בפינה הצפון-מערבית של גן הטווילרי, ממש ליד כיכר הקונקורד, עומד בניין קטן ולא צנוע במיוחד בשמו: ז'ה דה פום (Jeu de Paume), על שם משחק המחבט המלכותי שהיה אביו הקדמון של הטניס המודרני. מאחורי החזית הנאו-קלאסית הצנועה הזו מסתתרת אחת ההיסטוריות הדרמטיות והמפותלות ביותר מבין כל מוזיאוני פריז. אולם ספורט מלכותי שהפך לזירת אולימפיאדה, אחר כך למחסן ענק שבו מיינו הנאצים אמנות גנובה, ואז לביתם של מונה, רנואר ודגה. כיום אנו נמצא בוא גלריה לצילום אז בואו נגלה איך הגענו לשם.
ז'ה דה פום: מגרש טניס מלכותי
שמו של המוזיאון, "ז'ה דה פום", הוא שמו הצרפתי של משחק מחבט עתיק שנקרא בעברית "משחק כף היד" או "טניס מלכותי". זהו אביו הקדמון של הטניס המודרני בכמה מאות שנים, ושוחק במקור בתוך אולמות סגורים. בשנת 1861, כשנבנתה אופרת פריז החדשה, נהרס אולם ז'ה דה פום ותיק שעמד ברובע התשיעי, ונפוליאון השלישי הרשה למועדון לעבור לפינה הצפון-מערבית של גן הטווילרי. האולם החדש, שתוכנן בידי האדריכל מלכיאור וירו, נחנך ב-29 בינואר 1862, ועוצב במכוון כדי להתכתב אדריכלית עם בניין האורנז'רי הסמוך, שנבנה תשע שנים קודם לכן, מטעמי סימטריה עירונית.
בשנת 1900 אירחה פריז את משחקי האולימפיאדה המודרנית השנייה, לצד התערוכה העולמית הגדולה שהתקיימה במקביל. מרפסת הז'ה דה פום בגן הטווילרי שימשה כזירה לתחרויות סיף (חרב), שתועדו בתצלומים היסטוריים של הצלם הספורטיבי ז'יל בו. עם השנים, הטניס המודרני דחק את רגלי המשחק הישן, והאולם המקורי הפך למיותר כמתקן ספורט.
ממגרש ספורט לגלריית אמנות
בין 1909 ל-1922 ננטש מבנה ז'ה דה פום כמתקן ספורט והוסב לראשונה לגלריית תצוגה – מהלך פורץ דרך שנחשב לפעם הראשונה בהיסטוריה של האמנות המערבית שבה בניין שלא נבנה מלכתחילה למטרה זו נפתח לתצוגת יצירות אמנות. במהלך מלחמת העולם הראשונה שימש הבניין דווקא למטרה ארצית לגמרי: הפצת תלושי קיצוב מזון לתושבי פריז. בשנים 1922 ל-1939 הפך הבניין לאגף נספח של מוזיאון לוקסמבורג, ושימש להצגת אוסף "האסכולות הזרות העכשוויות" – למעשה הכניסה הרשמית הראשונה של אמנות מודרנית זרה למוזיאונים הממלכתיים הצרפתיים. בשנים 1929 ל-1932 עבר הבניין שיפוץ נרחב כדי להתאימו סופית לתפקידו החדש כמוזיאון.
הפרק האפל: מחסן שוד האמנות הנאצי
הפרק הדרמטי והידוע ביותר בתולדות ז'ה דה פום התרחש בין 1940 ל-1944, בתקופת הכיבוש הנאצי של פריז. הכוחות הגרמנים החרימו את מבנה הז'ה דה פום והפכו אותו למרכז המיון והאחסון הראשי של ה-Einsatzstab Reichsleiter Rosenberg (ERR), הארגון הנאצי שהופקד על שוד יצירות אמנות מאוספים פרטיים צרפתיים, ובראשם אוספי משפחות יהודיות כמו רוטשילד ורוזנברג. אלפי יצירות אמנות עברו דרך אולמות המוזיאון בדרכן לגרמניה, נמיינו, צולמו ותועדו על ידי הכובשים.
אלא שבתוך המוזיאון עבדה אז אוצרת בשם רוז ולאן (Rose Valland 1898-1980), שהצרפתים הורו לה להישאר במקומה במטרה לרגל אחרי פעולות הביזה הנאצית. ולאן, שהעמידה פנים כאילו אינה מבינה גרמנית, האזינה בסתר לשיחות הקצינים הנאצים ותיעדה בקפדנות את פרטי המשלוחים, כולל מספרי קרונות הרכבת שבהם הוברחו היצירות לגרמניה. בזכות התיעוד החשאי שלה הצליחו בעלות הברית לאתר ולעצור רכבת שלמה עמוסה ביצירות מופת גנובות, ולאחר המלחמה שימש התיעוד שלה כלי מרכזי בפעולות ההשבה של רכוש תרבותי לבעליו החוקיים. בין 1944 ל-1946 פעלה במוזיאון "ועדת ההשבה האמנותית הלאומית" הצרפתית, שהחזירה יצירות רבות בזכות רשימותיה של ולאן, שסיפורה הפך מאז לאגדה של ממש בעולם היסטוריית האמנות.
הידעת: חייה ויצירתה של רוז ואלן היוו השראה ראשונה לג'ון פרנקנהיימר לסרטו "הרכבת" (1964), שתסריטו התבסס בחלקו על זיכרונותיה "חזית האמנות", שפורסם ב-1961 הסרט בכיכובם של ברט לנקסטר, פול סקופילד וג'אן מורו מציג דמות בשם "מיס וילארד", בגילומה של סוזן פלון.
