בית הקברות פר לשז פריז הוא המוזיאון הפתוח המרתק בעולם מבחינתי. אז איך אפשר לבחור 14 קברים יפים במיוחד מאת מאות? למה לא 20 או 30? התשובה היא כי קצרה היריעה, אני יכול למלא ספר באנקדוטות וסיפורים, זה לא יגמר. הבחירה היא אישית שלי, שבה אביא קברים מפורסמים ודמויות שכולנו מכירים או נכיר.. אז בואו ניכנס ונתחיל באגדה רומנטית בת מאות שנים.
הקבר הרומנטי של פר לשז Héloise & Abélard
בשנת 1795 אלכסנדר לנואר פותח מוזיאון למונומנטים צרפתיים ומטרתו להציל ולשמר פסלים, קברים ומונומנטים שנהרסו בזמן המהפכה. בין הגופות שאותם איתר והציל נמצאים מלכים רבים אך גם אלו של מולייר, ז'אן לה פונטיין ואבלר ואלואיז. כאשר נסגר המוזיאון תחת שלטון בורבון שחזר לשלטון, קברי מלכים הועברו לסן דני, השאר לפר לשז. פייר ניקולא בוולט יפסל לבקשתו את פסליהם של אבלאר ואלואיז להציב על הקפלה. תחילה יעוצב הקבר שמעליהם שני הפסלים, מאוחר יותר לנואר יעצב קפלה מרשימה שתבנה בעזרת שרידים ממנזרים שונים. אורחת מיוחדת הגיעה ב- 27 אפריל 1817 לבחון את התוצאה, שמה ג'וזפין בונפרטה. וכך בתאריך 16 יוני 1817 לאחר מיסה בכנסיית סן ז'רמן דה פרה הארונות הועברו לפר לשז וקברם של שני האוהבים הפך לאטרקציה מרכזית עד היום. הקבר הוכרז מונומנט היסטורי ב 1983.
הכתובת בצד הקבר מספרת לנו את הבא:
פייר אביילארד, מייסד המנזר הזה חי במאה השתיים עשרה, הוא הבחין בעומק הידע שלו ובנדירות הכישרון שלו. עם זאת, הוא פרסם חיבור על השילוש שנידון על ידי מועצה שהתקיימה בסוסונס בשנת 1120. הוא חזר בו מיד בכניעה מושלמת וכדי להעיד שיש לו רק רגשות אורתודוקסים, הוא עשה את שלושת אלה מאבן יחידה זו. דמויות המייצגות את שלושת האנשים האלוהיים בטבע אחד, לאחר שקידשה את הכנסייה הזו לרוח הקודש שאותה כינה paraclete ביחס לנחמות שטעם במהלך הנסיגה שעשה במקום הזה. הוא התחתן עם אלואיז שהייתה המנזר הראשונה שלו. האהבה שאיחדה את דעתם במהלך חייהם ושנשמרה במהלך היעדרותם על ידי האותיות העדינות והרוחניות ביותר, איחדה את גופם בקבר זה. הוא מת ב-21 באפריל 1143, בן 63, לאחר שנתן שני סימנים של חיים נוצריים ורוחניים.
מאת גברת מנזר גבוהה מאוד וחזקה מאוד קתרין דה לה רושפוקו. 3 ביוני 1701
המנושק ביותר בפר לשז Oscar Wilde: 1854-1900
כאשר נפטר אוסקר ווילד בפריז ב-30 לנובמבר 1900 נערכה לו מיסה בכנסיית סן ז'רמן דה פרה ולאחריה הוא נקבר בבית הקברות בגנו מחוץ לפריז. בשנת 1908 רוברט רוס, המוציא לפועל הספרותי של ווילד פונה ליעקב אפשטיין שהיה פסל לא מוכר בזמנו ומזמין ממנו קבר. לאחר בדיקות ועבודת מחקר, אפשטיין מחליט לחצוב מונומנט מגוש אבן שלם. הקבר נחצב מגוש אבן גיר של 20 טון ממחצבה באנגליה והעבודה נמשכה 9 חודשים. ספינקס עירום ומכונף, לראשו כתר מזכיר ספינקס או שור אשורי כמו שאנו יכולים למצוא במוזיאון הלובר בפריז. כאשר הגיע הקבר בשנת 1914 לצרפת שלטונות המכס היו המומים מגוש האבן הענק אך במיוחד מהאשכים המעופפים של אוסקר ווילד וכך מצא עצמו הקבר במעצר משטרתי! כן, גם במותו הצליח ווילד לייצר שערוריות.
