האמן מארק שאגאל (Marc Chagall 1887-1985) הגיע לראשונה לפריז בשנת 1911 והתיישב במושבת האמנים לה רוש. הזיכרונות מבית ילדותו, והעיירה היהודית ניכרים בצבעים העזים שהביא תחת השפעת הפוביזם והקוביזם. היום נתרכז ביצירה אחת שלו- תקרת שאגאל באופרה גרנייה פריז. אבל רגע, בניין האופרה נחנך זמן רב לפני שנולד אפילו, אז איך זה מתחבר? בואו ניכנס לאולם הגדול נרים עיניים ואביא לכם את הסיפור.
אופרה גרנייה והתקרה המקורית של לנבו
ז'ול-אז'ן לנבו (Jules-Eugène Lenepveu 1819-1898)היה חברו הטוב ביותר של שארל גרנייה שנים ארוכות עוד מתקופת שהותם בוילה מדיצ'י ברומא, לשם הגיעו לאחר שזכו בפרס רומא היוקרתי. כאשר נבחר גרנייה לבנות את בניין האופרה החדש הוא צירף אליו חבורה כישרונית ונאמנה שאחד מהם היה חברו הטוב. הארכיטקט ביקש מלנבו לצייר את כיפת האודיטוריום בקוטר 20 מטר וזה הכין את 'המוזות ושעות היום והלילה'. ציורו של לנבו צויר ישירות על כיפת הנחושת המקורית של בניין האופרה שחולקה ל 24 חלקים שמוברגים זה לזה. היצירה הושלמה בשנת 1871.
את הציור עצמו אחלק לשני חלקים, החלק התחתון והחלק העליון. בחלק התחתון סצנת הפתיחה היא צמד סוסים שמובילים את מרכבת השמש. מעליהם גאון מכונף ענף דקל בידו האחת ולפיד בשנייה. גבוה יותר, אורורה העירומה למחצה, עטופה בוורוד, פורשת צעיפים ורודים שבקפליהם משחקים שישה מלאכים כחולי כנף. משמאל חמישה נשים בשמיים משלבות ידיים הגבוהה שביניהם מפזרת פרחים. מימין, על ענן כהה, קליאו, לבושה בטוניקה אדומה, מחזיקה את החצוצרה ביד אחת, ואת לוחות ההיסטוריה ביד השנייה. אורניה, לבושה בכחול שמימי, מחזיקה מצפן ומודדת כדור. תאליה מחזיקה בידה השמאלית את מסכת קונייק ואת מוטות הסאטירה בידה הימנית. אוטרפה, היושבת על ענן, מנגנת בחליל. אראטו, עטופה בורוד-כתום, מרחפת בשמיים, ליר בידה השמאלית קופידון מחזיק בידה השמאלית מפזר פרחים על הלירה(כלי נגינה). אראטו נותנת את ידה לטרפסיכורה.
משמאל למרכבת השמש, על עננים כהים, יושבת פוליהימניה, עטורת זרי דפנה. לידה, בצל, עומדת מלפומנה, לבושה בטוניקה אדומה, נושבת ברוח, שרביט ביד שמאל, פגיון ביד ימין, היא מביטה קבועה לפניה. מעל, בשמים הבהירים, קאליופה, לבושה בלבן, תוקעת בחצוצרה בידה השמאלית, ובידה הימנית מחזיקה כתר.
החצי השני של הציור מאת לנבו
בהמשך שמאלה, בחלק העליון, שני מלאכים עם כנפיים כחולות שקופות משחקים יחדיו. מתחתם עולים שלושה ילדים מכונפים, שזורים יחד, וילון ורוד עוטף אותם. אחד מחזיק בידו השמאלית את התירסוס(מקל בראשו אצטרובל-סמל של סגסוג) על כתפו, בידו השנייה מרים גביע קריסטל שילד אחר ממלא ביין. הילד האמצעי מחזיק בידו הימנית את המסכה הכפולה, הטרגית והקומית, וביד השנייה אוחז במותניו של הילד הראשון. בהמשך קופידון, קשת בידו, מוכן לשגר את החץ לאחד הציפורים בתחתית. בצד שמאל מתכנסות שתים עשרה שעות הלילה. שלוש נשים מקובצות יחד, המייצגות את התזמורת, מנגנות בכלים שונים. שני קופידונים משחקים, אחד במצלתיים, השני בקרן הציד.
