דלקרואה, אז'ן דלקרואה. ברובע השישי של פריז ברחוב קסום ליד כיכר קסומה, ישנו בית שהוא גם מוזיאון. התגורר שם אחד הציירים המשפעים ביותר, שציור אחד שלו הפך לסמלה של צרפת. שמו אז'ן דלקרואה, והיום נביא את סיפורו.
אז'ן דלקרואה Eugene Delcroix
אז'ן דלקרואה (Eugene Delcroix 1863- 1798) היה אחד מגדולי הציירים הנון קונפורמיסטים הרומנטיים הצרפתיים, שציוריו גדולי הממדים היו בעיקר של קרבות ציד וסצנות גבורה מלאי אתוס. בבית בו התגורר לקראת סוף ימיו, שוכן המוזיאון הנושא את שמו. אז'ן בנה של ויקטואר אובן, אביה היה יצרן רהיטי עץ בשירות המלך לואי ה-15. אביו שארל, שאומרים שיש ספק אם הוא אכן אביו, היה דיפלומט בכיר וחבר בממשלה שהצביעה על הוצאתו להורג של המלך לוא ה-16. אז'ן נולד בסן-מוריץ פרבר שנמצא מאחורי יער ונסן על גדת נהר המארן, בית הולדתו מאכלס כיום ספרייה מדע. יתום מהוריו בגיל צעיר, פנה ללמוד את מה שהוא אוהב- אומנות. בגיל 18 נכנס לבית הספר לאמנויות יפות בפריז ושם למד במשך ארבע שנים ביחד עם אומנים גדולים נוספים.
אז'ן הרבה לפקוד את גן החיות של פריז בצעירותו, ערך מסע לצפון אפריקה שהניב ציורים נפלאים, וגם אייר ספרים רבים. את עבודותיו ניתן לראות בפאלה בורבון, מוזיאון הלובר וארמון לוקסמבורג. כאשר בשנת 1855 התקיימה התערוכה האוניברסלית הוקדש לדלקרואה תערוכה מיוחדת עם עבודותיו. דלקרואה מקבל את פרס מדליית הכבוד והופך לאחד מגדולי ציירי צרפת.
לבית שכיום הפך למוזיאון הגיע בשנת 1857, בשנים הבאות יעבוד בכנסיית סן סולפיס. ממליץ בחום להכנס ולהביט בציוריו הנפלאים "יעקב נלחם במלאך" ו "גירושו של הליודורוס מבית המקדש".
בבית זה דלקרואה נפטר ב 13 לאוגוסט 1863. הוא נטמן בבית הקברות פר לשז.
- אל תשכחו כשאתם בגני לוקסמבורג חפשו את המונומנט לכבודו מאת דאלו.
חירות מובילה את העם
ציורו המפורסם ביותר "חירות מובילה את העם" הוצג לראשונה בסלון פריז 1830. הציור ש"הוצנע" בשנותיו הראשונות הוצג לציבור בזמן שלטונו של נפוליאון השלישי וכיום מוצג במוזיאון הלובר. הציור מציג את מהפיכת יולי 1830 שלחריה עלה לשלטון המלך לואי פיליפ. לא להחמיץ כאשר אתם במוזיאון הלובר.
במרכז הציור דמותה של מריאן, אלגוריה לחירות, אוחזת בדגל הטריקולור המהפכני, ומשולבים בו דמויות שונות. ילד עם אקדחים, פרחחי רחוב, פועל עם סינר, פועל פצוע עם חולצה כחולה וגבר בורגני עם רובה.
הציור משלב את החיים והמוות, המנצחים צועדים על גופותיהם של המתים. נוכחים בורגנים ובני מעמד הפועלים, דבר שמחדד את העובדה שמעמד הפועלים השתתף במהפכה אך לא זכה בנתח מהרפובליקה החדשה. מבחינה צורנית קיים ריבוי של תנועות והתרחשויות, ותמרות עשן אופפות את התמונה. חדי עין יבחינו ברקע בצריחי קתדרלת נוטר-דם של פריז.
