כיכר ונדום פריז place vendôme
כיכר ונדום פריז. מעוצבת כשעון קרטייה עם גוף מוארך ואלגנטי, שזורה ביהלומים בדמות חנויות יוקרה, קימוריה מענגים את העין ואת הנפש. ארכיטקטורה הרמונית אופפת אותך, היסטוריה עשירה לכיכר שראתה הכל, אחוזות יוקרה, מלכים וקיסרים, מהפכות וחילופי שלטון, מלון ריץ וכיבוש גרמני. סיפורים ודמויות מרתקות לא חסרים. הכיכר עמדה בגבורה בהכל והיום היא חזקה ומפוארת מתמיד מזמינה אותנו לתוכה בברכה.
הרשו לי להכיר לכם אותה קצת לעומק. מה היה באדמה שלא הסבה נחת לבעליה? מי אחראי לעיצוב הנהדר? מדוע עמוד ונדום האומלל קם ונפל מס' פעמים? היכן לן מלך אנגליה? מי המלחין המפורסם שנפטר שם? ומהיכן הגיע הרופא המטורף עם שיטות ריפוי לא קונבנציונליות. מסוקרנים? בואו נתחיל בכתבה הראשונה מתוך סדרה של שלוש שתיתן מענה מקיף ומכובד להיסטוריה של הכיכר. בואו נתחיל
איך הכל התחיל?
הסיפור שלנו מתחיל אי שם בסביבות 1600. הדוכס מרקור מושל בריטני, רוצה עצמאות מצרפת אבל בסופו של דבר נכנע להנרי הרביעי באנגרס. המלך הבטיח את שלטונו בבריטני ע"י נישואי בנו הלא חוקי, סזאר דה בורבון דוכס ונדום, עם בתו של הדוכס הסורר- פרנסואז, בשנת 1608. אחרי מותו של דוכס מרקור הזוג עובר לגור ניחשתם איפה וכך נולד אוטל ונדום.
בשנת 1677קבוצה של יזמים בראשות האדריכל מנסארט(Mansart) מעלים רעיון לבניית כיכר. לובואה(Louvois)המפקח הראשי של מבני ציבור רוכש את אוטל ונדום בשנת 1685, ומלאים בהוראת המלך גם את מנזר קפוצ'ין שהיה ניצב שם, היום רחוב קפוצ'ין. לובואה משתף את המלך בחזונו, כיכר ווז' חדשה, באמצע שטח פתוח במרכזו יהיה פסלו של המלך. מסביב מלבן גדול עם מבנים לאומיים כמו ספריה לאומית, מטבעה לאומית, אקדמיה ושגרירויות. פיתוח הרחובות מסביב כולל רחוב שיגיע עד "כיכר הניצחון" כאשר המלך עצמו רכש את שאר האדמות במתחם. האדריכלים מנסארט ובופרנד היו אחראים על תכנון מה שתיקרא אז "כיכר הכיבושים" (place des Conquêtes1686-1699).
תכנית יפה מאוד אבל הכסף נגמר, וגם לובואה שמימן למלך את שאהב- מלחמות ובניה, הלך לעולמו בפתאומית ב1691. העבודות הופסקו, מנסארט מקבל את המושכות ואת הקרקעות מידי המלך בשנת 1699. בעזרתם של הארכיטקטים הידועים בופרנד, קוטה ובולט הוא ממשיך בפיתוח. מנסארט "מתמן" את הכיכר, משרטט חזיתות אחידות עם ארקדות בחזית מאחוריהם הבתים עצמם. שתי קומות מעל הארקדות וגג משופע ממנו בולטים חלונות אנכיים חלקם קרויים עין השור.
משנת 1702 חלקות אדמה נמכרות בעצלתיים, מנסארט עצמו ירכוש 3 חלקות ב1703 מספרים 7-9-11 כמו גם בולט שקנה חלקות וקוטה שקנה מסביב. ספקולנטים, ביניהם ג'ון לאו שעליו ארחיב וסוכני מכס גם היו בין הקונים. אחרי חניכת פסלו של לואי ה-14 ב 1699 מקבלת הכיכר שם חדש "כיכר לואי הגדול"
(place Louis le Grand1699-1793). הכיכר עצמה הושלמה סופסוף ב1720.
1671-1729 John Law
ג'ון לאו יליד סקוטלנד היה איש כספים ממולח שלמד מתמטיקה, מסחר וכלכלה פוליטית בלונדון. אחרי שהרג יריב בדו-קרב נמלט לאמסטרדם שם למד בנקאות. כעבור עשור שב לסקוטלנד וכתב עבודה- כסף ומסחר. הוא מציע להדפיס כסף עבור המדינה. כאשר נדחה במדינתו, קיבל אישור לנסות בצרפת שהייתה נואשת לכסף למלא את הקופה שהתרוקנה עקב המלחמות הרבות. לאו הבטיח להקטין את החוב.