מעל הקבוצה הזו, תשע נשים שזורות אותה ממסגרות אותה בעקומה הרמונית. הראשון, מימין, והכי קרוב, מרטיט את מיתרי הנבל המצרי; האחרים מתרוממים ומתרחקים בהדרגה, במעגל פנטסטי; אחת מהאחרונות נופלת לאחור, מסובבת את שערה בתנועה נואשת. לצדם, בין הקבוצות הללו לבין המוזות, ונוס, עירומה, שוכבת ברכות על העננים. קופידון קטן מציג לה מראה, שני, שעל ברכיו היא נשענת, מקיף את מצחה בענף פורח של הדס. משמאלה מנגנים בנואה, מנדולינה, כינור, משולש, חליל כפול וגיטרה. יותר משמאל נמצאת קבוצת המוזות שכבר תיארנו בהתחלה. אני שב ומחדד שהתקרה המקורית עדיין נמצאת מתחת לתקרת שאגאל. במוזיאון האופרה תמצאו דוגמא של תקרת לנבו
מי שירצה להכיר חלק מעבודותיו של לנבו ימצא בפנתאון את סדרת ציורי הקיר שמתארים את חייה של ז'אן ד'ארק.
תקרת מארק שאגאל
יום אחד שר התרבות אנדרה מאלרו היה נוכח בהופעה באופרה גרנייה. מאחורי הקלעים היה נמצא גם מארק שאגאל שהכין את התפאורה. מסתכל מאלרו על הצבעים העזים של התפאורה, מסתכל על שאגאל, מסתכל על התקרה, תגידו שלום לתקרת מארק שאגאל החדשה של אופרה גרנייה. 1963 מוזמן שאגאל לצבוע מחדש את תקרת אופרה פריז, עניין לא מובן בכלל שלא מתאים למסורת הצרפתית הקפדנית. כמובן שזה גם לא עבר חלק בגרונם של אנשים, שיהודי רוסי יעטר מונומנט לאומי צרפתי והאמת שכך עד היום, ארחיב בסוף.
זה מדהים איך הצרפתים מתרעמים על זרים. אתה גר כאן רוב חייך, אתה הופך לאזרח צרפתי מתאזרח, תעבוד לחינם ותקשט את הקתדרלות שלהם, ועדיין הם מתעבים אותך. אתה לא אחד מהם. מארק שאגאל
שאגאל בן ה-77 ממשיך בפרויקט, שכלל 220 מ"ר ו200 ק"ג צבע ולקח שנה להשלים. היצירה חולקה לחמישה חלקים שהודבקו ללוחות פוליאסטר והונפו עד לתקרה. אם תשימו לב יש כיפה קטנה וכיפה גדולה והם מחולקות לפי מס' נושאים וכוללים מלחינים מפורסמים עם מונומנטים של פריז. התקרה נחנכה בתאריך 23 בספטמבר 1964 בנוכחות שר התרבות מאלרו ו- 2,100 מוזמנים סקרנים וכתבים רבים. תזמורת האופרה ניגנה את גמר "סימפוניית יופיטר" מאת מוצרט, ולקראת סופה הודלקה הנברשת מאירה את התקרה החדשה לכל תשואות הקהל. העיתונות הכריזה שיצירתו של שאגאל היא תרומה גדולה לתרבות הצרפתית, ומאלרו שיבח את האמן ועבודתו הצבעונית.
עכשיו התקרה עצמה מציגה 14 סצנות מאופרות ובלטים שונים עם צבעים עזים בסגנון סוריאליסטי ואבסטרקט שמזוהה עם האמן. התקרה באה לתת כבוד להופעות אומנותיות, מלחינים מפורסמים תוך מתן כבוד להיסטוריה של בית האופרה. בואו נלמד מה אנו רואים:
תקרת שאגאל מה אנו רואים?
- העיגול הקטן המרכזי מכיל ארבעה נושאים בצבעים שונים:
צהוב- לה טרוויאטה מאת ורדי. זוג צעיר ואיש מזוקן המחזיק מגילה.