הידעתם? ציורו של דלקרואה "חירות מובילה את העם" מופיע על אלבומה של להקת קולדפליי "Viva la Vida or Death and All His Friends".
ציור נוסף "קרב פואטייה" מופיע על עטיפת אלבומם "Prospekt's March"
ציורים מפורסמים של דלקרואה
הסירה של דנטה (1822) – הציור הסלוני הראשון של דלקרואה בו הוא מתאר את המשוררים דנטה ווירגליוס שטים על גבי סירה מעל לאגם ליד העיר מהגיהנום – דיס. גופות הנידונים והמקוללים מקיפים את הסירה כמנסים להטביעה וברקע ניתן להבחין בלהבות האדומות מבעד לחומות העיר תחת שמיים קודרים וחשוכים. השפעה ברורה של ז'ריקו (הרפסודה של מדוזה) שהיה גם סטודנט בפקולטה לאומנויות יפות והשפיע רבות על דלקרואה. נמצא במוזיאון הלובר.
הטבח בכיוס (1824) – בשנת 1822, במהלך מלחמת שחרור היוונית, ערכו הטורקים טבח ביוונים באי הקטן כיוס השוכן למול חופי אסיה הקטנה. הציור מתאר פרשים טורקים מהודרים לבושים בחליפות מלחמה וחמושים בנשק ניצבים מעל לחבורת פליטים/ שבויים ביניהם נשים וילדים. ברקע מתואר תוואי הנוף של האי למרגלות הים התיכון, סצינות של מלחמה ותמרות עשן נראים למרחוק. מוזיאון הלובר.
הוצאה להורג של הדוצ'ה מרינו פלריו (1826) – הציור מתאר מאורע היסטורי מן המאה הארבע עשרה, הדוצ'ה של העיר ונציה באיטליה הוצא להורג לאחר שהשתתף בקונספירציה כנגד האוליגרכיה השלטת. דלקרואה הכיר את הנושא דרך מחזה של לורד ביירון. הצייר שם דגש על התלבושות הצבעוניות ועל הניגוד בין צבע השיש הלבן לשאר הצבעים העזים בציור.
המוות של סרדנפאלוס (1827) – הנושא נלקח ממחזה של לורד ביירון. המלך האשורי סרנפאלוס הצית את הארמון בלהבות, באקט של טירו, כשעירו נינוה שהיתה תחת מצור באותה העת. הציור משופע בסצינות אלימות ו-מיניות מוחצנת. הקצינים שוחטים בסכין את נשי ההרמון העירומות על רקע העיר הבוערת בעשן סמיך. הצבעים בציור עזים ביותר כשהאדום הוא הדומיננטי. נמצא במוזיאון פילדלפיה.
חתונה יהודית (1837-1841) – בשנת 1832 כששהה דלקרואה בעיר טנג'יר שבמרוקו השתתף בחתונה יהודית. הציור מתאר פטיו קריר, הקהל יושב ליד הקירות על מחצלות וכולל מוזיקאים ומוזמנים. הכלה נראית בבירור רוקדת לצלילים במרכז. ראשי סקרנים מביטים מהמרפסות. נמצא במוזיאון הלובר.
כיבוש קונסטנטינופול (1840) – דלקרואה צייר את התמונה לארמון ורסאי. הציור מתאר את הצלבנים בעת כניסתם לעיר הגדולה. בנייני העיר הלבנים שולטים בתוואי הנוף על רקע מימיו הכחולים של המפרץ. פרשים עמוסים לעייפה בשריון בנשק ניצבים מעל בני העיר המתחננים על חייהם, חלקם מתים וחלקם פצועים.
סוסים מגיחים מן הים (1860) – אחד הציורים האחרונים של דלקרואה. פרש ערבי רכוב מוציא סוס מן הים. תוואי הנוף מתאים לחופי צפון אפריקה, ברקע עיר מדברית מוקפת חומה.
