האם ידעתם שאחד השעונים הנדירים בעולם, מאת אברהם לואי ברגה שהיה שייך למלכה מארי אנטואנט נמצא כאן אצלנו בירושלים? השעון שהוא פסגת היצירה עד היום, הוא תולדה של סיפור אהבה בלתי אפשרי. אומרים שהמעריץ היה קצין משמר מלכותי, מנגד אומרים שמדובר באציל שוודי ושמו הנס אקסל פון פרסן. אני אומר שמדובר באותו אחד, פון פרסן היה גם קצין במשמר המלכותי. אז בואו נצא בעקבות האהבה שמסתיימת במוזיאון בירושלים.
מי התאהב מעל הראש במארי אנטואנט?
ב10 לינואר 1774 פון פרסן מגיע במסגרת מסע באירופה לורסאי צרפת, שם יוצג כמקובל בפני משפחת המלוכה. אחת מהם היא יורשת העצר מארי אנטואנט בת 18 בדיוק כמו פון פרסן. האציל השוודי הוא בנו של רוזן שוודי רב השפעה ששירת תחת המלך לואי ה-15. אקסל הנער יפה התואר חביב הבנות, משכיל ודובר צרפתית שוטפת.
הפעם השנייה שיפגשו היא בנשף שיתקיים באופרה גרנייה החדשה בפריז בערב ה30 לינואר 1774. במהלך שיחה קלה שמקיים אקסל עם הסובבים, נערה עם שיער בלונדיני מסכה בידה, מקשיבה בעניין משתתפת בשיחה. פון פרסן היה מוקסם, ומאוחר יותר כאשר הנערה הורידה את המסכה והתגלו עיניה הכחולות הבין שמדובר ביורשת העצר מארי אנטואנט. פון פרסן התאהב.
אברהם לואי ברגה
במאה ה-18 אמרת שעונים, אמרת רציף השענים (Quai de l'Horloge) וכיכר דופן. היינו חוצים את גשר פונט נף בדרכנו לסדנאות השענים לרכוש יצירת מופת. גם אברהם לואי ברגה עשה דרכו לשם בשנת 1775 כאשר היה בגיל 28. לאחר 8 שנות התמחות אצל רבי האומן השענים המלכותיים לפין וברטו, פותח ברגה חנות ברציף השענים מס 39 שהוא הצד החיצוני של כיכר דופן.
הנס אקסל פון פרסן
הרוזן המשיך במסעו ויחזור לצרפת רק בקיץ 1778. ב26 לאוגוסט אותה שנה, הגיע הרוזן בשנית לארמון ורסאי להיות מוצג בפני המשפחה המלכותית. מארי אנטואנט כעת כבר מלכה שזכרה אותו קיבלה אותו בשמחה "הנה מכר ותיק"!. השניים המשיכו ללכת לאופרה ולשבת יחדיו בתא פרטי. פון פרסן היה גם אורח רצוי במעון הפרטי של המלכה "פטיט טריאנון". שם לא היו גינוני חצר ולבוש רשמי, אלא אווירה קלה יותר והמלכה אירחה שם רק את מי שברצונה. אין ספק שהיחסים הקרובים היו למורת רוחם של אלו שלא הוכנסו למעגל הקרוב של המלכה והלחישות והרכילות על מאהבה של המלכה גברו.
על מנת לצנן את הרוחות הרוזן יצא לארה"ב בשנת 1780להשתתף במלחמת העצמאות כעוזרו של רושמבו. השניים יפגשו שוב ביוני 1784 כאשר האליטה עשתה מה שהיא יודע הכי טוב-לשחק לאכול ולשתות בגני ורסאי. בביקורכם הבא בורסאי כאשר אתם צועדים לפטיט טריאנון, חפשו את מקדש האהבה שבו שם, והיזכרו בזוג המאוהב שישב שם מחזיקים ידיים מאוהבים מתמיד. השניים יפגשו לסירוגין במהלך השנים, פון פרסן יקנה למארי גור כלבים ומארי תקנה לו שעון מהודר עם ראשי תיבות AF חרוטות בפנים תוצרת ברגה כמובן. סיפור האהבה שלנו יגיע לקיצו בשנת 1789 עם פרוץ המהפכה.
