הוטל דה ויל (Hôtel de Ville) הוא הרבה מעבר לבניין עירייה סטנדרטי; הוא מהווה את הסמל המובהק ביותר לריבונותה של פריז ולחוסנה לאורך המאות. המבנה המרשים, הממוקם ברובע הרביעי על גדות נהר הסן, משמש כמרכז השלטון המקומי מאז המאה ה-14 ועד היום. עבור תיירים, מדובר באחת התחנות המרהיבות ביותר בעיר, המשלבת פאר אירופאי קלאסי עם סיפורים היסטוריים שעיצבו את פניה של צרפת המודרנית.
כאשר פוסעים ברחבה הגדולה שלפני הבניין, המכונה "כיכר העירייה" (Place de l'Hôtel-de-Ville), קשה שלא להתרשם מגודלו העצום של המבנה ומהפרטים הקטנים המעטרים אותו. זהו מקום שבו נפגשים עבר והווה – מצד אחד טקסים ממלכתיים וקבלות פנים למנהיגי עולם, ומצד שני אירועי תרבות, החלקות על הקרח בחורף והקרנות סרטים בקיץ. במאמר זה נצלול לעומק הנשמה של הבניין הזה, נבין איך הוא שרד שריפות ומהפכות, ונכיר את האלמנטים שהופכים אותו ליצירת אמנות ארכיטקטונית.
הוטל דה ויל (Hôtel de Ville) היסטוריה של דם, אש ותקומה
ההיסטוריה של הוטל דה ויל מתחילה בשנת 1357, כאשר אטיין מרסל, ראש הסוחרים של פריז, רכש את "בית העמודים" כדי להפוך אותו למקום המפגש של מועצת העיר. המיקום נבחר בשל קרבתו לנמל הנהר המרכזי, שהיה עורק החיים הכלכלי של פריז באותה תקופה. מאז, המבנה עבר גלגולים רבים, אך האירוע הדרמטי ביותר התרחש במאי 1871, במהלך הקומונה הפריזאית, כאשר הבניין הועלה באש על ידי המורדים, מה שהוביל להרס מוחלט של פנים המבנה ושל ארכיון העיר היקר.
למרות ההרס הטוטאלי, עיריית פריז החליטה לשקם את המבנה ולהחזירו לימיו הגדולים. תהליך השיקום נמשך קרוב לעשור והסתיים בשנת 1882, תוך שמירה על המבנה החיצוני המקורי אך עם שדרוג משמעותי של חללי הפנים בסגנון הרפובליקה השלישית. כיום, הביקור במקום מספק הצצה נדירה לרגעים הגדולים של צרפת, כולל הכרזת השחרור של פריז על ידי שארל דה גול ב-1944 מהמרפסת המפורסמת של הבניין.
בשנת 1553 החליט המלך פרנסואה הראשון להקים בניין עירייה כראוי לעיר הגדולה באירופה. האדריכל דומיניקו דה קורטונה האיטלקי(בוקדור) הכין תכנית בסגנון רנסנס כאשר ארכיטקט המלך פייר דה שמביג' מפקח על העבודות. הבנייה עצמה תסתיים רק בשנת 1628, לאחר מלחמת הדת בתקופת שלטונו של לואי ה-13.
ראש הסוחרים האחרון של פריז, ז'אק דה פלסלס נרצח כאן ע"י המון זועם ב-14 ביולי 1789. הכיכר הגדולה מול העירייה נקראה כיכר גרב, ושם לאורך השנים היו הוצאות להורג רבות בהשתתפות קהל רב. גרב בצרפתית מתייחס לאזור מישורי מכוסה חצץ או חול הממוקם על חופי או גדות גוף מים. במקרה הזה האדמה הייתה לגדת הסיין שם היה נמל הנהר הראשון בפריז.
פסלו של דה קורטונה(דה בוקדור) נמצא בדיוק מעל השער הימני בבניין העירייה.
