אוטל דה לה מרין פריז- הרבה יותר ממוזיאון

דף הבית » Blog » פריז » מוזיאונים בפריז » אוטל דה לה מרין פריז- הרבה יותר ממוזיאון

ברוכים הבאים לאוטל דה לה מרין, התוספת החדשה למורשת ותרבות צרפת שנפתחה מחדש ביוני 2021. המוזיאון שצמוד לכיכר קונקורד היה סגור לקהל הרחב מימיו הראשונים, אך כיום אנו נכנס בדלת הראשית ונכיר את סיפורו, ויש לו הרבה מה לספר. בואו נתחיל

אוטל דה לה מרין- מבנה אחד שני סיפורים

סיפורנו מתחיל בשנת 1748, לאחר סיום "מלחמת הירושה האוסטרית". פריז רצתה לחלוק כבוד למלך לואי ה- 15 שכונה האהוב. העיר מזמינה מאדמה בושרדון (Edmé Bouchardon1698-1762) פסל רכיבה מצופה ברונזה בדמותו של המלך, דרך מקובלת בצרפת החל משלטונו של לואי ה-14. הפסל יעמוד כמובן במרכזה של כיכר, לכיכר צריך הצעות ורעיונות, וכאלו היו כ 150 לא פחות ולא יותר מה עושים? הארכיטקט פייר פאטה צמצם את התוכניות ל 30 בלבד והמלך בעצמו החליט על מיקום הכיכר- שטח אדמה בין גני טווילרי לשדרת שאנז אליזה.

בסוף נמאס למלך מהסחבת, ואחרי התייעצות עם האקדמיה לאדריכלות בראשות ארכיטקט המלך ז'אק גבריאל (Jacques Gabriel1698-1782), הונחו על השולחן בשנת 1753 19 הצעות סופיות. את ההצעות בחן האחראי על מבני המלך, המרקיז דה מריני אחיה של מאדאם דה פומפדור המאהבת הראשית ובעלת ההשפעה של מלך צרפת לואי ה-15. בסופו של דבר הוטל על ז'אק גבריאל לתכנן את הכיכר, וההחלטה שלו הייתה לבנות את החלק הצפוני ולהשאיר את החלק הדרומי שפונה לסיין כמו שהוא על מנת לא להסתיר את הנוף. ביולי 1753 המלך אישר את התכנית ולאחר שנה הונחה אבן הפינה. ברגע האחרון גבריאל מכניס שינוי אחרון, במקום שני רחובות שיחברו את הכיכר לרחוב הראשי(סט אונור) ייסלל רחוב אחד- רחוב רויאל שיחצה את שני המבנים עם חזית אחידה במקום שלוש במקור.

הידעתם? ז'אק גבריאל עצמו יתגורר בהמשך ברחוב רויאל מס 8.

בשנת 1755החלו ההכנות כאשר בושרדון כבר עובד על הפסל, וגבריאל מסיים את הפרטים האחרונים בעיצוב חזיתות המבנים בשנת 1756.

אנקדוטות קטנות

פרט מעניין הוא שכאשר החלו העבודות במאי 1757 עדיין לא היה ידוע למה ישמשו הבניינים מצדי רחוב רויאל. כך שהחזית הוקמה אך בלי כלום מאחור ממש כפי שהיה בכיכר ונדום!

החזיתות המפוארות על שלל הקישוטים והפדימנטים(המשולשים בקצה) הם עבודתם של הפסלים מישל-אנגה סלודץ (Michel-Ange Slodtz 1705-1764) וגיום קוסטו (Guillaume Coustou the Younger 1716-1777) הצעיר.

מה עושים? מחליטים ב1765 שהחזית המערבית תשמש כמטבעה מלכותית, אולם לבסוף היא נבנתה בצד השני של גדת הסיין. לאחר מכן חשבו, אולי מפקדה למוסקטרים? נו אולי תחליטו? לבסוף השטח חולק לארבע חלקות שעליהן יבנו בתים פרטיים בתנאי שלא ישנו את חזית המבנה. כך למשל הבית השמאלי היה שייך למרקיז מקריון, כיום בית המלון המפואר קריון נושא את שמו.

ארמון לרהיטים

החזית המזרחית יועדה תחילה לספרייה מלכותית אך לבסוף הוחלט ב 1767 להקים את "מנהלת אחסון ריהוט הכתר". כן מקום לאחסן את כל "הגודיז" של המלך וכאלו לא חסרו כמובן.