השעון של מארי אנטואנט
בקיץ 1782 מגיעה כרכרה רתומה לסוסים ולרציף השעונים 39. ממנה יורד פון פרסן ונכנס לחנות של ברגה. פון פרסן מבצע הזמנה לשעון שיהיה הכי חדשני והכי מושלם. שעון שיהלום מלכה. ברגה שהיה ידוע במנגנונים פורצי דרך סיפק דרך קבע שעונים למלכים, לנסיכים ולאצילים מרחבי יבשת אירופה. אך שעון זה שנבנה על בסיס שעון קודם מס 92 היה משהו אחר. כל פעם שברגה פיתח מנגנון חדש או תוספת הוא הכניס אותו לשעון, זו הסיבה שמלאכת הרכבת השעון שהחלה בשנת 1783תימשך כ 44 שנה..
השעון שקוטרו 63 מ"מ עשוי מ 823 חלקים זעירים עשויים זהב, פלטינה ואבני ספיר שמונעות חשמל סטטי. בשעון בין השאר מתיחה עצמית, השוואת השעה המקומית לשעת השמש האמיתית, הצגת ימות השבוע, לוח שנה נמתח אוטומטית (עם התיקון המתבקש בשנים מעוברות), צלצול של רבעי שעות ושעות עגולות, סימון רבעי שעות ודקות, מחוג שניות שאפשר להפעילו ולהפסיקו, מד-חום המופעל על בסיס התרחבות המתכת בחום. לוח ימות החודש ואף לוח שמציג כמה שעות נותרו עד לסיום מחזור המתיחה של המנגנון. מופעי ירח, בולם זעזועים, ברומטר ועוד. שעוני ברגה ממוספרים ובעלי חותמת זעירה שאפשר לראותה רק בזכוכית מגדלת.
מארי אנטואנט לא תזכה לענוד את השעון, מאחר והיא הוצאה להורג באוקטובר 1793.
המאהב הרוזן אקסל פון פרסן מת מידי המון זועם בשטוקהולם בשנת 1810 כשהוא בגיל 54.
לואי אברהם ברגה גם לא יזכה לראות את יצירת המופת, הוא נפטר בשנת 1823.
ב31 בדצמבר 1827 נמזגה שמפניה לכוס גבוהה ע"י אנטואן לואי ברגה, ממשיך דרכו של אביו. שעון מס 160 שעון המלכה מארי אנטואנט הושלם.
כיצד הגיע שעון המלכה לירושלים?
שעון המלכה עבר מס' ידיים במשך השנים. תחילה נקנה ע"י אלמוני ובהמשך המרקיז דה לגרויי 1838רכש אותו ושלח אותו לתיקון אך מעולם לא הגיע לקבל אותו חזרה מכיוון שנפטר. סר ספנסר ברונטון היה בעליו משנת 1887עד מותו ב-1901 ומכאן התגלגל עד שהגיע לידיו של אספן נלהב של שעוני ברגה הברון דויד סולומון עורך דין, בנקאי, וחבר פרלמנט בריטניה. לאחר מותו של דויד סלמון בשנת 1925 קיבלה בתו ורה ברייס סולומון בירושה 57 שעוני ברגה ביניהם מס 160 המפורסם. את שאר השעונים קיבלה אלמנתו.
ורה עברה להתגורר בירושלים, ושם יסדה את מכון מאייר לאומנות אסלאמית על שם הפרופסור שלימד אותה באוניברסיטה העברית ליאו אריה מאייר. על מנת להעשיר את התוכן תרמה ורה את אוסף שעוני ברגה למוזיאון.