ז'אן-סילבן בייי jean-sylvain bailly אסטרונום, מתמטיקאי ובונה חופשי יהפוך לראש העיר הראשון של פריז ב-16 ליולי 1789 כאשר יום למחרת יעניק את סמל סיכת הטריקולור למלך לואי ה-16. כמה סמלי זה ששניהם ימצאו את עצמם בעתיד נפרדים מראשם בגליוטינה.
הוטל דה ויל: ארכיטקטורה של פאר ויוקרה צרפתית
השרפה הראשונה בבניין העירייה התרחשה כבר בשנת 1652 במהלך הפרונד. אז נשרפו השערים ועל הדרך נטבחו חברי מועצת העיר שהיו קרובים לקרדינל מאזרין. בעקבות זאת מי שהיה אז ילד והפך ללואי ה-14 יעבור למלוכה אבסולוטית ויעביר את מעונו ובית המשפט לוורסאי. שחזור בניין העירייה נמרח על פני 19 שנה 1873 ל-1892 תחת האדריכלים תאודור באלו ואדוארד דפרת', שזכו בתחרות הציבורית לשיקום הבניין. התוכנית שהוכנה באה לשחזר את בניין הרנסנס המקורי מהמאה ה-16 עם עדכונים והרחבה כמובן. רק אזכיר שתאודור באלו (Théodore Ballu) היה ארכיטקט השיפוץ של מגדל סן ז'אק בפריז וכן כנסיית הטריניטה.
הידעת? שדרת ויקטוריה שנמצאת מול בניין העירייה נסללה לכבוד ביקור מלכת אנגליה ויקטוריה בשנת 1855.
הארכיטקטורה של הוטל דה ויל היא מופת של סגנון הניאו-רנסנס הצרפתי. המבנה הנוכחי עוצב על ידי האדריכלים תיאודור באלו ואדואר ד'פרת, שתכננו חזית עשירה בפרטים המזכירה את ארמונות עמק הלואר. אחד המאפיינים הבולטים ביותר הוא כמות הפסלים המוצבים על החזית: למעלה מ-100 פסלים המייצגים דמויות מפתח בהיסטוריה של פריז – אמנים, מדענים, פוליטיקאים ואנשי רוח – אשר נועדו להזכיר לכל עובר אורח את גדולתה התרבותית של העיר. בנוסף היו בבניין חידושים כמו חשמל, טלפון ומעליות וגם חימום מרכזי.
הידעת? מערכת החימום המרכזית, שהומצאה על ידי אז'ן ויולה-לה-דוק, עדיין פועלת כיום.
בפנים המבנה, הפאר רק מתעצם. אולם הנשפים המרכזי (Salle des Fêtes) עוצב כהומאז' להיכל המראות של ורסאי, עם נברשות קריסטל עצומות, תקרות מצוירות בזהב וציורי קיר מרהיבים של גדולי הציירים של התקופה. כל פינה בבניין מעידה על עושר ועל רצון להפגין כוח פוליטי ותרבותי. השילוב בין מגדלי השעון הגבוהים לבין הגגות המשופעים מעניק לבניין מראה של טירה מהאגדות הממוקמת בלב מטרופולין סואן.
החזית הראשית, נפרשת באורך 143 מטרים ובגובה 18.8 מטרים (26.8 מטרים לביתני הפינה ו-50 מטרים למגדל הפעמונים).
מה נראה בתוך בניין העירייה?
סלונים מפוארים, עמודים שבאו להזכיר את בניין העמודים המקורי, מבואות מפוארות, ספרייה שנשרפה ושוקמה וכמובן עשרות פסלים, תמונות ופרסקות נמצאים בפנים. על הפרסקות המרהיבות שנמצאות בין כותלי בניין העירייה אמון הצייר פייר פוביס דה שאבאן. בין היצירות "קיץ וחורף", שנוצרו בין השנים 1889 ו-1892. שאבאן גם עיטר את גרם המדרגות המוביל למשרדו של ראש/ת עיריית פריז. מעלותיה של פריז מיוצגות, יחד מרכיבות את אופייה המוסרי של העיר: פטריוטיות, צדקה, להט אמנותי, להט אינטלקטואלי, שנינות, פנטזיה, יופי, חוצפה, זיכרון, תעשייה, עירוניות, נדיבות ושירה.