כאשר הגיע לבסוף המונומנט לפר לשז דרשו השלטונות לכסותו בברזנט, עניין של צניעות.. וכך היה שנתיים תמימות. דרך אגב כאשר ברנקוזי היה מבקר בפר לשז הוא דאג להסיר את הברזנט, טוב הוא גם היה חובב שערוריות. באוגוסט 1914 רוברט רוס, חברו הקרוב של ווילד יצר לוח בצורת פרפר לכסות את אשכיו של ווילד. בואו נאמר בעדינות שאפשטיין לא היה שבע רצון. במשך שנים נהגו מבקרים להשאיר מזכרות, לרשום שירים על גוש האבן ובמיוחד להשאיר סימני ליפסטיק אדום. כיום הקבר מוגן ע"י חומת זכוכית עבה שהושלמה ב 2014 ושלט המתכת אומר לנו "כבדו את זכרו של אוסקר ווילד ואל תשחיתו את קברו. הוא מוגן בחוק כמונומנט היסטורי ושופץ ב-1992. האשכים עצמם הוסרו/ נגנבו ב-1961 באקט ונדליסטי והוחלפו בשנת 2000 באחרים..האגדה אומרת שהם היו מונחים על שולחנו של מנהל בית הקברות כמשקולת נייר ואני עם אגדות לא מתווכח.
המלחין המפורסם Frédéric Chopin: 1810-1849
המלחין והפסנתרן הנודע פרדריק שופן הגיע לפריז ב 1831 כמו פולנים רבים שנמלטו מארצם. הווירטואוז הפולני נחל הצלחה רבה והופיע בסלונים רבים אותם העדיף על פני אולמות גדולים. שופן התפרנס בעיקר משיעורי פסנתר אישיים לאריסטוקרטיה הצרפתית. שופן שלא היה איש בריא במיוחד לאחר שחלה בשחפת נפטר בדירה בכיכר ונדום 12 ב 17 אוקטובר 1849 כאשר הוא בגיל 39 בלבד. הלוויתו של שופן נערכה בכנסיית מדלן וגופתו נקברה בפר לשז אך ללא ליבו שחזר עם אחותו לודוויקה לפולין. ביום השנה למותו ב 1850 נחנך האנדרטה לכבודו של שופן מאת אוגוסט קלסינגר הפסל הנודע. קלסינגר, שגם יצר את מסכת המוות של שופן, פיסל את יוטרפה מוזת המוזיקה ליר(נבל קטן) בידה. הקבר תמיד שמור, תמיד מטופח ופרחוני מהווה לעליית רגל מכל העולם.
המאוזולאום הגדול ביותר 1779-1818 Baroness Stroganova
הקבר/מאוזולאום הכי גדול והכי מרשים בפר לשז הוא ללא ספק קברה של הברונית אליזבטה אלכסנדרובנה סטרוגונובה דמידוף, ומי שמעוניין יכול גם לגור כאן ואני אסביר בהמשך. אליזבטה לבית סטרוגונוף נישאה לרוזן ניקולאי מבית דמידוף, ואת רוב חייה העבירה כמובן בפריז. השניים הפכו לתומכי נפוליאון הראשון, אך המתיחות בין רוסיה לצרפת החזירו אותם הביתה. הברונית החליטה לחזור לחיות בנפרד בפריז עד מותה בגיל 41 בלבד לאחר מחלה. בנה, אנטולי דמידוף יזמין עבורה קבר מהארכיטקט ג'ונה שאטיון, וזה מכין מאוזולאום משיש קררה ועשרה עמודים דוריים כאשר הקבר עצמו ביניהם. בשנת 1825 הקבר שהיה מוצב בחלקה 39 של היום יעבור לחלקה 19 בשדרת הדרקון עם נוף מרשים.