המכון לאומנות אסלאמית נפתח לקהל הרחב רק בשנת 1974 אחרי מותה של ורה. בינתיים אחד מגדולי השענים בזמן המודרני ג'ורג' דניאלס הבריטי חקר לעומק את אוסף שעוני ברגה וקטלג אותם. הוא עשה זאת בזמן כי אף אחד לא שיער שבקרוב האוסף יעלם.
השוד הגדול
ערב שישי 15 אפריל 1983מכונית סימקה 1000 עושה דרכה בסמטאות ירושלים. נעמן דילר, פורץ נועז ומוכר בשנות ה-60 וה-70 פורץ את השער האחורי בעזרת ג'ק הידראולי זורק סולם חבלים על אדן החלון שאתו הוא פותח בעזרת מברג. כן בדיוק כמו בסרטים. אזעקת המוזיאון לא פעלה והסברה היא שנעמן, פורץ מוכר למשטרה ידע זאת. חיש קל נכנס נעמן לאולם התצוגה ורוקן בדייקנות ואיטיות את אוסף דויד סלומון שהכיל את שעוני ברגה, ועוד פריטים רבים אחרים, סהכ" 106 פריטים.
למשטרה לא היה קצה חוט בפרשה ורק באוגוסט 2006 הגיע שען מתל-אביב להנהלת המוזיאון וסיפר שעורכת דין פנתה אליו טענה שיש לה לקוחה וברשותה מס שעונים שקיבלה בירושה מבעלה. השען זיהה מיד את השעונים הנדירים, ופנה להנהלת המוזיאון לדווח. התעלומה התבהרה לאחר חקירה מאומצת. הלקוחה היא נלי שמרת, אז תושבת לוס אנג'לס אלמנתו של נעמן דילר שהתחתן עמה ב14 לאפריל 2003זמן לא רב לפני מותו ו 20 שנה אחרי השוד הגדול. לפני מותו התוודה נעמן בפני אשתו על השוד. רוב הפריטים הוחזרו בינהם 39 שעונים של ברגה כולל מס 160. פריטים נוספים התגלו בכספות בהולנד, פריז וארה"ב. 13 פריטים לא התגלו עד היום.
לאחר השוד הגדול ביקש ניקולס הייק מייסד קבוצת סווטש והבעלים החדשים של שעוני ברגה ביקש משעניו להכין רפליקה של שעון 160. לאחר שנתיים של מחקרים ושחזורים הוצג שעון מס 1160 בשנת 2008 לעולם, שוכן בתוך תיבה מהודרת מעץ אלון עתיק שנפגע בסערה והוסר בשטח ארמון ורסאי. האם מארי אנטואנט ישבה בעבר בצלו לנוח מהליכה בשטח מעונה הפרטי? העץ גולף בקפידה ופיסות עץ חוברו יחדיו מדמות את רצפת הפרקט בחדר השינה של הלכה. השעון עצמו שוכב מתחת לציור מלבני שהוא חלק מהציור האייקוני של מארי אנטואנט עם ורד בידה משנת 1783 מאת אליזבת לואיז ויג'ה לה ברון.
כיום שוכן שעון מארי אנטואנט בתוך תיבת זכוכית משוריינת ואנו יכולים ליהנות מיצירתו של לואי אברהם ברגה. ואם אתם תוהים מה שוויו של סיפור האהבה חוצה המדינות, מדובר בסכום פעוט של 30,000,000 דולר.
כאן מגיע לסיומו סיפור האהבה שלנו מקווה שנהינתם ואל תשכחו לבקר במוזיאון לאומנות היסטורית בירושלים להתבונן בשעון המלכה ולהזכר בסיפור אהבה. תודה
- בואו למסע בעקבות ג'ים מוריסון בפריז.
- במוזיאון הבורסה כבר ביקרתם?