תכניתו של לאו, מבוססת על הקמת בנק מרכזי שמנפיק שטרות כסף במקום מתכות הזהב והכסף שהיו בשימוש. לאו מקים בפריז 1716 את הבנק שאתם מכירים היום בשם בנק ג'נרל(Banque Générale).
לאו משלב את הבנק שלו עם חברת לואיזיאנה שהיה לה את זכויות הפיתוח של שטחי צרפת במיסיסיפי ארה"ב. אם זה לא מספיק היו לו גם זכויות בסחר כותנה ועבדים. כן חברו הטוב של יורש העצר הדוכס מאורליאן שלט על כל כספי הממלכה תקופה מסוימת. ג'ון לאו עצמו התגורר באחוזת פאר, כאשר הוא חולש על מחצית מאדמות הכיכר שרכש בשנת 1718 לאחר כמה שנים טובות הגיעו התסבוכות הכלכליות שנבעו מספקולציות ולאו נמלט מצרפת בשנת 1720 ומת עני באיטליה.
פסלו של לואי ה-14
מנסארט שתכנן גם את כיכר הניצחון שם עמד פסלו של לואי ה-14 מאת דז'ארדינס, רצה כמובן פסל מפואר יותר בכיכר החדשה. הזמנה נמסרת לפסל המפורסם ג'ירארדון (François Girardon1628-1715),שמתחיל לתכנן בשנים 1685-1687 ולהכין מודל. במודל, לואי ה-14 כקיסר רומאי חובש פאה מתולתלת, יושב על סוסו ללא אוכף בגלימה רומאית, גב זקוף פנים קדימה בנחישות. הסוס עצמו צועד קדימה, רגלו הימנית מורמת רגליו האחוריות רומסות חרב ומגן של האויב. על גב הסוס גלימת בד מהסוג ששמים לפני האוכף רקום בסמל פרח הלילך. ג'ירארדון הולך בגדול ופסלו מתנשא לגובה שבעה מטרים! המודל יפה מאוד עכשיו נשאר לצקת אותו מברונזה פעולה לא פשוטה שלא נעשתה בעבר.
שנת 1692 בית היציקה של בלתזר קלר(Balthazar Keller) השוויצרי מקבל את המשימה, ויוצק בפעם אחת את כל 80 טון הברונזה דרך פתחים מרובים בתבנית. התוצאה יצאה מושלמת וזכתה לביקורות נלהבות. הפסל בינתיים יאופסן בהאנגר ברחוב השדות הקטנים Rue des Petits Champs, לא הרחק מהכיכר. ב13 באוגוסט הוא יחנך על בסיס אבן בגובה עשרה מטרים מאת אנטואן לפורטה, וחרוט בכתבי אב המנזר טלמנט.
מי שמעוניין לדעת איך נראה הפסל, יוכל לראות דגם מוקטן יותר שמוצב במוזיאון הלובר. זהו הדגם היחידי שחתום ע"י ג'ירארדון. השריד היחיד של הפסל מוצג במוזיאון קרנוולה (הרובע הרביעי): זהו רגל הברונזה של המלך, שמשקלו 150 ק"ג.אוגוסט 1792, הפסל שסימל את המלוכה יוסר ויותך במהלך המהפכה.
המהפכה הצרפתית
חתונות מלכותיות, ירידים ומפגשי החברה התקיימו בכיכר לואי הגדול במשך השנים. אך אנו כבר בימי המהפכה והכיכר שסימלה שלטון אבסולוטי של מלך הייתה על הכוונת.
בשמיני לאוגוסט 1792 קבוצת נשים בהנהגתה של טרואן דה מריקורט(Théroigne de Méricourt), שהייתה בכלל זמרת ממוצא בלגי, מוציאה להורג תשעה אסירים מלכותיים ומשפדת את ראשם על חניתות. שמה של הכיכר ישונה שוב ל"כיכר הטינה" (Places des Piques1793-1799).
שלושה ימים לאחר מכן דנטון פושט על הכיכר ונוצר על בית מס 11 שנקראה בניין הקנצלרית היום משרד המשפטים. מקים שם ממשלה זמנית וממונה לראש ממשלה זמני ושר משפטים. ב11 לאוגוסט גם זמנו של פסל לואי ה-14 הגיע לסופו, חבלים נקשרו לראשו על מנת להפילו ובמהומה נמחצת ריין ויולט ספקית חדשות לעיתונו של מאראט מתחת לפסל.
