אין מקום בפריז, ואולי בצרפת כולה, שטעון במשמעות היסטורית ורגשית כמו כיכר הבסטיליה (Place de la Bastille). עבור התייר המזדמן, זוהי צומת תנועה סואן ומרשים המחבר בין הרובע ה-4, ה-11 וה-12, מקום שבו בתי קפה שוקקים פוגשים את האופרה המודרנית. אך עבור הצרפתים, הכיכר הזו היא אדמה מקודשת של חירות. זהו המקום שבו צרפת הישנה קרסה וצרפת חדשה נולדה בדם ואש. המילה "בסטיל" הפכה שם נרדף למאבק בעריצות, והכיכר עצמה משמשת עד היום כמוקד להפגנות, חגיגות לאומיות ומצעדים פוליטיים, מה ששומר על מעמדה כלב הפועם של הדמוקרטיה הצרפתית.
כאשר אתם עומדים במרכז הכיכר ומביטים מעלה אל עבר "עמוד יולי" הזהוב, אתם דורכים על היסטוריה חיה. זהו לא רק אתר תיירותי לצילום סלפי, אלא מרחב אורבני שעבר גלגולים אינספור: ממבצר אימתני שהטיל מורא על התושבים, דרך אתר הריסות שסימל ניצחון, ועד לכיכר המשלבת תחנת מטרו מרכזית לצד תרבות גבוהה. במאמר זה נחזור אחורה אל ה-14 ביולי 1789, ונבין כיצד הפך בית כלא אפל לאחד הסמלים החזקים ביותר של חופש בעולם המערבי, ומה נותר ממנו כיום עבור המבקר הסקרן.
כיכר הבסטיליה: סודות המבצר הנעלם
רבים מהמבקרים בכיכר תוהים היכן המבצר המפורסם. התשובה היא שהוא היה ממש מתחת לרגליהם, אך הוא נמחק כמעט לחלוטין. הבסטיליה (La Bastille Saint-Antoine) נבנתה במקור במאה ה- 14 בתקופת המלך שארל החמישי לא כבית כלא, אלא כמבצר הגנה צבאי שנועד לשמור על השער המזרחי של פריז מפני האנגלים במהלך מלחמת מאה השנים. זה היה מבנה מסיבי ומאיים, עם שמונה מגדלים עגולים, חומות בעובי של מטרים רבים וחפיר עמוק. רק במאה ה-17, תחת שלטונו של הקרדינל רישלייה, הפך המבנה לבית כלא ממלכתי, מקום שאליו המלך יכול היה לשלוח אנשים במעצר מנהלי ללא משפט, באמצעות "מכתב חותם" (Lettre de cachet).
בתוך חומות הבסטיליה נכלאו דמויות מפורסמות ומרתקות. הפילוסוף וולטר ישב שם פעמיים בגלל כתביו הסאטיריים, המרקיז דה סאד בילה שם תקופה ארוכה וכתב חלק מיצירותיו השערורייתיות בין כתליו. ניקולא פוקה פעם שר האוצר של לואי ה-14, וכמובן האסיר המסתורי ביותר בהיסטוריה – "האיש במסכת הברזל" – שזהותו נותרה חידה עד היום. למרות המוניטין הנורא של המקום, תנאי הכליאה עבור האצילים היו לעיתים נוחים יחסית, אך עבור העם הפשוט, המבצר ייצג את השרירותיות המוחלטת של כוח המלך. כיום, אם תביטו היטב על המרצפות בכיכר ובתוך תחנת המטרו, תוכלו לראות סימונים מיוחדים המתווים את קווי המתאר של המבצר המקורי שעמד שם.
המבצר עצמו היה בנוי סביב שמונה מגדלים שגובהם 24 מטרים. בפנים היו שני חצרות ומחסן נשק, האסירים עצמם שוכנו בתוך המגדלים. תאי הכליאה המפחידים שרואים בסרטים מלאי טחב וחולדות נאסרו לשימוש בתקופת המלכים לואי ה-15 ולואי ה-16. האמת שהבסטיליה הייתה יותר סמל בשל גודלה המסיבי מאשר ממש כלא עם מעט אסירים
היסטוריה: היום שבו רעדה פריז
ההיסטוריה של הכיכר קשורה בקשר בל ינתק לאירוע המכונן של העת החדשה: נפילת הבסטיליה. ב-14 ביולי 1789, המון זועם של פריזאים, חמושים ברובי מוסקט ובזעם מצטבר על העוני והדיכוי המלכותי, צר על המבצר. הכיבוש עצמו היה סמלי יותר מאשר אסטרטגי – באותה עת הוחזקו בכלא רק שבעה אסירים –ארבעה זייפנים, שני מטורללים ואחד שאביו רצה להיפטר ממנו.. אך ההשפעה הפסיכולוגית הייתה אדירה. הריסת הבסטיליה, שהחלה כמעט מיד לאחר כיבושה, סימנה את סופו של "המשטר הישן" (Ancien Régime) ואת תחילתה של המהפכה הצרפתית. אבני המבצר פורקו בידי ההמון, וחלקן אף נמכרו כמזכרות "חופש" או שימשו לבניית גשר הקונקורד, כדי שהעם יוכל "לדרוך על העריצות" מדי יום.