אדום- כרמן מאת ביזה. כרמן בזירת שוורים לידה שור עם גיטרה.
ירוק- אורפאוס ואורידיקה מאת גלוק, אורידיקה מנגנת בליר ומלאך מחזיק בזר פרחים.
כחול- פידליו מאת בטהובן. לאונורה נעה לעבר רוכב על סוס מחזיק בחרב.
- הפנל הגדול- עשרה נושאים
נתחיל משעה 12 ונמשיך בניגוד לכיוון השעון.
מוסורגסקי- "בוריס גודונוב". צבע דומיננטי: כחול. הצאר יושב על כיסא, מאחוריו על רקע ירוק העיר מוסקבה.
מוצרט- "חליל הקסם". צבע דומיננטי: תכלת. מלאך גדול ממלא את השמיים הכחולים, ציפור מנגן בחליל.
וגנר- "טריסטן ואיזולדה". צבע דומיננטי: ירוק. בני הזוג מחובקים למטה על רקע שער הניצחון וכיכר קונקורד.
ברליוז- "רומאו וג'ולייט". צבע דומיננטי: ירוק. זוג האוהבים מחובקים ליד ראש של סוס ובצידה נימבוס (באמנות הילה זוהרת המקיפה ראשים).
ראמו- לא מצוין שם היצירה. צבע דומיננטי: לבן. נראה את חזית בניין האופרה באדום לוהט ואת הריקוד מאת קרפו מוזהב.
דבוסי- "פליאס ומליסנדה". צבע דומיננטי: כחול. פליאס מתבונן במליסנדה דרך החלון.
ראוול- "דפניס וקלואי". צבע דומיננטי: אדום. בני זוג סיאמיים על רקע מגדל אייפל.
סטרווינסקי- "ציפור האש" צבע דומיננטי: אדום, ירוק וכחול. שאגאל בקצה המגדל עם לוח הצבעים שלו וציפור ירוקה מוזיקאי מלאך בדמות צ'לו, עמד ליד עץ הקסם. למטה, טירת הקסם וציפור אדומה לעבר זוג מתחת לחופה.
צ'ייקובסקי- "אגם הברבורים". צבע דומיננטי: צהוב זהוב. אשת ברבור על אגם כחול, נשענת לאחור ומחזיקה צרור פרחים. למעלה מלאך- מוזיקאי.
אדולף אדם- "ג'יזל"(כתב את המוזיקה לאופרה פריז) צבע דומיננטי: צהוב זהוב. ריקוד האיכרים מתחת לעצי הכפר.
המסר הסודי שמתחבא בציור
עכשיו אחשוף סוד קטן מתקרת מארק שאגאל, בזכות המצלמות החזקות בעולם של גוגל. במסגרת פרויקט האמנות של החברה, נכלל גם ציורו של שאגאל ברזולוציות וחדות חדשות. בנו של הצייר, דויד, הוזמן למטה, ושם סיפר שאביו סיפר לו שהוא צייר אותו כתינוק אך כמובן שזה בלתי אפשרי לגלות במבט רגיל. לאחר 50 שנה התמונה נחשפה, תינוק זעיר בידי הוריו.
הסוד נמצא בציור הגדול תחת סטרווינסקי. בצד החתן והכלה נמצא ירח אדום, שני ראשים ותינוק.
בשנים האחרונות מתנהל קמפיין ע"י מוקירי מורשת לנבו להחזרת התקרה המקורית של האופרה. בנימוקים גם מובא, שתקרת שאגאל אמורה הייתה להיות זמנית וכך גם נבנתה. מצד שני טוענים המתנגדים שפרוייקט כזה עלותו גבוהה ותקרת שאגאל כבר מזוהה עם בניין האופרה. האם יש סיכוי שתקרת לנבו המקורית תחזור? ימים יגידו ויש מי שפועל לכך מאחורי הקלעים.
מקווה שנהניתם מכתבה זו והיא תשפוך לכם אור חדש על אופרה גרנייה בביקור הבא שלכם בפריז.
מדוע חולל פסל הריקוד של קרפו שערורייה?