בליל ה- 20 בינואר 1793, לואי-מישל לפלטייה שהיה הקול האחרון והקובע בעד הוצאתו להורג של לואי ה-16, נדקר בסכין ע"י שומר ראשו לשעבר של המלך. הוא נפטר למחרת ביום הוצאתו להורג של המלך, בבית אחיו בכיכר ונדום. הצייר ז'אק לואי דויד התבקש להציג את גופתו על במה במרכז הכיכר. לפלטייה יהיה לקדוש המעונה הראשון של המהפכה.
פריז אחרי המהפכה
בשנת 1799 הכיכר מחליפה את שמה שוב ומקבלת את השם כיכר ונדום. השם למזלנו לא יוחלף שוב ויישאר עד היום. הועלתה גם הצעה להציב עמוד במרכז הכיכר היכן שעמד פסלו של לואי ה-14. פברואר1806נקבע כי רחוב נפוליאון לשעבר שהיום אתם מכירים אותו כרחוב השלום(Rue de la Paix) יחובר עם רחוב קפוצ'ין(Rue des Capucines) ויחצה את הכיכר מה שהוביל להריסת מנזר קפוצ'ין. הרחוב הקטן הזה יהפוך לאחד היפים והיוקרתיים בפריז במיוחד אחרי שיפוץ אזור אופרה גרנייה. אבי הפטיסרי המודרני אנטואן קארם פתח שם את הפטיסרי הראשון שלו שנסגר ב1813.
עמוד ונדום Vendôme column
במרץ ויוני 1800 עברו שתי הצעות להקים עמוד שיפאר את כל מחלקות הצבא. לפריז יועדו שניים, אחת לאומית בכיכר קונקורד והשני אזורי בכיכר ונדום. ב1803 עלתה שוב הצעה לעמוד בסגנון טראיאן כפי שניצב ברומא לכבוד הקיסר טראיאן. במקור עמוד שיחולק ל 108 לוחות מתכת ובראשו יעמוד פסלו של שרלמן-קרל הגדול. דנון מנהל המוזיאונים מציע עמוד לכבוד הצבא הגדול שיהיה עשוי מ 1200תותחים שנפלו שלל בקרב אוסטרליץ. 1806 ההצעה מאושרת ע"י נפוליאון אולם עם שינוי, במקום קרל הגדול בראש, העמוד ינציח את הניצחונות האחרונים ונפוליאון יעמוד בראש.
עמוד ונדום שנמצא במרכז הכיכר יתנשא לגובה 43.6 מטר וקוטרו 3.6 מטר תכננו הארכיטקטים ז'אק גונדוין (Jacques Gondouin1737-1818), ולפר (Jean-Baptiste Lepère1761-1844). והעבודה תמשך ארבע שנים שלמות. 425 יריעות ברונזה שבפועל הותכו מ250 תותחים, יתארו לנו 76 סצנות קרב מלמטה למעלה. את השרטוטים הכין הצייר פייר ברג'רט (Pierre-Nolasque Bergeret1782-1863).
לוחות המתכת שהונחו בספירלה מעגלית מגיעים לאורך 253 מטרים, ובתוך העמוד החלול שבבסיסו דלת כניסה 176 מדרגות ייקחו אותך לקצה. צוות פסלים מוכשרים כמו פוקו,ראמי, בוסיו, רוד ואחרים עיצבו את לוחות הברונזה שמתארים את הקרב באוסטרליץ החל מהיציאה ממחנה בולון ועד חזרת נפוליאון והצבא המנצח.
בראש העמוד נפוליאון בלבוש רומאי לראשו זר דפנה ביד ימינו חרב, וגלובוס עם סמל ניצחון ביד ימינו. את הפסל המקורי יצר הפסל אנטואן שאוד (Antoine Chaudet1763-1810), שהיה כבר בסוף חייו. הפסל נוצק ב1808 והועלה לראש העמוד בחמישי לאוגוסט עשרה ימים לפני הטקס.
בסיס העמוד עשוי גרניט מקורסיקה ומצופה תבליטי ברונזה שמתארים את השלל, תותחים, נשק ומדים של צבא אוסטריה. בחלק השני נראה שתי דמויות המסמלות ניצחון, מחזיקות לוח ברונזה עם כיתוב לטיני שמוקדש למערכה של נפוליאון. תרגום חופשי מלטינית "קיסר נפוליאון אוגוסטוס קידש לתפארת הגדולה ארמיה טור זה שהוקם מהפליז שנכבש מהאויב במהלך מלחמת גרמניה, וזכה בפיקודו בשנת 1805 בפרק זמן של שלושה חודשים".
העמוד יחנך בתאריך 15-8-1810 יום הולדתו של נפוליאון, אולם חתן השמחה עצמו לא היה נוכח. האם זה קשור לכך שנפוליאון נישא למארי לואיז, בתו של קיסר אוסטריה המובס במרץ אותה שנה?
