כיצד הפך בית הקברות פר לשז פריז לאטרקציה מרכזית בעיר? הרי אם נשאל תייר ממוצע מה האטרקציות הראשונות שעולות לו בראש, בית קברות כנראה לא תהיה התשובה. אבל במציאות בית הקברות פר לשז נמצא בעשיריה הראשונה בפריז עם מיליוני מבקרים בשנה. ולמה לא בעצם? מדובר בפארק ירוק נגיש עם שבילים מסודרים, עצי אדר לצל, ספסלים ומזרקות מים צוננים פזורות בו. בתוך הפארק ישנו מוזיאון חינמי פתוח ונגיש, שמכיל היסטוריה, אדריכלות, ואמנות. בצדי השבילים טמונים סיפורים ודמויות מפתח בהיסטוריה הצרפתית שהמתים ישמחו שנגלה. כן, בניגוד למקומות אחרים, מכאן אף אחד לא "מת" לצאת, בכל זאת מבקרים אותם מדי יום.. כאן נמצא מפורסמים שאין איש שלא מכיר, לצד אנונימיים או מוכרים פחות, מונומנטים מרשימים לצד מצבות מתפוררות. אין סיכוי להכיל את פר לשז ביום אחד, לטעמי גם לא שבוע, אבל אפשר לנסות. היום אשתדל לרתק אתכם במסע לא קצר שדורש נעלי הליכה נוחות, כריך בגט, רצוי גם מאפה, ובקבוק מים. אנחנו נלמד איך שיווקו בית קברות לתושבי העיר, וכמובן נכיר חלק מהדיירים שנטמנו בו לאורך השנים, מתחילים.
פר לשז- כיצד הכל התחיל?
אדלייד הקטנה (Adélaïde Paillard de Villeneuve(1799-1804 הייתה בת 5 במותה. מסע ההלוויה יצא ב 5 ליוני 1804 אל מחוץ לעיר, לבית קברות חדש שנפתח. לאחר מסע קצר בכרכרה רתומה לסוס הגיעו בני משפחתה של הילדה הקטנה לשערי פר לשז. אדלייד הקטנה נטמנה במקור ליד החומה העתיקה היכן שכיום נמצאת חלקה 60 אך הועברה משם לחלקה 42, ולמעשה האדם הראשון שנקבר בבית הקברות פר לשז. כיום תמצאו קבר קטן של כמה אבנים ללא שם ופרחים שמניחים לזכרה. איש לא שיער אז שבעתיד זה יהיה בית הקברות המפורסם בעולם ומכאן מתחיל סיפורנו. הרשו לי תחילה לקחת אתכם קצת אחורה במנהרת הזמן.
לואי ה-14 היה בדיוק בגיל הזה כאשר הקרדינל מזארין ליווה אותו בשנת 1658במעלה הר הגפנים למקום בטוח. מכאן יצפה המלך הצעיר בבן דודו המורד, הגרנד קונדה, נלחם בצבא המלך בראשות טורן במהלך הפרונד. בקצה הגבעה היה מסדר ישועי שם חיו בשלווה כמרים ישועים מבוגרים שגידלו ירקות בגינה. הם בוודאי לא ציפו לביקור מלכותי מפתיע זה, כל שכן שהמלך גם יתארח ללילה בפנסיון שהקימו.
בימי הביניים האדמות של שרון היו שייכות לבישוף וכך גם נקראו, שדות הבישוף. חלקת אדמה אחת נקנתה בשנת 1396 ע"י סוחר עשיר שסחר בתבלינים בשם רגנו דה ונדון. הוא יקים שם בית כפרי באמצע האדמה הפורייה, עשירה בכרמי ענבים.
200 שנה מאוחר יותר האדמה נקנתה באוגוסט 1626, על ידי חסידה, מארי דה ל'הולייר. מי שנהנה מהנכס היה מסדר ישועי ברחוב סן-אנטואן שראה אותו מתאים לבית הבראה ומנוחה מחוץ לעיר. ההר יקבל שם חדש מתוקף הביקור המלכותי שמצא כאן מחסה בזמן הקרבות- מונט לואי. אחד הכמרים שישבו במסדר היה פרנסואה ד'אקס דה לה שז. הכומר דה לה שז (1624-1709) יהיה גם זה שאצלו יעשו וידויי המלך, חטאים ימחלו תמורת בית קטן עם נוף.