ישו בים הגליל (1854) בציור ישו יושן בסירה למרות שהים סוער והרוחות חזקות. המלחים נאבקים במפרשים שנקרעים מהתרנים.
מוזיאון אז'ן דלקרואה פריז
מוזיאון דלקרואה הוא כמו בית זיכרון לצייר עם אווירה מיוחדת ואינטימית כמעט, שנוסד ע"י חבריו שהיו מגדולי האמנים של המאה ה- 20. בניהם מוריס דניס, פול סינאק, אדואר ויאר ואחרים, מה שמעניק למקום נופך מיוחד עוד יותר וככזה נחשב המוזיאון לפנינה נדירה בקסמה.
המוזיאון פתח את שעריו בשנת 1932 ובו אוספים רבים משלל יצירותיו של דלקרואה לאורך השנים. הדפסים, רישומים, דיוקנאות, ציורי נוף, חפצים המספרים את סיפור חייו, כולל ביקוריו במדינות אקזוטיות כמו מרוקו, ואלג'יר. הם הוסיפו למכחול הצבעים שלו גוונים חזקים מלאי תשוקה, שהביאו רוח רומנטית חדשה אל סצנת האמנים דאז. המוזיאון כולל בין היתר יצירות אמנות של אמנים אחרים שהעריצו את דלקרואה ואת עבודתו הייחודית.
במוזיאון חדרים פרטיים, ספריה, חדר שינה, כולם מרוהטים וגדושים בסיפור חייו של הצייר. כאן מוצגים מעל 1200 פריטים ואוספים של יצירות אמנות, כולל בין היתר, כמה מציוריו המפורסמים The Way to Calvary ו – The Entombment of Christ. כולם ככולם, מספרים את חייו של דלקרואה ונותנים מקום של כבוד לכישרונו. אחד המקומות המקסימים במוזיאון הוא ללא ספק החצר הפנימית/ הגן של המוזיאון ( מאוד רומנטי) המתפרש על שטח של 400 מטר מרובע ואינו נראה מן הרחוב. כאן היה הצייר עובד ויוצר. עם השנים עבר הגן שחזור וריענון, כאשר הגנן הראשי של גני הטווילרי המפורסמים, ניצח על העבודות שנעשו אשר החזירו את הגן לימיו הזוהרים על כל המשתמע מכך.
בשנת 1971 הפך מוזיאון דלקרואה למוזיאון לאומי, כאשר כל מבנה המוזיאון, כולל החצר ובית המלאכה שבו הוכרזו גם הם כאנדרטאות היסטוריות במורשתה של צרפת.
לסיכום
המוזיאון מציע סדנאות ציור ואמנות למשפחות בתיאום מראש, כנסים ייעודיים תחום האמנות, קונצרטים ומפגשים לקהלים שונים ומגוונים של צעירים ומבוגרים הנחשפים אל המוזיאון וקסמו. לאורך כל השנה מתקיימים כאן אירועי תרבות שונים, כולל ליל המוזיאונים, ימי מורשת, פסטיבלים של מעצבים ופסטיבל המוזיקה של פריז. מומלץ להתעדכן באתר המוזיאון ולרכוש כרטיסים מראש.
אז למי מתאים הביקור במוזיאון? כמובן שלכל מי שאוהב אמנות וטבע וכאלו שרוצים לראות אמנות במיטבה וליהנות ממוזיאון שמראה צד אחר של פריז. קטן ואינטימי, מלא בהיסטורה, ממוקם באזור שקסום לטייל בו, מה צריך יותר? ממליץ בחום.
כתובת: 6 Rue de Furstemberg
ימים ושעות פתיחה:
- שלישי סגור
- רביעי עד שני 9:30-11:30 , 13:00-17:30
- כניסה חינם לתושבי האיחוד האירופי וביום ראשון הראשון של כל חודש.
את מוזיאון גימה לאומנות אסיה אתם מכירים?
לאוהבי אופנה בואו לסיור במוזיאון איב סן לורן