לאון דנג'וי הוזמן לעצב מחדש את הקבר שלמעשה פורק לבנה אחרי לבנה והוזז למיקום החדש. עכשיו הקבר המקורי יעמוד על היכל ענק עם דלת למטה כאשר מדרגות לוקחות אותך למעלה לשדרה. מי שיתקרב יבחין בתבליטים שונים כמו סמל המשפחה, פטיש, צובל וראשי זאב שמרמזים על מקורות הון המשפחה. את הקבר עצמו שנמצא על המזבח קשה לראות ואולי טוב שכך כי החלק העליון עשוי קריסטל..
בקבר המקורי הייתה כתובת:
כאן טמון האפר של אליזבטה דה דמידוף ברונית דה סטרוגונוף, נפטרה ב-8 אשתו של דמידוף חבר מועצת החסידים והצ'מברליין של הוד מעלתו קיסר רוסיה, מפקד מסדר יוחנן הקדוש מירושלים. MDCCCXVIII
כיום יש כתובת חדשה במקום המקורית:
כאן נח האפר של אליזבטה דה דמידוף ילידת הברונית דה סטרוגונוף שמתה ב-8 באפריל 1818.
עכשיו האגדה אומרת שבצוואתה של הברונית נכתב כי מי שמוכן לגור בקבר במשך שנה ולטפל בו יזכה במיליון דולר. אך אתה צריך להישאר לידה במשך שנה, אתה יכול לאכול לשתות לקרוא ספר אך אסור לך לעזוב את המתחם אפשר לצאת להליכה שעה ביום, יכולים להביא לך אוכל מבחוץ ע"י שליח(וולט?). וכן היו הרבה שהתעניינו בתנאים, אחד האמיצים שבהם החזיק מעמד שלושה שבועות עד שנשלח לטיפול נפשי.
דרך אגב, בנה אנטולי יתחתן עם מתילד בונפרטה בתו של ג'רום אחיו הצעיר של נפוליאון בונפרטה. חלקה 39
האישה המתאבלת RASPAIL 1794-1878
פרנסואה וינסנט רספאי היה כימאי ופוליטיקאי רפובליקני, שנכלא וגם הוגלה מצרפת לפרקים. מועמד לנשיאות צרפת מול נפוליאון השלישי ומורד. על שמו של רספאי נקראו שדרות רספאי ותחנת המטרו רספאי, סביר להניח שיצא לכם להכיר. קברו בפר לשז הוא אחד המרשימים ואחראי לו הפסל המפורסם אנטואן אטקס(שער הניצחון). נראה פסל שמדמה את רוחה של מאדם רספאי מותחת את ידה אל החלון המסורג כמו נפרדת מבעלה שהיה כלוא אחרי המהפכה של 1848. חלקה 18
בית קברות פר לשז כסמל פוריות..Victor Noir: 1848-1870
כיצד הופך קבר לסמל לפוריות? ויקטור נואר דווקא נולד כיהודי בשם איבן סלמון, המיר דתו לקתולי והיה עיתונאי צרפתי בעיתון לה מרסייז. בשנת 1869 פרץ סכסוך בין שני עיתונים מקורסיקה, האחד ל'אווניר תומך נפוליאון והשני לה רבנש מתנגד לו. לה רבנש מפרסם מאמר חריף נגד שלטון בונפרטה מה שלא מצא חן בעיניי הנסיך פייר שתבע את עלבון המשפחה. הנסיך פייר בונפרטה, אחיינו של נפוליאון בונפרטה ודודנו של נפוליאון השלישי, שלח מכתב זועם למערכת העיתון והזמינם לדו קרב לא פחות. מכאן לשם נשלחו ויקטור נואר ואולריך דה פונוויל להסדיר את תנאי הדו קרב אך העניינים הסתבכו. הנסיך בונפרטה הזועם סטר על פניו של ויקטור נואר שלף אקדח וירה בו בחזה. בבית המשפט יטען הנסיך כי נואר תקף אותו ראשון והוא ירה בו להגנה עצמית.