כאשר המתים יצאו מקברם
ביום לא בהיר אחד בשנת 1780, קרסה חומת בית הקברות של התמימים הקדושים וכ 2000 גופות נשפכו החוצה. כך היה אז, קברי אחים, בתי קברות בחצרי כנסיות וקטקומבות, איפה שאפשר קוברים, גם בקומות. תושבי העיר סבלו מאוד, דבר שלא נעלם מעיני השלטונות, צריך למצוא פתרון. כאשר נפוליאון עלה לשלטון הוא דרש פתרונות לבעיה ההולכת וגדלה, וגם מאוד מסריחה יש לציין. במקרה, בפרברים של פריז נמצאו כמה הרים מיוערים כמו מונפרנאס בדרום, ומונמארטר בצפון. השלישי, גדול ויפה מהם נמצא במזרח ושמו היה "מון-לואי", הר לואי על שמו של מלך השמש לואי ה-14. כמו כל דבר בפריז ניגשים לתחרות תכנון והפעם הכותרת היא "בית הקברות המזרחי". מי שזכה במקום הראשון בתחרות שהתקיימה בשנת 1799 הוא אלכסנדר תאודור ברוניאר, שהיה ארכיטקט, מתכנן ערים ומעצב נוף(הבורסה הישנה בפריז).
1739-1813 Alexandre-Théodore Brongniart
הכנסיות לעומת זו לא היו שותפות לרעיון החדש שעלול לפגוע קשות בהכנסות. היה לך כסף להיקבר בשטח הכנסייה? אתה קרוב לאלוהים וגם לגן עדן, זאת לפחות הייתה האמונה. לכנסייה לא היה הרבה מה לעשות, גם מכיוון שנגמרו להם שטחי קבורה וגם כי הקונסול הראשון נפוליאון בונפרטה הכריז- "לכל אזרח יש את הזכות להיקבר ללא הבדל גזע או דת". ב- 1763 הישועים מגורשים ממלכת צרפת, אדמות מון לואי מוצעות למכירה כדי לשלם חובות, ולבסוף נקנות מהברון דספונטיין ע"י עיריית פריז בשנת 1803. בשנת 1804 התרחשו שני אירועים חשובים, האחד הכתרתו של נפוליאון לקיסר והשני פתיחתו של בית קברות חדש- פר לשז.
מי רוצה להיקבר מחוץ לעיר?
לרשותו של ברוניאר עמדו 170 דונם שאותם יתחיל לתכנן ב1803. הוא עדיין יכל לראות את בניין המסדר הישועי כמו גם את האורנז'רי שבו אכסנו עצים בחורף והפך למחסן. בור מים שעדיין קיים בחלקה 24 לשם הגיעו מים ממנילמונטנט והשקו את הגינות. ברוניאר מתכנן שדרה מרכזית רחבה ממנה יוצאים רחובות ישרים מהם מתפתלים שבילים לא אחידים המעוטרים בעצים, צמחים מגוונים ומרופדים בחלומו בקברים מגולפים. יש רק בעיה אחת קטנה, תושבי פריז ובמיוחד הקתולים, לא ששו לקבור את יקיריהם מחוץ לגבולות העיר דאז וללא ברכת הכנסייה. בנוסף למרחק מהעיר, נוספו אמונות תפלות כמו שדים שאורבים לחיים בזמן הקבורה, אז תבינו שאנשים לא "מיהרו" להיקבר שם.
