אם יש מקום אחד בפריז שתמיד כיף לחזור אליו, אלו הם גני טווילרי. זהו המקום להירגע, להיפגש, לצאת לריצה או לקרוא ספר מתחת לצל העצים. פעם גן מלכותי לפי רצונה של המלכה קתרין דה מדיצ'י, כיום פארק ציבורי ששינה את פניו עם השנים. כבר 460 שנה שמלכים, אצילים, בורגנים ולבסוף גם אנו התיירים מהלכים בשביליו, מתפעלים מפסליו. קחו רגע, הזמינו כוס קפה בפטי קליסון מול בריכת המים, אנו יוצאים למסע מרתק וירוק.
קתרין דה מדיצ'י עוברת דירה
הסיפור שלנו מתחיל במאה ה- 16, בצרפת הריבון הוא אנרי השני ורעייתו קתרין דה מדיצ'י. הזוג המאושר מתגורר באוטל טורנל, לא בדיוק מגורי פאר אבל זה מה שהיה. אבל המזל לא האיר פנים למלך שהלך לעולמו ב-10 ליולי 1559בעקבות פציעה קטלנית במהלך טורניר אבירים. לאחר מותו האלמנה לא סבלה את מקום מגוריה וחיפשה מעון חדש. לא הרחק משם נמצא ארמון הלובר שגובל בגדת הסיין ולשם המלכה וילדיה עוברים. דרך אגב, הלובר בזמנו זה לא מה שאתם רואים היום אלא יותר מבצר קטן עם צריחים על גדת הסיין. את אדמות אוטל טורנל המלכה תתחיל למכור, בכסף הזה תתכנן המלכה בשנת 1564 לבנות ארמון חדש, קטן יחסית ורצוי שתהיה לו גינה גדולה.
במקרה, אחרי ארמון הלובר עומדות אדמות שנקנו בזמנו ע"י חמה פרנסיס הראשון. בשטח הזה עמדו כמה מפעלי אריחים קטנים, בצרפתית אָרִיחַ=tuile. מכאן יקבל ארמון טווילרי את שמו וכך כמובן גם גן טווילרי. אחד מהמפעלים האלו היה נמצא היכן שעומד כיום הפסל "מותה של לייס". במהלך חפירות בשנת 1993 התגלו שם תנורים שהיו שייכים למפעל יצרן אריחי קרמיקה.
קתרין האיטלקייה מזמינה מפירנצה את ברנרד דה קרנסה לתכנן גן סטייל רנסנס איטלקי. הגן הסגור יהיה באורך 500 מטר ורוחב 300 מטר מופרד מהארמון בשביל רחב. הגן עצמו יחולק למלבנים מופרדים ע"י שבילים ויכילו ערוגות פרחים, עצים או מדשאות וגם מערה ומזרקה. ואם כבר מדברים על אריחי קרמיקה, ברנאר פליסי היה אחד מגודלי האמנים בתקופתו, לא סתם הוא נבחר ע"י המלכה לעטר את הגן בקרמיקה מזוגגת. אפילו תואר מחייב "ממציא המלך של פסלונים כפריים" הוא קיבל מהמלכה, ואל תחשבו שזה דבר של מה בכך, במיוחד בתור פרוטסטנטי בממלכה קתולית. לצערנו זמנים קשים עברו על הגנים שהושחתו בשנת 1588, כאשר המלך אנרי השלישי נאלץ להימלט דרך הגן מפני הליגה הקתולית שרצתה לתפוס אותו במהלך מלחמת דת שפרצה.
גני טווילרי בזמן הנרי הרביעי
דרך אגב, במרתף של מוזיאון אורנז'רי התגלו בשנת 2003 חפירים צהובים של חומה שעמדה לאורך בתקופת קתרין דה מדיצ'י. לעומת זאת המערה של פליסי עם אריחי הקרמיקה וחיות שונות כמו צפרדעים, לטאות ונחשים לא החזיק מעמד ונהרסה. חלקי תנורים של פליסי התגלו בחפירות שנעשו באזור הקרוסל.
לצרפת יש מלך חדש ושמו אנרי הרביעי, שנכנס בסערה לפריז בשנת 1594. גם גנן מלכותי יש, קלוד מולה שמו. מולה יקים סככות מכוסות, שביל מרכזי חדש ונטיעת עצי תות בשביל צדדי שם המלך קיווה לטפח תולעי משי ולהתחיל תעשיית משי בצרפת. בנוסף בריכה מלבנית באורך 65 מטרים רוחב45 מטרים עם מזרקה הוקמה. את המים תספק משאבת מים שנמצאת בסיין שנקראה לה סמריטן
לואי ה-13 היה בן 9 כשאביו אנרי הרביעי נרצח בשנת 1610, עכשיו הילד יהפוך למלך תחת השגחתו של אמו מארי דה מדיצ'י. הילד מלך אהב מאוד לשוטט בגני טווילרי שם היה משחק, צד ולומד רכיבת סוסים בביה"ס שנפתח בצד הגן ונהרס לטובת סלילת רחוב ריבולי בשנת 1804. אין כמו שלוים לארוחת ערב שניצודים בגן הפרטי שלך עם הרוגטקה, מלך או לא?
אנדרה לה נוטר הגנן המלכותי
הגנים הנפלאים נהרסו בהצפה בשנת 1658 ונזנחו, לכן קולבר ראש ממשלתו של לואי ה14 הפקיד בידיו של אדריכל הנוף לנוטר את שיקומו בשנת 1664. גם סבו של לנוטר היה גנן, כך גם אביו ששירת תחת לואי ה-13 ושניהם עבדו בגני טווילרי. אפשר ממש לומר שאנדרה לנוטר נולד בגני טווילרי ואתם יודעים מה? זה בדיוק מה שקרה במרץ 1613 כי למשפחת לנוטר היה בית במתחם הגן! לנוטר יהפוך את הגנים לצרפתים עם הסימטריה המושלמת, אותה פיתח בוורסאי וטירת וו לה ויקומט. לה נוטר יחלק את הגן לשלושה חלקים: הכיכר הגדולה, הקטע שקרוב לארמון עם בריכת נוי עגולה גדולה. שני בריכות קטנות יותר בצדדים ומרבצים ירוקים דמוי תחרה ומסביב עצי תאשור נמוכים.
החלק שני נקרא "הסמוי הגדול" או "הצל הגדול". החלק הזה יכלול שמונה מטעי עצים בצידי הסמטה הגדולה המרכזית שאורכה 350 מטרים שתתיישר מאוחר יותר עם השאנז אליזה שאותה יפתח כהרחבה לגן.
חלק שלישי הוא רמפות הפרסה והטרסות. בריכה מתומנת גדולה, מסביבה שטח פתוח שמוביל לשני רמפות בצורת פרסה המובילות אל הטרסות הגובלות בגן. בנוסף שני שבילים רחבים בשוליים עם עצי ערמונים, והכי חשוב אפשר להתבונן בגנים מהמרפסת העליונה שמקיפה אותם. בצד הדרומי של הגן, ליד הסיין, מרפסת עם נוף גם לגן וגם לנהר תקרא מרפסת על קו המים (Terrasse du bord-de-l'eau) ותשמש גם להגנה מפני הצפה.
מרפסת שנייה בצד הצפוני, משקיפה על הגן, תיקרא מרפסת מכוסה בעלים (Terrasse des Feuillants).
באמצע החלק השלישי, בריכה מתומנת בקוטר 60 מטר עם מזרקה באמצע וסילוני מים מסביב למרכז. גם כאן שוב הטרסות הגבוהות מעניקות תצפית גם גנים וגם לכיכר קונקורד. ואם זה לא מספיק, לה נוטר רצה להמשיך את הפרספקטיבה מחוץ לארמון, מעבר לקצה המערבי של הגן החוצה. בשנת 1667, הוא תכנן שדרה עם שתי שורות של עצים משני הצדדים, שתמשיך עד לרונד פוינט שאנז אליזה. אני למשל תפסתי מקום בטרסה לצפות בקטע האחרון של טור דה פראנס, אך ב-4 ביוני 1837 המונים תופסים מקום בטרסות ובשבילים כאשר הדוכס מאורליאן נכנס רוכב על סוסו לגן וסובב את הבריכה.
