ברובע התשיעי של פריז בין שני תחנות מטרו נמצאת כיכר מונטולון. Square Montholon היא ריאה ירוקה, שרבים כמוה נטועים ברחבי העיר ומספקים מקום מנוחה לרגליים עייפות. בינתיים כאשר אנו יושבים על ספסל עץ ירוק ומקשיבים לציצוי ציפורים נלמד קצת יותר על הכיכר. איזה מסורת מציג פסל השיש, מה עלה בגורלו של הפסל שקדם לו ומי היה השכן שגר בקרבת מקום. כל זאת בכתבה שהכנתי לכם.
כיכר מונטולון Square Montholon
כיכר מונטולון עצמה פותחה בשנת 1862 ע"י ארכיטקט הגנים אלפאנד ביחד עם סלילת שדרת לאפייט והיא נמצאת על שטח של 4.5 דונם. ביחד עם הרחוב הצמוד היא נקראת על שמו של הפוליטיקאי ניקולא דה מונטולון, חבר מועצת העיר פריז ונשיא הפרלמנטים של מץ ונורמנדי. ניקולא עצמו התגורר באחוזה רחבת ידיים ברחוב 23 Bd Poissonnière אבל לא נראה לי שיושבי הפאב האירי הענק בקומת הכניסה מודעים להיסטוריה.. הבית שנבנה בשנת 1785 רשום כמונומנט היסטורי.
בגינה עצמה שני טרסות רחבות עם ספסלים ומקיפה אותה גדר ברזל מתקופת לואי-פיליפ. מה שמייחד את הכיכר הם שני דברים: האחד שני עצי דולב ענקיים בני 150 שנה בגובה 30 מטרים, כל אחד מהם מוקף בגדר. השני הוא פסל שיש גדול מאת ג'וליאן לורייה ונקרא "קתרין הקדושה". מסביב נמצא גם עץ דובדבן יפני, ארבה שחור, אדר וארזים שמספקים המון צל לגינה. תוסיפו לתפאורה גם שיחי דפנה, ורדים ודומדמניות בנוסף לפרחים רבים. שירת ציפורים מגיעה מתיבות הקינון שמפוזרות עבור ציפורי הירגיז הכחול מוסיפים לשלווה בגינה. גינת משחקים לילדים קטנים ומגרש כדורסל בצד שני משלימים את התמונה.
Square Montholon פסל קתרין הקדושה
תחילה הוצב בכיכר מונטולון פסל מאת אוגוסט קיין (Auguste Cain 1821-1894) פסל הברונזה המרשים שניצב על סלע אבן נקרא "נשר ועיט נאבקים מעל פגר דב" הפסל נתרם לכיכר בשנת 1895, אך כמו רבים אחרים פורק והותך בשנת 1942 עבור המאמץ המלחמתי. עוד יצירות של קיין שהתמחה בחיות תוכלו לראות בגני טווילרי וגם בגני לוקסמבורג והם כמובן מופיעים במפות שלי שמצורפות לכתבות. לצידו כמו שתוכלו לראות בצילום הנדיר אירח לו לחברה פסל "קוף הכסף" מאת רולאנד שסבל מגורל דומה.
את פסל הברונזה החליף פסל שיש מאת הפסל ג'וליאן לורייה (Julien-Auguste Lorieux 1876-1915). "קתרינה הקדושה, לפועל הפריזאי" הוא מחווה גם לקתרין הקדושה וגם לנשים שחובשות כובע מוזר, נגיע לזה. על הפסל אמנם חרוט 1908 אך בכיכר הוא יוצב רק בשנת 1923. לורייה עצמו לא זכה לראות את פסלו נחנך בכיכר מכיוון שנהרג בחזית מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915. לורייה מעביר לנו את האווירה החגיגית של יום זה באמצעות קבוצה של חמש נשים עם אשליה של תנועה. אך שימו לב, רק ארבעה נשים חובשות כובעים, הנערה החמישית צעירה מדי לחבוש כובע אך מוזמנת לחגיגה.
יום קתרין הקדושה
יום קתרין הקדושה נחגג ב-25 בנובמבר. ביום זה על פי המסורת, נשים רווקות מעל גיל 25 חובשות כובע מעוטר בסרט ירוק לידע, סרט צהוב לאמונה, ופרחי תפוז המסמלים נישואין. יום חגיגי זה נבחר בשנת 1920 על ידי מעצבי אופנה ותופרות כדי להפגין את מומחיותן וליצור כובעים ותלבושות מפוארות. ברובע השני התקיימה תהלוכה גדולה ברחוב, וכובענים צעדו בשמחה. מי שהייתה אמיצה מספיק, הלכה להניח כתר על פסל קתרין הקדושה בפינת רחוב קלרי, שאליו היה ניתן להגיע באמצעות סולם כבאים. בסוף היום בחר צוות שופטים את הכובע המוצלח ביותר. מסורת זו באופן טבעי הלכה ודעכה, איתה גם השיטות למציאת בעל השתנו..
"Donnez-moi, Seigneur, un mari de bon lieu! Qu'il soit doux, opulent, libéral et agréable!"
"תן לי, אלוהים, בעל ממקום טוב! מי ייתן והוא יהיה עדין, עשיר, נדיב ונעים לב!"
עלינו להבין שבתחילת המאה ה-20, נשים רבות מצאו עבודה בתעשיית הביגוד. כובעניות, עוזרות בית ותופרות, כולן ממוצא צנוע שעבדו בתנאים קשים ושעות ארוכות. את ההפסקות היו עושות בגינות ציבוריות בדיוק כמו כיכר מונטולון (Square Montholon). קתרין הקדושה עצמה הלכה לעולמה בגיל 18 בלבד לאחר עינויים קשים מאחר שסירבה לוותר על אמונתה וגם להינשא לקיסר מקסנטיוס בתחילת המאה הרביעית. את מקום קבורתה כנראה המבוגרים ביננו ביקרו, מנזר סנטה קתרינה למרגלות הר סיני, היכן שמשה הבחין בסנה הבוער.
מה באזור
אם אנו כבר פה בואו נגלה מה יש בסביבה:
- 23 Bd Poissonnière אחוזתו של ניקולא דה מונטולון.
- Rue Papillon ו Rue Bleue ביתו של התליין שארל סנסון היה עומד בפינת רחובות אלו. מכירת הבית ע"י יורשיו והריסתו אפשרו את סלילת הרחובות. הגנים של הבית השתרעו עד לשטח כיכר מונטולון של היום.
- 91 Rue du Faubourg Poissonnière שער היסטורי של בסיסי המשמר הצרפתי אז בזמנו על שטח שכונת "צרפת החדשה".
- פינת הרחובות Cléry ו Poissonnière נמצא פסלה של קתרין הקדושה (15 דקות הליכה מהכיכר).
בואו לגלות את הרובע התשיעי בכתבות הבאות:







