ומשם לקורטיזונה שמסובבת את ראשם של עשירי הארץ. מדאם ארץ – בת זוגו של פסנתרן מפורסם בזמנו, המרקיזה דה פייבה – קורטיזנה פרודה בעלת סלון באוטל פרטיקולר בכיכר סן-ז’ורז’. לבסוף הרוזנת הנקל פון דונרסמרק – אשתו של בן דודו של ביסמרק שבנה לה ארמון בשדרות האליזה, קנה לה טירה כפרית ליד פריז ובנה לה בגלות את “ורסאי הקטנה”.
גורלה של אישה מדהימה, חלוצת הפמיניזם מותירה לנו היום מורשת יפה של אמנות החיים במאה ה-19. קצת אירוני שהבעלים הנוכחי, מועדון המטייל, הוא מועדון סגור לגברים בלבד. אל תחמיצו ביקור
נהניתם מהכתבה ? כנסו לכתבה המרתקת על ראשל
לפוסט הזה יש תגובה אחת
כתבה מעניינת, תודה.