La ruche paris - הכוורת
כוורת הדבורים- La ruche paris היא פיסת היסטוריה נדירה בפריז. אחד המקומות הסודיים והיפים בפריז נוסד ע"י הפסל אלפרד בושה(Alfred Boucher1850 – 1934) בשנת 1902. מטרתו של הפסל האמיד- להקים מושבת אומנים לחסרי אמצעים כלכליים, מקום שבו יכלו ליצור, לאכול וללון.
אלפרד בושה חברו של הפסל אוגוסט רודן והמנטור של קמיל קלודל היה איש עמיד. הוא רוכש 5 דונם אדמה ברובע 15, ובמרכזה הציב פבליון שקנה במכירה פומבית של פריטים שנמכרו לאחר סיום התערוכה האוניברסלית של 1900. את מסגרת הברזל ששימשה לביתן יין תכנן לא אחר מאשר גוסטב אייפל. בעזרת אחיינו הם מתחילים לבנות מבנה עגול מלבנים בין שני קומות ומעליו הניחו את מסגרת הפלדה המחודדת וכך נוצרה הרוטונדה המפורסמת. גם שער הכניסה שקיים עד היום נקנה בתערוכה האוניברסלית, וכך גם מסגרת הכניסה לרוטונדה שעשויה מאבן שמכל צד פסל בדמות אישה ובאמצע הדלת האדומה, נפלא!
רובע 15 פריז- רוסיה הקטנה
בשנת 1902 נוספו מבנים נוספים מסביב לרוטונדה, בתי מלאכה וגינה שקיום זרועה בפסלים. המקום נחנך רשמית ב1903 ורבים מהאומנים שאנו מכירים כיום התחילו במקום הזה חסרי פרוטה. האומנים חיו בצפיפות וללא מותרות, דבר אחד עשה אותם מאושרים, חלונות הזכוכית. אלו היו רבים וגדולים שהכניסו אור לחללים ואפשרו לצייר ולפסל, וזה מה שהיה חשוב. דמי שכירות היו סמליים, ואם לא יכולת לשלם לא זרקו אותך החוצה. רעב? חצי שעה הליכה ויכולת לאכול מרק משביע אצל הציירת הרוסיה מארי ואסילייף(Marie Vassilieff 1884 –1957) ובאותה הזדמנות להצטרף לשיחות על אומנות כמובן.
יש לזכור שבאותה תקופה שכונת מונפראנס ברובע 14 וחלקים מרובע 15 נקראו "רוסיה הקטנה", אזור מגורים מועדף על גולים רוסים כאשר את השפה יכולת לשמוע בכל פינה וכל בית קפה בשכונה. במרכז הרוטונדה החלל הגדול שימש לתערוכות של האומנים וגם מודליות היו במקום כאשר מסביבם האומנים משרבטים בעפרונות פחם. במקום היה גם תיאטרון בעל קיבולת של 300 איש אך לצערנו הוא לא קיים יותר.
הדיירים המפורסמים של לה רוש
הרבה דיירים מפורסמים ירדו ברציפי תחנת הרכבת בפריז. מרביתם יהודים שנמלטו מהפוגרומים בארצות מולדתם במזרח אירופה ומרכזה. בין הדיירים המפורסמים שהגיעו ל La ruche paris יכולנו למצוא את:
- מארק שאגאל מגדולי האומנים היהודים עד היום.
- הצייר והקולנוען יוסף פרנאן לז'ה.
- הפסל אוסיפ זאדקין ממוצא רוסי שיצירה שלו תמצאו בגני לוקסמבורג.
- הסופרים גיום אפולינר ומקס ז'קוב.
- מואיז קיסלינג הצייר הנפלא אחד מאושיות התרבות של פריז דאז.
- אמדאו מודיליאני הצייר הגאון שאהב לשתות והרבה.
- קונסנטין ברנקושי הפסל הרומני, שלא חלם שפסל אחד קטן שלו ידון שנים בבתי משפט אבל זה סיפור אחר.
- דייגו ריבירה מארגנטינה בן זוגה של פרידה קאלו בתקופה שחי בפריז.
- אפשטיין, שפירו, גרנוביץ וליפשיץ.
- כאשר חיים סוטין ירד מהרכבת בגר דה לסט היה לו בכיס פתק שעלים רשום "לה רוש" שאותו הראה לעוברי אורח עד שהגיע למקום.
לאחר מלחמת העולם השנייה מצבו הכלכלי של בושה כבר לא היה מזהיר והמקום מדרדר ונזנח, 1934 אלפרד בושה הולך לעולמו נשכח וחסר כל.
מושבת האומנים לאחר מלחמת העולם השנייה
מלחמת העולם השנייה בפתח וגרנובסקי ואפשטיין נתפסים ונשלחים למחנות ההשמדה. במקום הייתה פעילות של המחתרת הצרפתית שגם החביאה כלי נשק במקומות שונים בשטח. לאחר המלחמה אומנים חדשים מגיעים ומפיחים רוח חיים חדשה במקום.
ב1955 מגיעים מאיטליה אומני המוזאיקה לינו מלנו ולואיג'י גווארדילי מכניסים קצת "צבע" אבל גם מכינים עבודות עבור אומנים כמו שאגל, בראק ולגר.
שיכון העוני שנקרא לה רוש La ruche paris עמד להימכר ע"י יורשי אלפרד בושה ליזמי נדל"ן, מדהים עד כמה כלום לא השתנה עד היום..אך זה לא עמד לקרות. מארק שאגל ביחד עם הסופר סארטר והפסל האמריקאי קלדר מארגנים פגישות שנועדו להציל את המקום ההיסטורי החשוב. מכירת אומנות מתבצעת אך הכסף לא מספיק אך לעזרת המקום נחלץ איש העסקים האמיד רנה סיידו ומשלים את החסר וגם מקים את קרן לה רוש- סיידו לאומנים צעירים.
כיום לה רוש הוא מקום פרטי שמקיים סיורים בימי מורשת או תאריכים ספצפיים בשנה. אין כניסה לקהל הרחב. בכל מקרה ממליץ לעבור ולהתבונן מבעד לשער הברזל אחרי שקראתם כתבה זו, אוהבי פריז לא יצטערו. את המקום ניתן להכליל במסלול טיול באזור שאני מכין לכם ואפרסם בקרוב. תהנו.
- הערה: זכיתי להיכנס למקום בשנת 2017 ולטייל בחצר המדהימה, לצלם ולספוג את האווירה. הוקסמתי מהמקום ושבתי אליו בביקורי האחרון אך לא זכיתי להיכנס. פעם הבאה.
- בואו להכיר את האיש שבקיר
- רוצים לדעת איזה שעון היה למארי אנטואנט?