על התקרה, ויקטור הוגו מתואר כשהוא מציע את הליר שלו לעיר פריז. בסלון האמנויות נמצא את ציור התקרה של לאון בונה "ניצחון האמנות". כמובן שלא חסרים פסלים מרהיבים אני אזכיר רק כמה: "ציד" מאת לואי בריה או "דייג" מאת אלכסנדר פלגייה ודגם מוקטן של פסל ז'נביב הקדושה מאת פול לנדובסקי שניצב על גשר טורנל.
מה אנו רואים בחוץ
אין ספק שהחזית מרשימה במיוחד עם מגדל הפעמונים והשעון, דלתות הכניסה ועשרות הפסלים שמעטרים את הבניין מכל כיוון. שני פסלי ברונזה גדולים ניצבים בחזית בין דלתות הטקס המרכזיות. אלגוריה לאמנות מאת לורן מרקסט, ומדע מאת ז'ול בלנשארד, סה"כ תמצאו 338 פסלים בבניין עיריית פריז של דמויות מפורסמות. מעל השעון, פסל אלגוריה לפריז, יושבת בספינה ומחזיקה בידה האחת עלה דפנה וביד השנייה משוט. מצדי השעון שתי קבוצות באבן "הוראה ועבודה" לצידם שתי דמויות ששוכבות ומייצגות את נהר הסיין ונהר המרן. מעל פסל האלגוריה לפריז שתי דמויות מייצגות "זהירות וערנות". בקצה מגדל הפעמונים נמצאים ארבעה פסלי כימרות מאת אוגוסט קיין, ועל הגג נראה פסלי אבירים רומח בידיהם. בגובה עליית הגג 16 פסלים, שמונה בכל צד שמסמלות ערים בצרפת.
ראיתם את פסלו של אנרי הרביעי על סוסו במוזיאון קרנוולה? הוא נמצא במוזיאון לאחר שהוסר מעל דלת העץ המרכזית בהוטל דה ויל. פסל זה, היה ניצב כאן משנת 1606 עד 1871 כאשר ניצל מהשריפה למרות שהסוס המסכן ספג כמה קליעים..
טיפ קטן: בפינת בניין העירייה נמצאת גינה קטנה ופסטורלית שם תמצאו את פסלו של אטיין מרסל, ראש הסוחרים שנרצח ב-1358 ע"י אספסוף זועם. בצד השני שני זוגות פסלי אריות ברונזה ניצבים בפתח הכניסות.
ספריית אוטל דה ויל
ספריית בניין העירייה נוסדה בשנת 1801. במהלך השריפה של 1871, האוספים עלו בעשן, כולל יצירות מימי הביניים. 155 שנה מאוחר יותר, היא עדיין מחזיקה באוספים ויצירות נהדרים. כמעט כל האוספים נעלמו, מלבד אחד: האוסף האמריקאי, שכלל כמעט 14,000 פרסומים רשמיים, הועבר זמן קצר קודם לכן לספרייה אחרת ברובע ה-16. לאחר השריפה, שטח הספרייה הוגדל, כאשר חדר הקריאה הגיע ל-600 מטרים רבועים. הספרייה קלאסית אך מודרנית, עם שלדה עשויה מתכת עם מעטפת עץ בעוד שהפאנלים עשויים טרומפ-ל'ואיל (אשליה אופטית) של טיח צבוע כדי לחקות עץ.
מאז 1985, הספרייה פתוחה רשמית לציבור. חוקרים, סטודנטים, נבחרי ציבור, עובדי העירייה וכל מי שסתם סקרן יכולים לבקר בה ללא תשלום. כל שעליכם לעשות הוא להציג תעודת זהות כדי לקבל כרטיס ספרייה פריזאי ולעיין בספרים במקום בעל חשיבות היסטורית זו. היסטוריה, מדעי החברה, משפטים, פוליטיקה, כלכלה ועוד. מסמכים חקיקתיים ורגולטוריים, סטטיסטיקות ועלונים עירוניים נשמרים שם.