ז'ה דה פום: בית האימפרסיוניסטים לפני מוזיאון ד'אורסה
בשנת 1947 החליטה מחלקת הציור של מוזיאון הלובר להעביר את אוסף הציור האימפרסיוניסטי שלה אל בניין הז'ה דה פום, שהפך למעשה, במשך כמעט ארבעה עשורים, לביתם הרשמי של מונה, רנואר, דגה, סזאן, מאנה וחבריהם. דורות שלמים של מבקרים בפריז הכירו את גדולי האימפרסיוניזם דווקא במבנה הקטן הזה בקצה גן הטווילרי, עד שב-1986 נפתח מוזיאון ד'אורסה החדש בגדה השנייה של הסן, והאוסף האימפרסיוניסטי כולו עבר לביתו הנוכחי והמרווח בהרבה.
לאחר עזיבת האוסף האימפרסיוניסטי, עבר הבניין שיפוץ פנים מקיף בהובלת האדריכל אנטואן סטינקו, וב-1991, ביוזמתו של שר התרבות דאז ז'אק לאנג, נפתח מחדש כ"גלרייה הלאומית של הז'ה דה פום" – מרכז לאמנות מודרנית ועכשווית. המהפך האחרון והמכריע בזהות המוזיאון התרחש בשנת 2004, כאשר שר התרבות דאז ז'אן-ז'אק איילגון החליט לאחד את הגלרייה הלאומית עם שני מוסדות נוספים: המרכז הלאומי לצילום ומכון המורשת הצילומית. כך נולד ז'ה דה פום כפי שהוא מוכר כיום: מרכז אמנות המוקדש כולו לתמונה על גווניה, מהצילום התיעודי של המאה ה-19 ועד קולנוע, וידאו, מיצבים ויצירה דיגיטלית מקוונת בת זמננו. מאז 2010 מפעיל המוזיאון גם זרוע נוספת בעיר תור שבעמק הלואר, בטירת תור, המציגה תערוכות היסטוריות מתוך אוספי מדינה וארכיונים.
Jeu de Paume: מה מוצג היום
בניגוד למוזיאונים כמו הלובר או המוזיאון לאמנויות דקורטיביות, לז'ה דה פום אין אוסף קבוע המוצג לציבור באופן רציף: מדובר במרכז תערוכות המתחלף לחלוטין מספר פעמים בשנה, בדומה יותר ל"קונסטהאלה" גרמנית מאשר למוזיאון קלאסי. שתי קומות התצוגה, כולל המזנין הפנימי המפורסם, מוקדשות בכל תקופה נתונה לתערוכה מונוגרפית או קבוצתית אחת או שתיים, לצד תוכנית קולנוע עשירה המוקרנת באולם הפנימי של המוזיאון.
נכון לקיץ 2026, מוצגת במוזיאון התערוכה "Fragile Beauty", המציגה מבחר נדיר מתוך אוסף הצילום הפרטי של הזמר סר אלטון ג'ון ובן זוגו דיוויד פרניש. התערוכה, הפתוחה מה-12 ביוני עד ה-27 בספטמבר 2026, כוללת כמאתיים ושלושים תצלומים משנות ה-50 ועד ימינו, ומאורגנת סביב חמישה נושאים מרכזיים: תשוקה, אופנה, סלבריטאים, ביטויי זהות, וצילום עיתונאי. בין האמנים המוצגים נמצאים רוברט מייפלת'ורפ, אירווינג פן ודיאן ארבוס, לצד מיצב מונומנטלי של הצלמת ננסי (ננה) גולדין.
טיפים לביקור מוצלח
מכיוון שמדובר במרכז תערוכות ולא במוזיאון אוסף קבוע, מומלץ לבדוק תמיד מראש באתר הרשמי איזו תערוכה מוצגת בתאריך הביקור המתוכנן, שכן זה עשוי להשפיע מאוד על מידת העניין האישי בביקור. שעת פתיחת הערב בימי שלישי (עד תשע בערב) מומלצת למי שמחפש ביקור שקט יותר, הרחק מעומס שעות הצהריים.
בזכות המיקום המושלם בקצה גן הטווילרי, מומלץ כמובן לשלב ביקור בז'ה דה פום עם טיול בגן עצמו, קפיצה למוזיאון האורנז'רי הסמוך (הידוע בזכות ציורי "נימפאות" הענקיים של מונה), או המשך הליכה לכיוון הלובר. מי שמתעניין בסיפור הדרמטי של רוז ולאן ושוד האמנות הנאצי יוכל למצוא במוזיאון עצמו, וכן במקורות נוספים על ההיסטוריה שלו, חומר קריאה מרתק שהופך את הביקור לחוויה בעלת עומק היסטורי מיוחד.
מידע שימושי
האתר הרשמי: Jeu de Paume
שעות פתיחה: שלישי בין השעות 11:00 עד 21:00, ובימים רביעי עד ראשון בין השעות 11:00 עד 19:00. המוזיאון סגור לחלוטין בימי שני. סגירות מיוחדות חלות ב-1 בינואר, 1 במאי, 14 ביולי ו-25 בדצמבר, וב-24 וב-31 בדצמבר המוזיאון נסגר מוקדם, בשעה 17:00.
מחיר כניסה: 14 אירו למבוגר עם תעריף מוזל של 9.50 אירו בסופי שבוע ו-7.50 אירו בימים שלישי עד שישי לסטודנטים ולבני 19 עד 25. הכניסה חינמית לחלוטין לבני פחות מ-18, וכן לכל המבקרים ביום שלישי האחרון של כל חודש.
בחודשי הקיץ תמצאו בצד את: Rose Bakery Café and Terrace להשלמת החוויה.
מטרו: תחנת Concorde קווים 1-8-12. תחנה Tuileries קו 1.