גני טווילרי במאה ה-18
מלך הולך ומלך בא וזהו לואי ה-15 ואתו שני פסלי סוסים. הפסלים יפארו את הכניסה לגני טווילרי מצד כיכר לואי ה-15 (כיכר קונקורד). "תהילה רוכבת על פגסוס", ו "מרקורי רוכב על פגסוס" מאת אנטואן קויסבו, פיארו לפני כן את טירת מארלי והובאו לגני טווילרי בשנת 1719. על מנת לשמור על יצירות המופת, הפסלים הועברו למוזיאון הלובר בשנת 1986 ובמקומם הוצבו העתקים מדוייקים. שלא ישעמם לסוסים הוצבו עוד ארבעה פסלים, שניים בכל צד של פרסת הסוס בעלייה לטרסה. כל הארבעה מייצגים אלגוריה לנהרות: הטיבר מאת פייר בורדיקט, הנילוס מאת לורנצו אוטוני, הסיין והמארן מאת ניקולא קוסטו, ונהרות הלואר והלוארט מאת קורניי ואן קליב. הואזות העצומות מסביב לבריכה העגולה הגיעו מהאורנז'רי בוורסאי.
אורח חדש בגנים היה המלך לואי ה-16 ומשפחתו שאולצו לחזור מוורסאי לפריז לארמון טווילרי. החל מאוקטובר 1789 הגנים נסגרו בבוקר עבור משפחת המלוכה, ואחה"צ נפתחו לקהל הרחב. לקראת קץ שלטונו, המלך הושם במעצר בית בארמון עד אוגוסט 1792 כאשר המלך נעצר ונכלא, וכל אנשי המשמר השוויצרי נטבחו בגנים.
בזמן המהפכה הוכנסו כמה שינויים בגן. היחידים שנשארו, אלו הם מושבי האבן החצי עגולים בסגנון רומי, שבקצה כל ספסל נראה פסלי כימרות מאת פרנסואה מסון. הבריכות המלבניות(exedre) יצורפו מאוחר יותר להשלמת ההרמוניה של הגנים. מה שלא זכינו לראות זה מקדש רומי קטן באמצע הבריכה המתומנת שאכלסה כד עם אפרו של רוסו לפני ההעברה לפנתאון!
הגנים אחרי המהפכה
בהיסטוריה הצרפתית אין רגע דל וב-2 באפריל 1810, תהלוכת הנישואין של נפוליאון בונפרטה ומארי לואיז עוברת דרך שער הניצחון שעדיין לא הושלם, ממשיכה בשדרת שאנז אליזה ונכנסת לגני טווילרי. מעקות אבן נוספו בחלק שגובל עם כיכר קונקורד ופסלי אריות נוספו בקצוות. לאורך הטיילת בצד רחוב ריבולי, מעקה ברזל החליף חומת אבן כאשר 34 ואזות שיש על עמודי אבן לאורכה. חלקם כפי שתשימו לב לא החזיקו מעמד ואינם עוד. לואי ה-18 החליט שהחלק הקרוב לארמון יהיה סגור עבורו כנראה מחשש להתנקשויות. כמובן שאין גינה ראויה לשמה בלי פסלים לכן המלך לואי פיליפ הזמין יצירות שיקשטו את גני טווילרי. דוגמא אחת היא "האריה והנחש" מאת אנטואן בארי, הפסל שנמצא בצד האורנז'רי הוצב בשנת 1836 עד שעבר בשנת 1911 למוזיאון הלובר והוחלף בהעתק אבן.
נפוליאון השלישי הרחיק לכת ונטע שורה ארוכה של עצים מאחורי הבריכה העגולה. מטרת העצים בנוסף לגדר ברזל ליצור הפרדה בין החלק הפרטי לחלק שפתוח לציבור הרחב. נפוליאון אז'ן לואי, הנסיך האימפריאלי, בנו של נפוליאון השלישי יהיה בן המלוכה האחרון שנולד בארמון(1856) טווילרי וגדל ושיחק בגני טווילרי. שני מבנים בגן, האחד שימש מגרש טניס (jeu de paume = משחק כף היד). השני (Orangerie) אכלס עצי תפוזים בחורף נושניהם נבנו בשנים 1852-1862, וכיום כמובן מאכלסים מוזיאונים.
בשנת 1871 הגנים ייפרדו מהארמון. בזמן מהומות הקומונה הארמון נשרף לחלוטין, והוחלט שלא להחזירו. באמצע הגינה לאורך החומה בצד הסיין, נוכל לראות שריד של שער שניצל וניצב במקום. לאחר פינוי השטח לחלוטין, נפתחו הגנים לקהל הרחב באופן מלא וללא הגבלות, ורחוב חדש נפתח מצפון לדרום. מ 1904 חידושים כמו תאורת גן מחשמל, ספסלי ברזל ועמודי מידע נכנסו לגנים שהפך לסגנון "בל אפוק". גני טווילרי מוכרזים מונומנט היסטורי בשנת 1914 כאשר אנו בפתחה של מלחמת העולם הראשונה.
גני טווילרי מהמאה ה20 ועד היום
באופן מפתיע הגנים צלחו שני מלחמות עולם כמעט ללא פגע למרות שיכולנו לראות פה ושם טנק שרוף או גדרות תייל. בתקופתו של שר התרבות אנדרה מרלו סביב 1964 נכנסו לגנים 18 פסלי ברונזה של האמן המפורסם אריסטיד מאיול. המודל והמוזה של מאיול, דינה וירני שכנעה את השר וכך קיבלנו מוזיאון מאיול ירוק ופתוח. הפסלים עצמם נתרמו ע"י לוסיאן בנו של האמן, ונמצאים כולם בגן קרוסל, (הקטע בין שער ניצחון קרוסל לכביש המנהרה). הגנים שופצו בידי זוכים בתחרות משנת 1994 במשך 10 שנים במהלכם הוחלפו 800 עצים ישנים בחדשים. פסלים רבים שופצו, אך השבירים ביותר אוכסנו בלובר והוחלפו בהעתקים. אך בנוסף לפסלי האבן נוספה גם אמנות מודרנית כמו "עץ התנועות" שרבים באמת מאמינים שזו עץ שנפל אבל לא כך.
מדי שנה מהראשון ביולי עד סוף אוגוסט מתקיים פסטיבל טווילרי, יריד המשחקים לילדים עם מגוון אטרקציות בראשן כמובל הגלגל הענק המפורסם.
הפסלים של גני טווילרי
גני טווילרי הם לא רק למנוחה וקריאת ספרים מתחת לעצי הערמונים. שיטוט יותר מעמיק יגלה לנו אוצר תרבותי לא קטן בשבילים. שני סוגים של פסלים יש בגנים, ברונזה ואבן. רובם של פסלי האבן או שיש הם חליפיים, כאשר המקוריים נשמרים במוזיאון הלובר. פסל חזה שמוקיר את הגנן הלאומי אנדרה לה נוטר נמצא בכניסה מכיכר קונקורד. פסל שמוקיר את הסופר המפורסם שארל פרו נמצא גם הוא טובל בירוק. ראוי ורצוי שגם אתם תבקרו את פסלו של חברו הטוב של קולבר, ושאותו שכנע לפתוח את הגנים לקהל הרחב בשנת 1667. עוד פסל שחובה לראות לטעמי נמצא בטרסה שגובלת בסיין. זהו פסלו של פול לנדובסקי בניו של קיין, פסל ברונזה מרהיב בגובה 2.5 מטרים. כאשר ישבתי לקפה בפטי קליסון מול הבריכה הצפונית, סקרנו אותי צמד הפסלים בתוכו אז הנה סיפור קטן מהמיתולוגיה היוונית.
אטלנטה הבטיחה להתחתן עם מי שרק יצליח לנצח אותה בריצה. רק יש סעיף קטן בעייתי, הפסדת? עלייך למות.. לאחר שרבים לא הצליחו, אחד היפומן שמו, מצויד בשלושה תפוזים שניתנו לו ע"י אפרודיטה התייצב למשימה. כאשר אטלנטה עברה אותו היפומן השליך את התפוזים על הרצפה. אטלנטה עצרה כדי להרים את התפוזים והיפומן ניצל זאת כדי לעקוף אותה ולנצח במרוץ. הפסלים הם מאת פייר לפוטר, ובקצה הבריכה על בסיס האבן העגול עומד פסלו של לפוטר "פאון והגדי". הפסל המקורי נמצא במוזיאון הלובר. גם עותק של פסל הנשיקה מאת אוגוסט רודן נמצא בגנים ועוד ועוד, את כולם תמצאו במפה שלי. אני יכול להמשיך עוד ועוד פשוט קצרה היריעה.. מקווה שנהניתם מהכתבה ומהרה תעשו בה שימוש בביקור הבא שלכם. תודה
על כיכר ארה"ב בפריז שמעתם?
בואו להכיר את מכון צרפת בפריז.
לפוסט הזה יש 2 תגובות
וואו, איזו כתיבה מפורטת ומעניינת! לא הכרתי את הבלוג, אבל מסקרן מאוד להמשיך לקרוא ולעבור גם על כל הקישורים שבגוף הטקסט. תודה רבה!!
תודה רבה על הפרגון. מוזמן לעוד כתבות מהנות בבלוג שלי וגם לקבוצת הפייסבוק אם תרצה להגיב או לשאול.