אך ההיסטוריה של הכיכר לא הסתיימה ב-1789. לאורך המאה ה-19, המקום המשיך לשמש מוקד למהפכות חוזרות ונשנות. המפורסמת שבהן היא "מהפכת יולי" של 1830, שלזכרה הוקם העמוד המרכזי בכיכר, ומהפכת 1848. כל שלטון בצרפת ניסה להטביע את חותמו על המקום: נפוליאון בונפרטה חלם להציב במרכז הכיכר פיל ברונזה ענק (דגם גבס שלו אף עמד שם שנים רבות והוזכר בספר "עלובי החיים" של ויקטור הוגו), אך בסופו של דבר, רוח החירות היא זו שניצחה. הכיכר הפכה למקום שבו העם מתכנס כדי להשמיע את קולו, מסורת שנשמרת בקנאות עד עצם היום הזה.
ארכיטקטורה: דו-שיח בין המאה ה-19 למאה ה-21
הארכיטקטורה הנוכחית של כיכר הבסטיליה מאופיינת בניגוד מרתק בין הקלאסי למודרני. במרכז הכיכר ניצב בגאון "עמוד יולי" (Colonne de Juillet) מאת אוגוסט דומון. זהו עמוד ארד בגובה 47 מטרים, שנחנך בשנת 1840. בראש העמוד ניצב פסל מוזהב ומרהיב המכונה "גאון החירות" (Le Génie de la Liberté), המיוצג כדמות מכונפת האוחזת בלפיד ובשרשרת שבורה, ומסמלת את השחרור מעול העריצות. בניגוד למה שרבים חושבים, העמוד אינו מציין את המהפכה של 1789, אלא את הרוגי "שלושת הימים המפוארים" של מהפכת יולי 1830. בבסיס העמוד מצוי קריפטה (חדר קבורה) שבה טמונים שרידיהם של מאות מהפכנים שמתו על מזבח החירות הפריזאית.
מול העמוד ההיסטורי ניצב המבנה הדומיננטי השני בכיכר: אופרה הבסטיליה (Opéra Bastille). מבנה זה, שנחנך ב-1989 לציון 200 שנה למהפכה הצרפתית, הוא יצירה אדריכלית מודרניסטית שתוכננה על ידי האדריכל קרלוס אוט. בניגוד לאופרה גארנייה המצועצעת והאליטיסטית, אופרה הבסטיליה תוכננה להיות "אופרה לעם" – נגישה, מודרנית ופונקציונלית. חזית הזכוכית המעוגלת שלה והשימוש בחומרים תעשייתיים יצרו בתחילה מחלוקת עזה בקרב תושבי פריז, אך עם השנים המבנה הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף. השילוב בין עמוד הזיכרון המוזהב לבין היכל התרבות העתידני משקף את המהות של פריז: עיר שמכבדת את עברה המדמם אך תמיד מביטה קדימה אל העתיד.
אוגוסט דומון Auguste Dumont זוכה פרס רומא 1823 פיסל את נפוליאון כקיסר על עמוד ונדום ובלאנש מקסטיל בגני לוקסמבורג ואת קברו של המלחין האיטלקי לואיג'י צ'רוביני בפר לשז.
שאלות ותשובות בנושא כיכר הבסטיליה
האם נותרו שרידים מהבסטיליה שניתן לראות? כן, במקומות הבאים:
- בתוך תחנת המטרו Bastille (ברציף של קו 5 לכיוון Bobigny) ניתן לראות שרידים של יסודות אחד המגדלים.
- על המדרכות בכיכר ובבניין האופרה ישנם סימוני אבנים המתווים את קווי המתאר של המבצר המקורי.
- חתיכות מאבני הבסטיליה שימשו לבניית גשר הקונקורד.
- בגינת Square Henri Galli אפשר לראות חלק מאבני המגדל.
מה מסמל הפסל המוזהב בראש העמוד?
הפסל נקרא "גאון החירות" (Le Génie de la Liberté). הוא מתאר דמות גברית מכונפת, העומדת על רגל אחת כאילו היא בתנועה, אוחזת בלפיד המאיר את הדרך ובשרשרת שבורה המסמלת את סוף העבדות והדיכוי. הוא הפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם הרוח הרפובליקנית של צרפת.
האם ניתן לעלות לראש עמוד יולי?
באופן עקרוני, כן. העמוד מכיל גרם מדרגות פנימי, אך מטעמי בטיחות ושימור, הוא סגור לקהל הרחב ברוב ימות השנה. לעיתים נדירות הוא נפתח לסיורים מודרכים מיוחדים במסגרת אירועי תרבות ספציפיים (כמו ימי המורשת), אך אין לבנות על כך בביקור רגיל.
מה אפשר לעשות באזור כיכר הבסטיליה?
שוק בסטיל הנהדר מתקיים בשעות הבוקר בימי ראשון וחמישי.
מסביב לכיכר בתי קפה רבים ומסעדות זולות וכמובן לחובבי תרבות אופרה בסטיל.
תעלת ארסנל עם בתי סירות ואפשרות לשייט בנהר.
- בואו להכיר את הוטל דה ויל פריז