אדמה עצמו לא הספיק לסיים את פסל הרכיבה מכיוון שנפטר בשנת 1762, את הפסל השלים ז'אן-בטיסט פיגאל שאת שמו אתם מכירים יותר מ"רובע האורות האדומים" פיגאל ותחנת המטרו שנושאים את שמו.

מנהלת אחסון ריהוט הכתר שנוסדה ב1604 ועברה רפורמה ע"י לואי ה-15 הייתה מחלקה חשובה. רהיטים, שטיחים, חפצי אמנות, שריון ותכשיטים כולם אוחסנו שם. עד סיום תכנון והקמת המבנה החדש, המחלקה על תכולתה שוכנה תחילה לעשר שנים באוטל קונטי (כיום עומדת שם המטבעה הלאומית) ולאחר מכן בארמון האליזה עד 1768. בזמנו האליזה לאחר מותה של המרקיזה מפומפדור היה "ארמון פתוח" למבקרים, יכולתם לבקר (בחינם!) במחלקת רהיטי המלך בימי שלישי בבוקר ואחה"צ בחודשים אפריל-נובמבר. חידוש זה שהגיע לפני פתיחת מוזיאון הלובר ב 1793 מזכה אותו ע"י רבים בתואר המוזיאון הראשון בפריז.

בינתיים הוחלט על בניין עם שני חצרות, אחת ראשית שממנה אנו נכנסים כיום מרחוב רויאל למוזיאון ושימשה לאחסון. שניה קטנה יותר שהיום נמצא שם את הקופות, מדרגות הכניסה וכיפת זכוכית, ובזמנו שימשה את המנהלה. בקומת הקרקע שוכנו בזמנו כרכרות, בתי מלאכה קטנים לשיפוץ ומחסנים. בקומה הראשונה היו אולמות תצוגה, ודירות שפנו לחוב רויאל ורחוב סן- פלורנטין. בשאר השטח היו עוד שטחי אחסון ומגורי עובדים. המנהל הראשון פייר אליזבת דה פונטניו התגורר במקום בדירה נאה כמובן. מארק-אנטואן תיירי דה ויל-ד'אברי יחליפו בתפקיד.

גם 9 גרמי מדרגות נבנו מהם 2 ראשיים. החזית הפנימית נבנתה כמו החיצונית מאבן גיר בהירה ממכרות סן-ולה מלו 60 ק"מ מפריז.

משרדי חיל הים

המהפכה הצרפתית פורצת בשנת 1789 וכמובן שימיו של מבנה שסימל את שלטון המלוכה היו ספורים. 13 ביולי מחסן הנשק הוא הראשון להיבזז ומשם לבסטיליה. תותחים הועמסו על מרכבות מפוארות עם פיתוחי כסף מתנת מלך סיאם ללואי ה-14 ב1684. למחרת, 14 ביולי הפגז הראשון נורה על הבסטיליה.

עם המעבר של חצר המלוכה מורסאי לפריז עברו גם מוסדות המדינה, לואי ה-16 וחצרו עברו לארמון טווילרי. משרד חיל הים קיבל אישור להשתכן בקומה השנייה של מנהלת אחסון הכתר, ולאחר מספר שנים "השתלט" על כל הבניין למשך 200 השנים הבאות. עם השנים נוספו חדרים, חללים שונו, הותקו חשמל וטלפוניה ומאוחר יותר מעליות. שוד נועז התרחש ב16 לספטמבר1792 כאשר כנופיה בראשות פול מייט פרצו ושדדו את תכשיטי הכתר שהיו מאוחסנים במקום. שווים היה בזמנו 30 מיליון פרנק היום נראה לי אפשר להוסיף 0 ולרשום אירו זאת בהנחה שנמצא אותם.

הידעתם?
גי דה מופסאן עבד כאן בתור פקיד בשנים 1872-1878.

כמובן שמקום מפואר זה אירח כמה אירועים חלקם משמחים וחלקם פחות:

מאי 1770 נשף לכבוד נישואי יורש העצר והמלך לעתיד לואי ה-16 והארכידוכסית מאוסטריה מארי אנטואנט. בתוכנית גם נשף להמונים בכיכר קונקורד, יציאה למרפסת וזיקוקי דינור שהסתיימו באסון.
תעודת הוצאתו להורג של לואי ה- 16נחתמה במשרד שר הצי.
27 פברואר 1802 נשף שערך נפוליאון בונפרטה לאצולת אירופה.
יוני 1825 נשף הכתרה לשארל העשירי.
צו לביטול העבדות נחתם ב27 לאפריל 1848.
12 פברואר 1866 נשף בהשתתפות נפוליאון השלישי והקיסרית יוג'יני.
18 אוקטובר 1893 נשף לכבוד שיתוף פעולה צבאי צרפת-רוסיה.