זהו הזמן להכיר לכם את ניקולא פרושו (Nicolas Frochot 1761-1828), האיש שבלעדיו פר לשז כנראה לא היה בית הקברות המפורסם בעולם. ניקולא פרושו, עובד ציבור ומנהל מחוז הסיין הראשון, תפקיד ומחלקה אותם ייסד נפוליאון בונפרטה. פרושו עשה המון דברים, בין היתר קניית אדמות מחוץ לפריז ופתיחתם של ארבעה בתי קברות חדשים, פר לשז הוא אחד מהם. עכשיו יש בית קברות אבל צריך גם קליינטים חדשים שימלאו אותו, וכמו שציינתי, הפריזאים לא "ששו" להיקבר מחוץ לעיר. פרושו, שהפך את קתדרלת נוטר דם לאולם אירועים מפואר עבור 20000 אורחים שהגיעו להכתרתו של הקיסר ידע שצריך הרבה יחסי ציבור. תחילה משנים את השם לפר לשז, שנית אוסרים על קבורה במקדשים, כנסיות ובתי כנסת. בהמשך מזמינים פסלים מפוארים ומניחים אותם בין השבילים אך חשוב מכך מעבירים גופות מפורסמים לבית הקברות. כך למשל מגיעים מולייר וז'אן דה פונטיין ב-1817. גם צמד האוהבים מהמאה ה-12 אלואיז ואבלאר יגיעו ויטמנו יחד בקפלה מרהיבה שמשכה את העין.
שלוש סוגי קבורה הוצעו למעוניינים, האחד בחינם בתעלה חופשית שזה קבר אחים. השני, מנוי לחמש שנים תמורת 50 פרנק שאותם הקרובים יוכלו לחדש. השלישי, חלקה לצמיתות תמורת 250 פרנק.
בית הקברות פר לשז
ברוניאר נפטר בשנת 1813, רבות מהתוכניות שלו נשארו על הנייר. אחת מהן היא פירמידה ענקית שתוצב במעלה ההר היכן שנמצא כיום הקרמטוריום. לצרפתים שכבר יש להם מנהיג שחושב שהוא אל במיוחד אחרי המערכה במצרים התנגדו לקיים טכסי קבורה תחת עינו של אל מצרי. היפולט גוד ארכיטקט פריז יחליף אותו, ויתכנן בנוסף לשער הכניסה גם את הקפלה במעלה הגבעה שנמצאת בדיוק במקומו של המסדר הישועי הקדום.
פר לשז הורחב 7 פעמים כדי להתאים את עצמו לביקושים הגדלים. הוא תוכנן כגן נוף ענק, אך אין תחושה אמיתית של פרספקטיבה. עם שטח של 110 דונם, פר לשז מחולק ל-97 חטיבות. כאשר אתם משוטטים בית הקברות אתם תשימו לב שחלקו העליון יותר מסודר ומחולק לריבועים. החלק התחתון מורכב מחטיבות קטנות לא אחידות בצורתן וגודלן, שבילים מפותלים וצמחיה פראית. זכרו, הקרקע שהייתה פורייה מאוד, חולקה והושכרה לחקלאים שגידלו שם את תוצרתם. כיום ניתן להיכנס לבית הקברות דרך חמישה שערים שונים, לשוטט בשבילים הרבים, וגם לעצור למנוחה על ספסל תחת אחד מ 5,300 העצים שניטעו. מה שהחל כטפטוף של 19 קבורות ב- 1804 הפך לגשם של 33,000 קברים ב-1830 ולמאות אלפים כיום.
אז עכשיו אחרי שסיימו לסקור את ההיסטוריה המרתקת של בית הקברות הגיע הזמן להיכנס פנימה אבל קודם נתמקד בכמה נקודות ציון חשובות.
שער הכניסה
שער הכניסה שמקבל אותנו הוא עבודתו של האדריכל אטיין- היפולט גוד משנת 1820 ואף סווג כאנדרטה היסטורית בשנת 1983. מה שהחל כשער קורות עץ עלוב הפך לשער שבו במקור ניצבו שני מלאכים מאת קרלו מרוצ'יטי. כיום בשער החצי מחזורי דלת עץ ירוקה ובצדדים שני עמודים. בתוך שני המדליונים העגולים נמצאים שעוני חול מכונפים, סמל לא דתי לזמן שחולף בשער הירוק למסע אחרון. בצד צרורות בוערים סמל לחיי נצח ומעל זרי פרחים, שני משפטים בלטינית חקוקים על האבן.