ויקטור נואר יקבר תחילה בבית הקברות בנואי ב 12 לינואר 1870 והוא רק בגיל 21. בשנת 1891 הועברה גופתו של ויקטור נואר לבית הקברות פר לשז בפריז. פסל הברונזה בגודל טבעי פוסל על ידי ז'ול דאלו, שניים מיצירותיו תוכלו לראות בגני לוקסמבורג. דאלו בחר לתאר את ויקטור נואר ברגע מותו, שוכב על הקרקע לאחר שנורה. מסיבות לא ידועות, דאלו החליט לתת לפסל בליטה ניכרת בחלציו, מה שגרם להיווצרות מיתוס ממש מוזר שהפך עם הזמן את קברו של ויקטור נואר לסמל של פוריות ואושר מיני.
הנוסחה פשוטה- נשקו את הפסל על השפתיים, שפשפו את הבליטה במכנסיו ותפילו פרח בכובע, זה המתכון לפוריות מוגברת וחיי מין מאושרים. אני אפילו אפרט- אם אתם רוצים למצוא בעל/מאהב יפה, אתם צריכים לנשק את השפתיים של נואר. אם את רוצה להיכנס להריון, עליך לגעת ברגל ימין שלו, ואם את רוצה ללדת תאומים, את צריך לגעת ברגל שמאל שלו. על פי המיתוס, תינוק יגיע זמן קצר לאחר מכן ורווקות ימצאו בעל תוך שנה.
לפי הממצאים על הפסל עצמו, המיתוס חי וקיים ואנשים לוקחים אתו ברצינות רבה. השפתיים, המפשעה והנעליים של ויקטור נואר מבריקים, בעוד שבשאר גופו נשאר הגוון הירקרק הרגיל של ברונזה מחומצנת. לכן בשנת 2004 הוצבה גדר מסביב לפסל של נואר עם שלט אזהרה: "כל נזק שייגרם מכתובות גרפיטי או שפשוף מגונה יועמד לדין". אבל זה הרגיז הרבה נשים כך שהגדר נהרסה במהרה. נשים שהשפשוף עבד עבורן חוזרות לבקר ומכניסות תמונות ילדיהן או חפצים אחרים בתוך הכובע. איפה תמצאו עוד סיפורים כאלו בבית קברות?
פר לשז- Georges Rodenbach: 1855-1898
ג'ורג' רודנבך היה משורר וסופר יליד בלגיה לאם צרפתייה ואב גרמני. את 10 שנותיו האחרונות העביר בפריז שם שימש כתב עיתון ז'ורנל דה בריסל. קברו של רודנבך הוא מיוחד בעיניי, דמות מתפרצת מתוך גוש גדול של גרניט שבור, ידו מרימה את החלק העליון של הגוש. האם זהו סמל לכך שאפילו הקבר אינו יכול להחזיק את רוחו? כנראה שכן, ושימו לב לידו שמחזיקה בהתרסה פרח כאילו הוא לועג למוות. רגע, אתם בטח שואלים מי אחראי ליצירה אז אני אפתיע אתכם, זאת היא. תכירו את שרלוט בסנארד אשתו של הצייר פול-אלברט בסנארד. שרלוט יצרה דיוקן רב עוצמה של פלג גוף עליון מברונזה ופרח בידו שיוצא מהסלע. לא סתם הרבה אנשים מחפשים לצלם את הקבר המיוחד הזה. רודנבך עצמו נפטר בגיל 43 בלבד מאפנדיציט. חלקה 15
Theodore Géricault: 1791-1824
תאודור ז'ריקו היה מה שנקרא צייר רומנטי. ציורו המפורסם ביותר, רפסודת המדוזה, מוצג במוזיאון הלובר. גם כאן קבר הברונזה נוצר ע"י אטיין אטקס שפיסל גם את קבר רספאי . ז'ריקו שוכב למעלה, כן צבע בידו האחת ומכחול בשנייה. תבליט הברונזה בחזית מציג את ציורו המפורסם רפסודת המדוזה. מאחור נראה עוד תבליט שמדמה את ציורו פרש מלכותי פצוע עוזב את שדה הקרב. מלפנים תבליט מתוך ציורו קצין המשמר הקיסרי מסתער על סוסו. אל תחמיצו את הקבר שנמצא בחלקה 12.