אוטל דה לה מרין כיום

אז אחרי שניצל מגורל דומה לארמון טווילרי והוטל דה ויל, שזה אומר שריפה עד היסוד במאי 1871 אנחנו ממשיכים. פרק שחור בהיסטוריה של אוטל דה לה מרין היה בזמן כיבוש צרפת, כאשר גם פה הוקמה מפקדה גרמנית בשנים 1940-1944. נתקדם בזמן שנת 2007 מודיע חיל הים על עזיבת המבנה למיקום חדש, מעבר סופי יתבצע ב2014. טוב מה עושים עכשיו? חושבים מה יתאים. אולם קבלת פנים לאורחי הרפובליקה, נספח למוזיאון הלובר והשכרת חלק מהבניין היו בין ההצעות כמו גם להקים מלון פאר. ועדה התכנסה בפברואר 2011 בראשות נשיא צרפת לשעבר ואלרי ז'יסקר ד'אסטן לדון בעתיד המנה ההיסטורי. המסקנה: הבניין ישאר ברשות המדינה ויהפוך למרכז תרבות שישקף את ההיסטוריה( כמו נספח ללובר).

הבניין הועבר לחזקת המרכז לאנדרטאות לאומיים תחת משרד התרבות. הוחלט לשחזר את מנהלת ריהוט הכתר ולהחזיר עטרה ליושנה. דרך אגב מנהלת הרהיטים עדיין קיימת וכיום תוכלו למצוא אותם בשם הריהוט הלאומי- Mobilier National ברובע 13. עבודת השחזור הוטלה על הארכיטקט כריסטוף בוטינו יחד עם מנהלת השימור דלפין כריסטוף. גג זכוכית בצורת פירמידה תוכנן על ידי האדריכל יו דאטון, והמוזיאון יכלול גם שני אזורי הסעדה.

בארבע השנים הבאות המבנה יעבור עבודת שחזור קפדנית. שכבות צבע לפעמים 18 מהן הוסרו על מנת לגלות את ציורי הקיר המקוריים שהשתמרו, תקרות לא מקוריות הוסרו. רצפות פרקט נפלאות נגלו, עיצובים מתקופת לואי ה-15, עיטורים מרהיבים, קליפה אחר קליפה היופי נגלה. 200 בעלי מלאכה מרחבי צרפת גויסו למשימה, בראשם בני הזוג ז'וזף אשקר ומישל שרייר, מומחים לעיצוב בסגנון המאה ה-18. יצרני רהיטים, צבעים, רפדים ויצרני בדים הסתייעו בספר שהכיל ב 900 עמודיו את התכולה, שרטוטים ומפרטים מדויקים של המבנה. תקציב? אומרים 130 מליון אירו אך כנראה זה תפח ל170 מליון אך אל דאגה יש מספיק ספונסרים עם כיס עמוק.

ארבע שנות שיפוץ

בואו רגע לפני שנכנס נתבונן בחזית. החזית אורכה 64 מטר וגובהה 17 מטרים. בקומת הקרקע נראה אכסדרה מקורה, כאשר מעליה בקומה השנייה 12 עמודים לאורך המרפסת. פבליון מכל צד של הבניין, 4 עמודים באמצע כל פבליון. מעל כל פבליון פדימנט (משולש מפוסל), ובצידיו פסלים. כאשר תצאו למרפסת ותרימו את הראש, תראו בין העמודים ריבועים ובתוכם עיגול או מעויין מקושטים. גם להם כמובן יש משמעות, עיגולים עם אלומות ומגל? מסמלים את החקלאות. מוט וסביבו נחשים ופירות? מסמלים מסחר וחקלאות ומייצגים את מרקיורי.

מעויין עם כנפיים וברקים מסמל תעשייה ומלחמה ומייצג את יופיטר. באמצע תראו מה שנראה כמו האות V , תוספת חדשה אחרי המהפכה שהחליפה את סמל המלוכה בכזה שמסמל שוויון בין חלקי העם.

הידעתם? שטחו של אוטל דה לה מרין הוא 12,700 מטר רבוע ורק מחצית ממנו פתוח לציבור.

תחילה שיפצו את החזיתות, הגג והחצר הפנימית ובשלב שני את הפנים על כל המורכבות שבדבר.

