מה קורה כאשר מוזיאון לוקסמבורג נסגר, ז'ה דה פום קטן מדי והלובר עמוס מדי? מוזיאון ד'אורסיי מרוויח. אוגוסט רודן, קמיל קלודל, מאיול, בורדל, קרפו ועוד, כולם מיצגים פה. הנה כמה מהפסלים במוזיאון שאני אהבתי במיוחד:

• Alexander Schoenewerk Young Tarentina מה הפסל אלכסנדר שונוורק מספר לנו?

ספינה נשאה אותה אל קצה קמארין, שם קרום הבתולים, השירים, החלילים, לאט נאלץ להוביל אותה בחזרה אל סף אהובה. מאת אנדרה צ'נייה.

• Jules Cavelier, Pénélope משיש לבן והבחירה האישית שלי.

עם הפסל הזה, קאבלייר ממחיש סיפור מרכזי של האודיסאה של הומרוס: במהלך עשרים שנות היעדרותו של אודיסאוס, פנלופה, למרות הטוענים לכתר של איתקה שדוחקים בה לבחור בעל חדש מביניהם, נשארת נאמנה בקפדנות לבעלה. על מנת למשוך זמן, היא מאשרת שהיא תעשה את הבחירה שלה לאחר סיום אריגת התכריכים של אביה החורג לארטס. שימו לב לגלגל הצמר בידה.

• Paul Cabet, Suzanne סוזאן יוצאת מהאמבטיה מאת קאבט.

לא סתם הפסל נרכש ע"י הקיסרית יוג'יני בסלון פריז בארמון האליזה בשנת 1861.

• James Pradier, Sapho- יצירת מופת. פראדייה מביא לנו כאן דרמה בדמותה של סאפו שחושבת על התאבדות. שימו לב למדיטציה, לפרטים הקטנים ואפילו לנבל בצידה. כאשר פארדייה נפטר בפתאומיות הפסל כוסה בצעיף שחור והאומן קיבל מדליית כבוד של התערוכה.

• Paul Cabet, 1871. אני נעמדתי ליד הפסל 10 דקות שלמות, פסגת היצירה.

• Auguste Clésinger, Woman bitten by a snake הפסל שחולל סערה בגלל העירום הבוטה והפרטים המדויקים.

• 'חווה לפני החטא' מאת יוג'ין דלפלנש.
•  
• 'ארבעת חלקי העולם' מאת קרפו שעל פיו נבנתה המזרקה בקצה גני לוקסמבורג.

כמון שהיריעה קצרה מלהכיל את כל היופי זה רק טעימה.

בצדדים אנו נכנסים לאולמות שמציגים ציירים שונים כמו ואן גוך, סיסלי, סזאן, פיסארו ואחרים. צד שמאל הציורים של אדוארד מאנה, לדוגמא: החליל לא ישאירו אתם אדישים. באולם הגדול תמונות ענק ימלאו את העין ואת החושים, טוב שיש שם ספסלים לשבת להירגע וגם לתת לרגליים מנוחה.

הקומה השנייה מעניקה למבקרים ניחוח עיצובי תקופתי בסגנון ארט נובו מהמאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 ובה גם ציירים שאינם צרפתים כמו מונש וקלימט.