Fernand Arbelot 1880-1942
פרננד ארבלו היה מוזיקאי, שחקן ואדריכל. מעבר לזה לא ידוע הרבה עליו אך בכל זאת זכה לתהילה רק בזכות קברו המיוחד. השמועות אומרות שרצח את אשתו והתאבד, אך אין לכך סימוכין. ולי זהנשמע קצת מוזר. הסיבה לכך שרצונו היה שלאחר מותו, להביט לנצח על פניה של אשתו. הקבר תוכנן על ידי הפסל והצייר הבלגי אדולף וונסארט (1873-1954) והושלמה בשנת 1946. על הקבר בחזית מתחת לרגליו נכתב:
Ils furent emerveilles du beau voyage qui les mean jusq'au buot de la vie
(הם התפעלו מיופיו של המסע שלקח אותם לסוף החיים).
Victor Schoelcher 1804-1893
סיפור של אב ובן. ויקטור שולשר היה פוליטיקאי ועיתונאי, פעיל ופילנתרופ נגד העבדות. ויקטור פעל רבות לסיום העבדות במושבות הצרפתיות ב-1848, ונקבר במקור בבית הקברות פר לשז. אביו של ויקטור מארק שולשר (Marc schoelcher 1766-1832) היה בעלים של מפעל פורצלן ואף צירף את בנו ויקטור לעסק. זה יהיה בעקבות נסיעתו של ויקטור לארה"ב ומקסיקו בשנת 1829 שהוא יחל בפעילותו נגד העבדות. ויקטור נכנס לפנתיאון בשנת 1949 כדי לחגוג מאה שנה לביטול העבדות וכפי שביקש במפורש בצוואתו אביו מארק שולשר הועבר יחד איתו מבית הקברות פר לשז שם היו טמונים יחד. מעניין שויקטואר אמו של ויקטור לא קבורה עמם בפר לשז למרות שהקבר והפסל נוצרו מירושתה.
הפסל שעל קברם הריק בפר לשז נוצר על ידי אלכסיס-היפוליט פרומנג'ר. מתחת שעון חול מכונף עם שני נחשים, נראה את דמותו של מארק שולשר ספר בידו משוחח עם עובד במפעל הפורצלן, כלי עבודה בידו. הפסל הוצג לראשונה בסלון פריז בשנת 1840.
הפסל והמדליסט עמנואל האנו יפסל את מדליון הפורטרט של מארק שולשר בתחתית הקבר.
1817-1883 princess zenaide dolgorouky -Chatiloff
זנייד שטילוף נולדה כוויסקונטית שטילוף בשנת 1817. יופיה הקנה לה את הכינוי "הסיגלית של סנט פטרסבורג". זנייד נישאה בגיל 16 לנסיך ז'אק לובאנוף רוסטו, והיא הופכת לנסיכה דולגורוקי משושלת רוריק. כשבעלה נפטר, קיבלה בירושה הון רב, חלקו משמש לרכישת אוספי אמנות ותכשיטים. יש לה גם אוסף מרשים של דיוקנאות של משפחתה, אך אהבתה הגדולה הם יהלומים ואבנים יקרות אחרות. בבעלותה ארמון ענק במוסקבה עם פארק גדול מסביבו שניצל משריפה במהלך המערכה הרוסית של נפוליאון ב-1812.
מתחם הבניינים הפך ל"הרמיטאז' הקטן". מכונסים כאן כל האוצרות שצברה ברחבי העולם. הנסיכה מתה בשנת 1883 בפריז. היא נחה עם הנסיכה ורה לובאנוף דה רוסטופ, לבית דולגורוקי, שמתה בפריז ב-1919.
Princess Wéra Lobanoff de Rostoff, née Dolgorouky
נראה שהיא נולדה ברוסיה בשנת 1836 לאחת ממשפחות הנסיכים הרוסיות הוותיקות ביותר: דולגורוקי, משושלת רוריק, משפחה שהייתה קרובה מאוד לבני הרומנובים. בשנת 1858 נישאה הנסיכה ורה דולגורוקי לאדם עשיר מאוד, הנסיך ז'אק לובאנוף דה רוסטופ. למרבה הצער, היא התאלמנה רק כמה שנים לאחר מכן ולא היו לה ילדים.