גלגוליו של העמוד והקומונה הפריזאית
לאחר שנפוליאון מוגלה לאי אלבה, פסלו מורד בשנת 1814 ומוחלף בדגל עטור פרח הלילך, סמלו של המלך לואי ה-18 שעלה לשלטון. אחרי שמשפחת בורבון חזרה לשלוט, הפסל הותך על מנת ליצור את פסלו של אנרי הרביעי בפונט נף. רק הגלובוס ינצל ויוחזר לגרסה האחרונה של הפסל. לואי פיליפ מחליט בשנת 1831על פסל חדש, הפעם נפוליאון חוזר למדי צבא עם הכובע המפורסם, מעיל ארוך וכף ידו השמאלית בתוך המותנייה. לואי-פיליפ יחנוך את הפסל שמתנשא לגובה 3.6 מטר ומשקלו 4.5 טון, ב28 יולי 1833. זוהי יצירתו המרשימה של הפסל שארל אמיל סורה(Charles Émile Seurre1798-1858).
אם חשבתם שזהו אז תחשבו שוב, אנו מגיעים לשנת 1836 כאשר בשלטון יושב נפוליאון השלישי. נפוליאון השלישי מחליט שוב להחליף את הפסל, למה אתם שואלים? למקור! שוב נפוליאון חוזר כקיסר רומאי והפעם על העבודה מופקד הפסל אוגוסט דומונט (Augustin-Alexandre Dumont1801-1884), והפסל נחנך ברביעי לנובמבר 1836. לשמחתנו מי שרוצה לראות את הגרסה השנייה של נפוליאון מוזמן לעשות זאת בחצר האינווליד המפורסם.
הידעת? בפסל המקורי נפוליאון מחזיק חרב ביד ימינו ואת הגלובוס בשמאלו. בפסל החדש של דומונוט הם מוחזקים בדיוק הפוך.
12 אפריל 1871 תנועת ההתקוממות-הקומונה, שעלתה לאחר התבוסה בפרוסיה החליטה להרוס את עמוד ונדום, סמל לכוח וליהירות שווא. העמוד מנוסר ונופל בפני קהל רב בתאריך 16 למאי אותה שנה. כאשר הקומונה נפלה הוחלט לחדש את העמוד.
הפסל המפורסם גוסטב קורבה(Gustave Courbet) תומך קומונה נלהב, הוא שמעלה את הרעיון להשמיד את טור ונדום. לאחר נפילת הקומונה הוא חויב בשנת 1873 לשלם מכיסו עבור השחזור. הוא קיבל פריסת תשלומים ל 33 שנים שבהם ישלם 10,000 פרנק כל שנה. אך קורבה נמלט לשוויץ התיישב ליד העיירה מונטרה – בסמוך לאגם ז’נבה, עד מותו ב1877. מיותר לציין שצרפת לא ראתה ממנו כסף..
כיכר ונדום כיום
במהלך השנים הכיכר שבתחילת דרכה דווקא אירחה בעיקר בתי אופנה וחייטים, התכשיטנים היו נמצאים בכיכר רויאל. אך מאז פתח פרדריק בושרון חנות ב1893 כיכר ונדום הפכה ביחד עם רחוב Rue de la Paix, לשם נרדף ליוקרה עבור עשירי העולם. שילוב המושלם של חזיתות אחידות, חנויות יוקרה, מלון ריץ ורחוב פתוח שלוקח אותך מאופרה גרנייה עד גני טווילרי. באמצע נפוליאון בונפרטה, עומד זקוף נהנה מנוף ייחודי על העיר. הוא כבר ראה הכל, למשל ב1923 כאשר המהרג'ה מפטיאלה הודו(מחוז פונג'ב), מגיע לכיכר ונדום מלווה ב12 שומרים שנשאו 6 תיבות תכשיטים.
העמוד שאנו רואים היום במרכז הכיכר וכנראה לעוד שנים ארוכות, הוא פרי עבודתו של הארכיטקט אלפרד נורמנד (Alfred-Nicolas Normand1822-1909). עמוד זה נחנך בתאריך 28דצמבר 1875.
אם אתם מסתובבים בכיכר, שימו לב, יש 158 ארקדות, מעליהם 158 מסכות. כולם פוסלו על ידי אותו אמן, אך כולם שונים זה מזה. חזיתות הבתים מסווגים כאנדרטה לאומית.
עמוד ונדום סווג כאנדרטה היסטורית מאז 31 במרץ 1992. העמוד שופץ לאחרונה ב 2015 במימון מלון ריץ.
נהניתם מהכתבה? כנסו לכתבה על אוטל מרואה הנפלא.