צד שמאל: Spes Illorum Immortalitate Plena Est תקוותם מלאה באלמוות.
צד ימין: qui credit in me etiam si mortuus fuerit vivet המאמין בי, אף שהוא ימות, אך יחיה.
מה שלא נראה זה את הכתובת שהייתה חקוקה על דלת העץ: אני יודע היכן גר גואלי ושאני אקום מהארץ ביום האחרון, מתוך ספר איוב. גם הצלב שהתנוסס מעל השער יוסר בשנת 1881 בעקבות חוק שנועד להסיר סממנים דתיים מבתי הקברות.
אנדרטת המלחמה
בשנת 1891 אלברט ברתולמי מציג בסלון האמנויות דמויות עבור פרוייקט שלו ובשנת 1895 מציג לסלון את עבודתו לאנדרטת המוות. העבודה זכתה לתשואות והיא תבנה מאבן גיר בקצה השביל הראשי של פר לשז, 8 מטר גובה ו 14 מטר רוחב. בראשון לנובמבר 1899 היא תיחנך בפני 100,000 איש שהגיעו לבית הקברות לחזות באנדרטה שהיא בסגנון קבר מצרי בעל שני קומות. ובלי סקנדל אי אפשר, הציבור היה המום למראה העירום בבית הקברות אבל זה יעבור להם. בקומה העליונה גבר ואישה נכנסים לחדר חשוך, ידה על כתפו כאילו מנחמת ומחזקת אותו, יחדיו הם נכנסים בשלווה לעולם הבא. בחוץ לעומת זו העניינים קצת יותר סוערים. שני קבוצות אנשים ממתינות כמו בייסורים בפתח, דמותם מתחננת כמעט כאשר הם נמצאים בפתחו של העולם הבא.
שימו לב לקבוצה משמאל לפתח הקבר. כולם מגנים על פניהם ומסתירם את עינם. שימו לב לקו הגיאומטרי המושלם שכן גובהם מצטמצם מהגבר העומד לקצה השמאלי לאישה היושבת בקצה הימני
בקבוצה מימין, הקו הגיאומטרי הפוך. האיש בחזית כפוף וידיו אוחזות בקצה הכניסה. מאחוריו שוכבת אישה אחת משתטחת בעוד אחרת כורעת ברך בתפילה. לאחר מכן אנו רואים גבר תומך באישה ובסוף פונה אישה אחורה ומפריחה נשיקת פרידה.
בקומה התחתונה בחלק מהקבר, בני זוג מתים שעל גופם שוכב ילדם המת, כפות ידיהם משולבות יחד. מעליהם מלאך בדמות אישה מאירה עליהם מוכנה לקחת אותם לעולם הבא. בצד תראו שתי דלתות עץ לבנות והם אינן קישוט, הם מובילות לגלוסקמה שם נמצאים עצמות פריזאים מבתי קברות שונים רובם נשרפות ומוחזרות כדי לחסוך מקום. מעל האנדרטה ישנו משטח דשא גדול ממדים ועליו אסור לדרוך, זהו שטח הגלוסקמה שבו נמצאים שרידי הגופות שנשרפו.
קפלת קבורה
קפלת קבורה הוקמה בשנת 1823 על ידי אטיין-היפוליט גוד במקום המדויק של הבית הישועי העתיק. אותו אדריכל ניאו-קלאסי יצר את הכניסה המונומנטלית כמה שנים מאוחר יותר. הקפלה, בעלת דלת כניסה אחת וזהו סגורה לקהל הרחב מלבד ה-1 בנובמבר יום כל הקדושים. הקפלה משמשת לתהלוכה דתית במהלך הלוויות של נפטרים עם זכויות קבורה משפחתיות. הקפלה שייכת לקהילה של סן ז'רמן דה שרון. לכומר יש תואר- כומר התפילות האחרונות. שימו לב בחוץ לשני מחתות (כלי המשמש להעברת גחלים או קטורת).