בהיותה אישה חכמה מאוד, היא הייתה אחת מהאריסטוקרטיות הרוסים המעטים שהבינו את המצב המסוכן שבו הייתה רוסיה בתחילת המאה. זמן קצר לאחר שהמהפכה של 1905 נמחצה על ידי המשטרה של הצאר ניקולא השני, היא החליטה לעזוב את ארצה לנצח. היא עברה לפריז, במלון מפואר, ולשוויץ, בווילה "זינה" בוווי. במקביל, היא החלה להוסיף שוב ושוב לקולקציית התכשיטים הגדולה ממילא שלה. לחבריה שנבהלו לראות כמה תכשיטים היא קונה, היא פשוט אמרה: "אני לא מבזבזת את ההון שלי, אני בונה תכשיט שני". וכמה שהיא צדקה!
הנסיכה ורה לובאנוף דה רוסטופ מתה באפריל 1919 ונקברה בפריז בבית הקברות המפורסם פר לשז. קברה שוחזר לאחרונה וקבוצת השיש הניצבת עליו מוגנת כעת על ידי לוחות זכוכית עבים.
Cino Del Duca 1889-1967
אני מתאר לעצמי שרבים עברו על פני פסל ברונזה מרשים שבה נראת דמות מחזיקה דמות אחרת. זהו קברו של צ'ינו דל דוקה האיטלקי, איש עסקים ומפיק סרטים. צ'ינו שעבר לפריז ושם צבר את הונו יקים חברת הוצאת מגזינים. תושבי צרפת יכירו את המגזין Télé Poche(טלוויזיה בכיס) והעיתון היומי Paris Jour שנסגר. פרנצ'סקו מסינה פיסל בברונזה Pietà מדהימה בפרטים שלה. פיאטה (חמלה באיטלקית) באמנות הנוצרית, הוא נושא שמתאר את מריה הבתולה הקדושה מערסלת את גופו בן התמותה של ישו לאחר ירידתו מהצלב. צ'נו קבור יחד עם אשתו סימון שנפטרה בשנת 2004. חלקה 53.
Henry de Triqueti 1804-1874
לפני סיום הייתי חייב להכניס לרשימה את הפסל אנרי דה טריקטי, האיש ודלתות הברונזה של כנסיית מדלן. תבליט הברונזה על קברו מראה לנו את תחייתו של לזרוס, ישו עומד ולזרוס כורע לרגליו. תזכורת: ישו הקים לתחייה את לזרוס(אלעזר) שגסס ונפטר לאחר ארבעה ימים. יש האומרים שזה נעשה במכוון ע"י ישו לגרום לאנשים להאמין בדרכו.
וכך עד היום נפתחת תפילת האשכבה בהלוויות נוצריות:
אנוכי התקומה והחיים, המאמין בי יחיה גם כי ימות. וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם" (יוחנן 11, פסוקים 25-26)
טריקטי בעצמו פיסל את היצירה בשנת 1862. מתחת שלט שמציין את בנו אדוארד שנפטר בגיל 21 לפי הציווי ואהבת לרעך כמוך והמשפט: הוא נתן חיים שאחרים יזכו בחיים.
Cléo de Mérode 1875-1966
לסיום הקבר שאהוב עליי אישית הוא זה של קליאו דה מרוד, האישה והתסרוקת. הפסל שעל קברה כמו יתעורר לחיים כל רגע. הפסל הספרדי ובן זוגה בשנים 1906-1913 לואיס דה פריאנט יפסל כבר ב 1909 את דמותה. קליאו רוכנת על קבר אימא מבכה את מותה, ולפעמים ניתן לראות ששפתותיה בגוון אדום. דמותה זורמת, כמעט אנושית זר פרחים בידיה, לואיס פיסל את אהובתו בשלמות. חלקה 90.
אני מקווה שנהניתם מכתבה זו אז הרשו לי לסקרן אתכם עם 12 סיפורים מעניינים מפר לשז.
לפוסט הזה יש 2 תגובות
תודה יפה מאד
תודה לך