ספריית פריז: שני-חמישי 09:30-17:30 כניסה: 29 rue de Rivoli
אנקדוטות וסיפורים מאחורי הקלעים
מעבר להיסטוריה היבשה, הוטל דה ויל מלא בסיפורים פיקנטיים. האם ידעתם שבמשך מאות שנים הכיכר שבחזיתו הייתה המקום המרכזי להוצאות להורג בפריז? עד שנת 1830, ההמונים היו מתאספים ב"כיכר דה גרב" (שמה הקודם של הכיכר) כדי לצפות בתליות ובעריפת ראשים בגיליוטינה. המעבר ממקום של מוות למקום של חגיגות דמוקרטיות הוא אחד המהפכים המרתקים שעברה פריז.
בשנת 1244 הוצאו בכיכר "להורג" 24 ספרי תלמוד אחרי משפט ראווה בהוראת לואי ה-9. מי ששפר גורלו הוצא להורג בגליוטינה או בחבל תליה. מי שפחות שפר גורלו וזה היה לפני הרבה זמן, היה מועלה על המוקד או נקשר בארבעת גפיו לסוסים וכך נפרד מאבריו..
כאן היה המקום שהשודד ניקולא ז'אק פלטייה זכה להיות הראשון שמוצא להורג בגיליוטינה, כאשר ראשו נערף ב-25 באפריל 1792.
אנקדוטה נוספת קשורה לדמותה של עיריית פריז כפורצת דרך חברתית. הוטל דה ויל היה המקום שבו הושבעה לראשונה אישה לתפקיד ראש עיריית פריז (אן אידלגו), ובו נחגגו כמה מהאירועים המכוננים של זכויות האזרח בצרפת. בנוסף, אם תסתכלו היטב על הפסלים בחזית, תוכלו למצוא פסל של וולטר ושל מולייר, המביטים על הפריזאים מלמעלה ומוודאים שרוח הנאורות הצרפתית עדיין חיה ובועטת בתוך מסדרונות השלטון.
הכרזת הרפובליקה השלישית הצרפתית בשנת 1870.
25 אוגוסט 1944 נשא יו"ר הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית, הגנרל שארל דה גול, נאום מחלון בניין העירייה, בו הכריז: "פריז! פריז זועמת! פריז שבורה! פריז נהרגה! אבל פריז משוחררת!
סיכום: למה כדאי לבקר בהוטל דה ויל?
הביקור בהוטל דה ויל הוא חובה לכל מי שרוצה להבין את הנשמה של פריז. זהו מקום שבו הארכיטקטורה משמשת כספר היסטוריה פתוח, וכל אבן בו מספרת סיפור על מהפכה, אהבה או תקומה. בין אם אתם מגיעים כדי להתרשם מהחזית המפוארת בתאורת לילה ובין אם התמזל מזלכם להיכנס לסיור מודרך בפנים, החוויה תשאיר אתכם עם הערכה עמוקה ליכולת השימור והפאר של העם הצרפתי.
אל תשכחו לנצל את הרחבה הגדולה לצילומים, שכן המבנה מהווה רקע מושלם לכל תמונה פריזאית קלאסית. המיקום המרכזי מאפשר לשלב את הביקור עם סיור ברובע המארה הסמוך או הליכה קצרה לקתדרלת נוטרדאם, מה שהופך את הוטל דה ויל לנקודת מוצא אידיאלית לכל יום טיול בעיר.
רחבת עיריית פריז עברה שינוי ושדרוג בשנת 2025 וכעט היא יותר ירוקה עם מאות שיחים ועצים שנשתלו שם.
הגעה:המטרו תחנת Hôtel de Ville קווים 1 ו-11.
האם ניתן להיכנס לתוך הוטל דה ויל?
הכניסה לבניין אפשרית בדרך כלל באמצעות סיורים מודרכים המוזמנים מראש דרך אתר עיריית פריז. לעיתים הבניין נפתח לקהל הרחב ללא הרשמה במהלך אירועים מיוחדים, כמו "ימי המורשת האירופיים" (Journées du Patrimoine) המתרחשים בחודש ספטמבר.
- בואו לגלות את המאהבות של פר לשז