הקרמטוריום והקולומבריום
הקרמטוריום(משרפה) מורכב מקפלה בסגנון ניאו-ביזנטי, שלוש כיפות קטנות, שני ארובות וארבעה אגפים היוצרים את הקולומבריום. באחרון, קופסאות ממוספרות אוספות את הכדים המכילים את אפר הנשרפים. התכנון שייך לאדריכל ז'אן קמיל פורמיג'ה והעבודות יחלו ב1887 וכעבור שנתיים בשנת 1889 הקרמטוריום הראשון . הכיפה הראשית עוטרה בחלונות ויטראז' על ידי קרל מאומיאן. שני מפלסים מתחת לאדמה ושני מפלסים מעל האדמה
Mur des Fédérés חומת הקומונרים
147 אנשי הקומונה נרצחו כאן בתאריך 28 מאי 1871 והם קבורים ממש היכן שנרצחו, בתעלה לרגלי החומה. נוספו להם 19 קצינים שנעצרו נשפטו והוצאו להורג כאן. החומה נמצאת לאורך חלקה 76.
אנדרטה לקורבנות המהפכה
מחוץ לבית הקברות בשדרת גמבטה נמצא שער כניסה ירוק לגינה שנמתחת לאורך חומת בית הקברות. באמצע השביל נראה קטע חומה מפוסל בדמויות שיוצאות ממנה מוגנות ע"י דמותה של אישה שמנסה לגונן עליהם. מי שמתבונן מקרוב ישים לב לחורים שמדמים חורי כדורים שנמצאים בחומה. הפסל פול מורו-ותייה יבנה את המונומנט בשנת 1909.Paul Moreau-Vauthier (1871-1936).
אנדרטאות הנצחה
בבית הקברות פר לשז פזורות אנדרטאות הנצחה שמרוכזות בשני מקומות. שמונה כאלו ניתן לראות כשאנו נכנסים מרחוב רונדו בין חלקות 84 ו 88. שימו לב ללוח הזכוכית הגדול בחלקה 88 שמנציחה את אסון טיסת אייר פראנס 447.
ריכוז נוסף של אנדרטאות הנצחה נמצא לאורך השדרה העגולה, שם נראה אנדרטאות אבן וברזל מצמררים לזכר קורבנות מחנות ההשמדה והריכוז. avenue circulaire לאורך חלקות 96,97,94.
אז מי קבור בפר לשז?
האמת יש כל כך הרבה קברים מפורסמים וסיפורים מעניינים אז מאיפה מתחילים? כמובן ישנם רבי המכר, מוקד עלייה לרגל והראשון שבהם הוא של ג'ים מוריסון. עוד ברשימה אבלר ואלואיז, אוסקר ווילד, אדית פיאף, בלזאק, דלקרואה, מולייר וז'אן פונטיין. אפולינר, אלפנד, שמפליון, קאמיל פיסארו, מודיליאני, ברטיון מהגלידה, מרסל פרוסט, ויקטור נואר, ביאבנו מייסד מטרו פריז ועוד ועוד. אי אפשר לכתוב על כולם אך בקרוב כולם יופיעו במפה שאני מכין.
תרשו לי לעניין אתכם תחילה בכמה אנקדוטות:
- הפסל בגודל מלא הראשון 1815.
פייר גארו (Pierre Gareau) הוא סוחר שמת ב-30 באוגוסט 1815 בגיל 49. בנו הקים עבורו בזמנו אנדרטה מקורית ומפוארת, בדיוויזיה ה-10. אנדרטה זו מעוטרת בפסל שיש המייצג את לה דולר- דמות אבלה, פרי עבודתו של פרנסואה מילהום (1816-1818). זהו הפסל הראשון בגודל טבעי בבית הקברות. חלקה 10.
הקבר הגבוה ביותר
לואי אוגוסט פריס (Louis-Auguste Félix de Beaujour1765-1836), הידוע בכינויו הברון פליקס דה בוז'ור. דיפלומט וסופר, בין היתר שגריר צרפת בארה"ב ומחבר "סקירה כללית של ארצות הברית בתחילת המאה ה-19". פליקס דה בוז'ור נח מתחת לאנדרטה מרשימה המזכירה ארובה בגובה 20 מטרים. אדריכל האנדרטה הגבוהה ביותר בבית הקברות, הוא פרנסואה אלכסיס סנדרייה, הידוע בעיקר בזכות תחנות רכבת שבנה. חלקה 48.