יותר מאלף עובדים, בעלי מלאכה, רפדים, מזהיבים, נצרים ומה לא, תרמו לשיקום המבנה. קשירת הציציות של הוילונות לבדה דרשה 150 שעות עבודה. הנברשות שוחזרו, נוצרו דגמים מקוריים ייחודיים וחלקים ישנים רבים נמצאו. את השאר קנו ברחבי צרפת, למשל מזרקת המים משיש קררה עם פסל תינוק וברבור מוזהבים הגיעה מחנות העתיקות של חיים פרנסואה Hayem François בכתובת 13 Rue du Bac.

מה עושים עם בדים ווילונות ברוח התקופה? מחפשים למשל אצל Galerie Arcadia בליון.

אוטל דה לה מרין כיום

ביוני 2021 נפתח אוטל דה לה מרין מחדש והתוצאה מדהימה! אני באופן אישי נהנתי מכל רגע ומכל פרט. אתם נמצאים במיני ארמון ורסאי, לא פחות לטעמי כמובן בקטן. טועמים ומרגישים את ההיסטוריה אופפת את המקום המרהיב. הפרקט, הגובלנים, המדרגות, הציורים והסלונים הגדולים ושימו לב לרהיטי העץ של רייזנר, אין דברים כאלו!

בואו נכנס מרחוב רויאל ונכנס לחצר הפנימית. מימין נראה את קפה Lapérouse סניף שני למסעדה האגדית אשר נמצאת לא הרחק בגדת אוגוסטין 51. משמאל מסעדת Mimosa בסגנון צרפתי ים תיכוני בניצוחו של שף ז'אן פרנסואה פיאג'. נמשיך לחצר הפנימית הקטנה שם נמצאות הקופות ומעלינו כיפת הזכוכית המרהיבה. בקופה נרכוש כרטיס, או נציג את הכרטיס שרכשנו באינטרנט ונקבל אוזניות שילוו אותנו בסיור. נעלה במדרגות והסיור מתחיל מעצמו אין צורך לעשות כלום, האוזניות יובילו אתכם ויסבירו לכם על כל חלל במבנה.

נוכל לראות את עבודה השחזור של מגורי מנהלי המשק פייר אליזבת דה פונטניו ומארק-אנטואן תיירי דה ויל-ד'אברי. השחזור של חדר האוכל, צלחות, כוסות, סלסלות צדפות וקונכיות ריקות, תבליטי דמה של ארוחה בהשראת "ארוחת הצהריים של ז'אן פרנסואה דה טרויה", ממחיש את הנקודה.

עידן הנאורות והטכנולוגיה העכשווית גורמים לסלונים של האדמירליות לרטוט. מראות רוקדות, מסכים מסתובבים משדרים סרטונים כדי להחיות נשף מהמאה ה-19. טרקלין הכבוד המוקדש לקבלות פנים צמוד לטרקלין הדיפלומטי שעוצב כמחווה לנפוליאון השלישי ואשתו יוג'יני. טרקלין האדמירלים שעוצב מחדש בשנת 1843 על ידי חיל הצבא מציג מכשיר דיגיטלי יוצא דופן-שולחן המלחים המשחזר את המשלחות הגדולות של ל'אפרוז, בוגנוויל, וז'אן בארט.

כמובן שנצא ללודג'יה(מרפסת מקורה שצד אחד שלה פתוח) נרים את העיניים לפיתוחים שהזכרתי ונשלים עם מבט לנוף המושלם של כיכר קונקורד ומגדל אייפל. הרבה אירועים נצפו ממרפסת זו, הוצאות להורג, חניכת האובליסק שהובא ממצרים, ביצורים בזמן הקומונה ואת הגרמנים צועדים בזמן הכיבוש.

אוסף אל תאני

400 מטרים רבועים הוענקו למשפחה השלטת של קטאר בחוזה שכירות של עשרים שנה לפיתוח גלריית תצוגה של אוסף אל תאני. בקומה השלישית תמצאו אוסף יוקרתי של 120 פריטים נדירים, עתיקות ותכשיטים. הפתיחה לאחר שיפוץ תתבצע ביוני 2022. בקומה השלישית יושכרו המשרדים לסניף פריז של פיפ"א, והקרן לזיכרון העבדות תתפוס גם היא מקום.

זהו עכשיו אחרי שקיבלתם תאבון ריכשו כרטיס וקדימה למוזיאון, אתם לא תתאכזבו!