- קפלת הקבורה הראשונה
ז'אן הנרי לואי גרפולה (1774-1820 Jean Henri Louis Greffulhe) היה בנקאי ואיש עסקים עשיר אשר זכה לקפלת הקבורה הראשונה בפר לשז. הקפלה נבנתה עוד בחייו בשנת 1810 ע"י אלכסנדר ברוניאר בעצמו כנראה במסגרת יחסי ציבור של ניקולא פרושו. חלקה 43.
- חלקה לצמיתות הראשונה בפר לשז.
פייר ז'קמאר Pierre Jacquemart הוא הראשון לקבל חלקה לצמיתות(Perpétuité) ב-9 יולי 1804.
- הקבר המאוכלס ביותר
הקבר של משפחת קרטון The Carton Family מאוכלס כרגע ב 60 נפטרים. חלקה 27.
1553-1601 Louise of Lorrain
לואיז מלוריין, מלכת צרפת ופולין ואשתו של אנרי השלישי חנתה חניית ביניים בפר לשז אחרי שגופתה הועברה ממנזר קפוצ'ין שנהרס בשנים 1806-1817 לפני שהועברה לבזיליקת סן דני בהוראת לואי ה-18.
כמה דמויות על קצה המזלג
נשאלת השאלה היכן קבור פר לשז עצמו? האם יחד עם הישועים בכנסיית סן פול סן לואי במארה? או שמה שרידיו הועברו באישון לילה לפר לשז לאור ירח מלא? חידה.
- לואי דספונטיין שקנה את בית הישועים שהפך לבית הקברות, נקבר שתי דקות הליכה מביתו..חלקה 22.
- אלכסנדר ברוניאר מתכנן בית הקברות קבור בחלקה 11. את המצבה תזהו בזכות שעון חול מכונף למעלה, מדליון חזית הבורסה הישנה שאותה גם תכנן ואישה אבלה שוכבת בתחתית.
- ניקולא פרושו האיש שבלעדיו פר לשז לא יהיה בית הקברות המפורסם בעולם קבור בחלקה 37. קבר? מאוזוליאום שתוכנן על ידי ניקולס ברנרד ראגי עמוס בסמלי הלוויה הכוללת כד עטוף, שעון חול עם כנפיים, לפידים הפוכים ושני תבליטים המייצגים צער.
אחרי שחלקנו כבוד לאנשים שעשו את פר לשז הנה כמה מפורסמים:
- Oscar wilde, Jim Morrison, Frederic chopin, Georges bizet, Edith piaf, Georges melies.
- Gerda Taro, Isadora Duncan Eugene Delacroix, Gertrude stein and alice b. toklas.
- Amedeo Modigliani and Jeanne hebuterne, Sarah bernhardt, Marcel proust, Maréchal Ney.
- Colette, Moliere, Yves montand and simone signoret, Abelard and Heloise, Maria callas
- Guillaume Apollinaire, Victor noir, Andre gill, Paul eluard, Honore de Balzac, Antoine barye
- Rene lalique, Jean ingres, Jacques louis david והרשימה עוד ארוכה.
סיכום הטרילוגיה של פר לשז
זהו חברים, מקווה שהניתם מהסקירה בת 3 פרקים של בית הברות פר לשז. בעתיד תצורף מפה מפורטת שתעזור לכם למצוא את מרבית הקברים. בבית הקברות מחולקת מפה אך מציאת הקברים גוזלת זמן רב. בכל מקרה תנו לרגליים לקחת אתכם בניחותא עם זו פעם ראשונה שלכם ויש לכם את המידע הרב שהבאתי לכם.
שעות פתיחה: כל יום 8:00-17:30. יום ראשון 09:00-18:00
מטרו: קו 2 תחנות Philippe Auguste או Pere Lachaise.
קו 3 תחנה Gambetta.
- בואו להכיר גם את בית הקברות מונפרנאס בפריז.
